|
||||
|
||||
אתה מעוות את הכתוב. מה שאומרים הנביאים שבציטוט אינו שהקורבנות אינם רצויים, אלא שהקורבנות הם טקס חיצוני, שמאבד מערכו ללא הכוונה וקיום המצוות האחרות, המהותיות יותר. |
|
||||
|
||||
טוב, אתקן את עצמי ואומר: החלק העיקרי ברפורמה הדתית שהתבשלה מאות שנים לפני חורבן הבית היה הדרישה לצדק, משפט וחסד. החלק המשני היה הפיחות בערך פולחן הקרבנות. היה כאן שינוי של חשיבות יחסית: העברת מרכז הכובד מן הפולחן לעניינים חברתיים-מוסריים (כפי שדייק ר' אלעזר בברכות). הפיחות במעמד הדתי של הקרבנות הוא שהביא לביטולם לאחר חורבן הבית. ברור שאנשים חכמים כמו מורי ההלכה בדור החורבן לא הניחו כי ביטול הקורבנות יביא באופן סטיכי כלשהו לכך שצדק ומשפט יגלו כנחל איתן (בפרט שענייני הדין והמשפט נלקחו במידה מסויימת מידיהם). אגב, גם הפירוש שלך מרחיב לדברים שאין בכתוב. בשום מקום לא נאמר שכאשר צדק ומשפט שוררים בראש חוצות, אזי יש ערך לקרבנות (למעשה דברי ישעיהו וירמיהו מתנגדים לפרשנות הזאת). |
|
||||
|
||||
"...שצדק ומשפט יגלו כנחל איתן". מה פשר המלה "יגלו" בהקשר זה? |
|
||||
|
||||
עמוס ה' 25: "ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן", כמו גל. |
|
||||
|
||||
לדעתי לבישול הרפורמה ביהדות היה ביטוי או אפילו סיבות פוליטיות מתמשכות של בניית מרכז כוח חדש: הפרושים וממשיכיהם. מרכז כוח שהמאבק האמיתי שלו היה נגד הכהנים. בשלשלת הקבלה לא מוזכרים הכהנים (משה מסר..) הלוז של כל מאבק נגד הכהנים היה בפיחות או ביטול הקרבנות. הדרישות לא היו רק לצדק, מישפט וחסד, אלא גם פרשנות חדשה של חוקי התורה ורפורמה בדיני הטהרה וכו'. בגלל זה תקנות ריב"ז לזכר המיקדש ניראות לי כתקנות ששמות סוף פסוק למיקדש בישראל. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |