|
||||
|
||||
התנצלותי מראש אם הדברים שאומר כבר נאמרו. אין עיתותי בידי לעבור על כל התגובות. מאחר ובעלי עניין בחברה יכולים לממש את חלקם בה באופן מוחשי ביותר, הם מספקים את הגשר (הצר, אך מספיק) בין הערך של החברה לערך של המניות שלה. אם תרצה, יש אנלוגיה לכמה כלים שמחוברים בצינור דקיק שמספיק להשוות את גובה פני המים בכל המערכת, מה שקרוי משום מה ''חוק הכלים השלובים''. זה יותר ממה שאפשר להגיד על שטרות הנייר המשונים תמורתם החנווני מוכן לתת לך לחם וחלב. |
|
||||
|
||||
זה לא נאמר בדיוק כך, אבל זה נרמז. כלומר, לדעתך המשקיע הקטן, עם חלקיק הפרומיל בעצם נתלה בכנף מעילם של בעלי העניין? |
|
||||
|
||||
כן, אפשר לנסח את זה כך (ובלבד שנעניק ל"בעלי עניין" מובן קצת יותר רחב מהמובן הפורמלי). כל זמן שיש מישהו בעולם עבורו אותו "חלקיק פרומיל" יכול להיות מתורגם לערך ממשי - ולו אני קורא "בעל עניין" כאן -, זה יהיה, בקירוב, ערכו של הנכס. ככל שיש יותר "בעלי עניין" יש לצפות שהקירוב יהיה טוב יותר בגלל התחרות ביניהם. אנומליות? כמובן, כשמדובר בבני אדם ולא במולקולות מים ניתן למצוא רבות כאלה, אבל העקרון יציב למדי. ___________ בשבוע הבא: מה ההבדל בין שכ"ג ותל"ג (רמז: האחד גולם, השני גולמי). |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. חשבתי שבעל עניין זה מישהו עם מעל אחוז מסויים של החברה (1%? 5%?) ובעקבות כך בעל זכויות מסויימות (השתתפות בישיבות דירקטוריון?). אגב, איך אותו בעל עניין יכול לתרגם את האחזקות שלו ל"ערך ממשי"? |
|
||||
|
||||
חשבת נכון, אני רק מנסה להגיד שלא כל-כך משנה ההגדרה הפורמלית של בעל עניין (אגב, 5% בד"כ). די בכך שיש בידו נתח מספיק כדי ליהנות מהרווחים באופן ישיר, ולהיות מסוגל למכור את חלקו בנכס למישהו אחר (שייהנה מהרווחים). אני חושב על מודל פשוט של שותפות, בלי כל השוק השניוני, ובמודל הזה השאלה על תרגום הבעלות ל"ערך ממשי" היא כמעט חסרת משמעות. הבעלות מבטאת את החלק שלך בערך הממשי של הנכס. השתתפות בישיבות הדירקטוריון מעניינת רק כאמצעי להבטחת שמירה על האינטרסים של הבעלים. יש לא מעט הסדרים של "שותף שקט" שלא מתערב בכלל בענייני ניהול ומסתפק בכך שפעם בשנה מועברים כמה מיליונים לחשבון הבנק שלו. |
|
||||
|
||||
<מצטער שאני שורף את רגעיך על הבורות שלי> עדיין לא בדיוק הבנתי- האם רווחי החברה הולכים ישירות לכיסיהם של בעלי העניין, בשונה ממחזיקי מניות סתם? |
|
||||
|
||||
עזוב לרגע את המניות. אם לך ולי יש בעלות משותפת על בית החרושת "האייל המגיב" בע"מ, אנחנו יכולים לחלק בינינו את הרווחים אם זה מה שמתחשק לנו לעשות. אנחנו יכולים גם למכור את החברה למישהו אחר, או לפרק אותה ולמכור את הרכוש, או לעשות בה כל שימוש אחר. מוסכם? נכון: אם מכרנו מניות, בעלי המניות יכולים להערים קצת קשיים על חיינו בטענה שאנחנו עושקים אותם, ואז, מן הסתם, ננסה לקנות מהם את המניות שבידיהם. זה מספיק כדי ליצור את הקשר בין שוק המניות ל"ערך הממשי". |
|
||||
|
||||
לא מוסכם. אם אין לך רוב באסיפת הבעלים, איך תכפה על שאר הבעלים לחלק לך כסף? או שאני רואה יותר מדי אופרות סבון? |
|
||||
|
||||
קואליציות, יד-רוחצת-יד, תקנון, השתלטות - כל אלה פרטים מייגעים שאינם משנים את העקרון. |
|
||||
|
||||
פעם יצא לי לעבוד באיזה סטארטאפ עם הרבה כסף ומעט פוטנציאל. אחרי שהם שרפו כמה מליוני דולרים, המשקיעים (חברות הון סיכון מוכרות ומוצלחות) הבינו שצריך לסגור את הבאסטה. עקב כך, המנכ"ל הוחלף וניתנה לו משימה למצוא קונה לחברה (שעדיין נשאר לה הרבה כסף בקופה, מוצר עם לקוחות, טכנולוגיה ובעיקר שם). רוב העובדים פוטרו, ואלא שנשארו עסקו בעיקר בתיעוד של המוצר והטכנולוגיה. אחרי כמה חודשים המנכ"ל החדש באמת הצליח למצוא לחברה קונה טוב במחיר סביר (ז"א, הרבה יותר ממה שהיה לה בקופה). כשהמנכ"ל הביא את החוזה לאישור מועצת המנהלים, הוא לא אושר. מתברר שבמעצת המנהלים ישבו שתי חברות הון סיכון שאחת רצתה למכור והשניה רצתה לסגור (ולקחת את הכסף). היזמים, שהיו אמורים להיות הקול המכריע התפלגו בין שתי האופציות. בזכות זה החברה המשיכה "לעבוד" ככה עוד שנה וחצי, ושרפה כמה מליוני שקלים, עד שנגמר הכסף (העובדים המשיכו לקבל משכורות ותנאים מלאים, למרות שהם כבר לא עבדו, חוץ מהטפשים1 שהתפטרו). 1 ז"א, אני. |
|
||||
|
||||
משונה למדי, שהרי אם המכירה היתה אמורה להכניס יותר כסף ממה שהיה בקופה (פלוס הנכסים, אני מניח, אבל אלה אינם רבים במיוחד לחברת הזנק טיפוסית) זה היה צריך להיות אינטרס של כל השותפים. יותר סביר שקבוצה מסויימת האמינה שאפשר להשיג מחיר גבוה יותר. לפעמים חלק מהמשקיעים רוצים את הכסף ''כאן ועכשיו'' ואחרים מוכנים להמשיך להמר. |
|
||||
|
||||
אני יודע מנסיוני שלפעמים קבוצה אחת של משקיעים (שנכנסה מוקדם) מדוללת ביחס לזאת שנכנסה מאוחר, ובזמן המכירה קבוצה אחת מרוויחה והשנייה מפסידה. |
|
||||
|
||||
כן, זה יכול לקרות, אבל גם אז עדיף לשתי הקבוצות למכור במקום לשרוף את הכסף. מן הסתם הן נקלעו לוריאנט חביב של המשחק צ'יקן. |
|
||||
|
||||
המכירה היתה אמורה להכניס בעיקר מניות של חברת הזנק אחרת (שהיתה, במקרה, בבעלות הקרן שתמכה במכירה). זה היה מקרה מובהק של משקיעים שרוצים להמשיך להמר מול משקיעים שרוצים את הכסף (להמר על סוסים אחרים). |
|
||||
|
||||
שמעתי על מקרים כאילו (נדמה לי שקוראים להם "זומבים"). מה קרה למנכ"ל שנשכר כדי להביא קונה, אבל בסוף לא מכרו את החברה? |
|
||||
|
||||
המנכ''ל שהובא למצוא קונה התפטר אחרי שמועצת המנהלים לא קיבלה את דעתו ולא מכרה את החברה. במקומו מינו אדם אחר מתוך מי שנשאר בחברה. |
|
||||
|
||||
למה שכ"ג רק לרגע? |
|
||||
|
||||
תודה, משהו בסגנון נאמר בהמשך הדיון, והטיעון הזה נשמע כל כך פשוט שדי מפתיע אותי שהוא לא עלה עד עכשיו (או שחשבתי עליו בעצמי). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |