|
||||
|
||||
היפנים נכנעו לארה"ב, לא לרוסיה. האיים שנכבשו ע"י רוסיה לא היו חלק מהליבה היפנית - שעליה איימו האמריקאים ולא הרוסים. בשבועיים הראשונים למתקפה הרוסית הם היו עסוקים בהבסת הצבא היפני במנצ'וריה - אבל האימפריה היפנית נכנעה לאמריקאים עוד באמצע הקרב הזה, לפני שהוא הסתיים בתבוסה מוחצת. אם היפנים נכנעו משום שהם חששו מאיום הכיבוש הרוסי למה הם טרחו לחכות עד שהרוסים יתחילו לכבוש שטחים שלהם? הרי הם היו יכולים להיכנע לאמריקאים לפני הפלישה הרוסית. מעבר לכך, כמובן, העובדה שהרוסים פתחו במתקפה שלהם יומיים לאחר הטלת הפצצה הראשונה יכולה בעצמה להצביע על קשר סיבתי בין ההפצצה (שהבהירה גם להם שהסוף קרוב ומי שלא ישתתף בחגיגה ישאר בחוץ) לבין המתקפה - ולכן קשר סיבתי בין ההפצצה לכניעה היפנית גם אם תניח שלפלישה הרוסית היתה השפעה על הכניעה. אגב, מונגוליה הכריזה מלחמה על יפן עוד יותר קרוב לכניעה, בשלושה עשר באוגוסט - אבל זה לא אומר שההכרזה המונגולית היתה הסיבה (או אפילו אחת מהסיבות) לכניעה. |
|
||||
|
||||
זמן המתקפה הרוסית תואם עם האמריקאים שלושה חודשים קודם לכן, לכן אם מישהו תיאם זה האמריקאים את זמן ההפצצה. כמו כן היפנים לא ידעו שהם יובסו במנצ'וריה. ליפן היו הצלחות צבאיות ניכרות נגד רוסיה בעבר והכוחות הצבאיים ביבשה השיגו השגים ניכרים, רק לאחר ההפסד ואם תחילת הפלישה (האיים הקרליים היוו חלק מיפן לפחות החל מ1644) נבחר להיכנע לאמריקאים (ששלטו בים, אבל העדיפו לא לפלוש קרקעית במידת האפשר). אפשר לנחש שאם הם לא היו נכנעים, הצבא הרוסי לא היה מסתפק בקבוצת איים שוממים אלא ממשיך להתקדם (למעשה הרוסים המשיכו להתקדם עד ה20). |
|
||||
|
||||
מתוך הקישור על "סערת אוגוסט" שהבאת עולה כי היפנים החליטו להכנע לפני שנודע להם מהו הקף המתקפה הרוסית: Japan's decision to surrender was made before the scale of the Soviet attack on Manchuria, Sakhalin, and the Kuril Islands was known (See Downfall, pg 289), לפיכך קשה להניח כי המתקפה הרוסית - שאת מלוא הקפה לא ידעו, וכדבריך היו להם סיבות להאמין שתהיה להם יכולת לעמוד נגדה - היתה הגורם לכניעה.
|
|
||||
|
||||
ובמקום אחר כתוב Operation August Storm, along with the two atomic bombings on Hiroshima and Nagasaki, combined to break the Japanese political deadlock and force Japan's surrender; they made it clear that Japan had no hope of holding out, even in the Home Islands. וגםTsuyoshi Hasegawa's research has led him to conclude that the atomic bombings themselves were not the principal reason for capitulation. Instead, he contends, it was the swift and devastating Soviet victories on the mainland in the week following Stalin's August 8 declaration of war that forced the Japanese message of surrender on August 15, 1945. ויקיפדיה חביבה עלי בתור מקור יחסית אמין למידע, בכל הנוגע לפרשנות אין יתרון לכתב שם ע"פ הכתבים פה. מכל מקום לא נראה לי שאת הויכוח הזה נכריע כאן.
|
|
||||
|
||||
תיאור מעט שונה של התמונה עשוי להפוך את ההדגשים. למעשה לא היתה שום התנגדות אפקטיבית יפאנית במנצ'וריה. הרוסים פשוט קיבלו את כניעת הכוח היפאני שם ואספו את הנשק. למעשה היפאנים ידעו בודאות שאין להם שום סיבה להאמין שיש להם יכולת לעמוד בפני מתקפה רוסית בסין. הסיבה לכך פשוטה: בסין לא היו כלל כוחות יפאנים מן הדרג הראשון. אלה הוצאו משם עוד ב-41 לחזיתות הפציפית והדר'-מז' אסיאתית. זהו ההסבר לכך שצבאות הקש של מאו ושל צ'אנג קאי צ'ק (שהיו מעוניינים להלחם זב"ז הרבה יותר מאשר ביפאנים) הצליחו להחזיק מעמד מול הצבא היפאני העדיף מכל בחינה שהיא. ואכן לידיעה שאין שום דרך להימנע מתבוסה מוחצת ומהירה של הצבא היפאני בסין היה חלק משמעותי בהחלטת הכניעה של יפאן, אלא שהיו סיבות חשובות הרבה יותר. הסיבות הראשיות היו חיסולו של הצי היפאני (אאל"ט בשלב זה לא נותרה ליפן אף נושאת מטוסים פעילה), חורבנן של טוקיו ויוקוהמה וקריסת המערכות האזרחיות שלהן בעקבות ההפצצות של אוגוסט וסתימתו של נמל טוקיו ע"י מיקוש. במצב זה האופצייה היפאנית היחידה היתה התנגדות יבשתית במישור קנטו שתוצאתה הצפויה (ע"פ מה שקרה באוקינאוה) היתה חורבנם של רוב המרכזים האזרחיים של יפאן. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |