בתשובה ליומטוב, 01/02/07 18:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(באמת שאלתי מתוך רצון להבין) יש תפיסה פמיניסטית שטוענת שהטרדות מיניות וכל הקשור בהן, הן נגזרת של יחסי כוח ושליטה, ולא של קירבה או אינטימיות.1 אני לא יודעת איפה מחמאה מינית חד-פעמית יכולה להביא לבית המשפט, אלא אם מדובר ב"מחמאה" כחלק מיחסי כוחות, מה שהופך את הסיטאציה לפחות מופרכת בעיני. להגיד לך שהמצב הקיים ראוי בעיני? אני לא יכולה. אבל אחרי כל כך הרבה שנים שבו הנשים הן "המין החלש", קצת קשה לי להתנגד לכלי שמאפשר לנו לצבור קצת כוח, במטרה להגיע בסופו של דבר לשוויון. ואם כרגע המטוטלת נעה קצת יותר מדי, אני מאמינה שזה מה שיעזור לה להתאזן לטווח הארוך - "אנחנו"2 נלמד להתמודד בעצמנו עם מצבים לא נוחים, ו"אתם"2 תלמדו איך לא ליצור מצבים לא נוחים. מה, אתם רוצים רק ארוחת בוקר? 1ההכרה בתפיסה הזו הובילה לחקיקת החוק להטרדה מינית. 2 אין "אנחנו" ו"אתם". בניגוד למה שמצטייר כאן בשבועות האחרונים, אני לא חושבת שפרצה כאן מלחמת-בין-המינים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
באשר ל"יש תפיסה פמיניסטית", זה עוד כלום. סוזן בראונמילר, שספרה "בניגוד לרצוננו" (1975) הפך לסמל ונחשב לאחד ההישגים המרכזיים של הגל השני של הפמיניזם, כותבת בו כך: "מאז העת הפריהיסטורית ועד ימינו אלה, אני משוכנעת, מילא האונס תפקיד מכריע... אין הוא אלא תהליך מודע של הטלת אימה, שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים את כל הנשים במצב של פחד". רציתי להדגיש כמה מלות מפתח בכוכביות, אבל אני חושש מן הנזיפה על תגובות המכילות את הרצף ***. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכירה, מכירה. רק שהתפיסה המק'נונית שדיברתי עליה רלוונטית לעניין תכליות החוק בישראל (ובאופן אישי אני מוצאת בה הרבה הגיון) ואילו גישת הפמיניזם המילטנטי רחוקה מאד מלהיות בקרבת הקונצנזוס (ולא שלמק'נון אין יציאות רדיקליות על אונס כחוויה יומיומית של כל אשה, אבל לסנן זה חשוב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור, למה שאתה לא? ואגב, כבוד העפרונית, בראונמילר ומק'קינון שייכות לאותו תת-זרם פמיניסטי; הן לא "זו לעומת זו" כפי שאת מציגה אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק זה? "מאז העת הפריהיסטורית1 ועד ימינו אלה2, אני משוכנעת3, מילא האונס תפקיד מכריע... אין הוא אלא4 תהליך מודע5 של הטלת אימה6, שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים7 את כל הנשים8 במצב של פחד" כלומר: האנסים, המסתכנים בכליאה, הם אלטרואיסטים שמקריבים עצמם למען אחיהם הגברים, כדי שאלה יוכלו לשמר את הנשים שבאות איתם במגע חברתי במצב של פחד, שהוא כידוע משאת הנפש של כל הגברים באשר הם. 1 כששבטים קטנים של בני אדם היו עסוקים במאבק השרדותי 2 ללא דילוגים וללא יוצא מן הכלל (הדברים נכתבו בשנות השבעים) 3 ללא צל של ספק 4 כך ולא אחרת 5 לכך מכוון האנס 6 שיטה להפחיד את אלו שטרם נאנסו, ותו לא 7 גם אלו שאונס לא עלה מעולם בדעתם 8 לרבות אמהות, רעיות ובנות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על בראונמילר יש לי הרבה דברים חריפים לומר, אבל פשוט חשבתי שהתייחסת להדגשות במקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגזמת! 1. כששבטים קטנים היו עסוקים במאבק הישרדותי, סרור שכל הנשים סבלו ממצב מתמיד של כאב ראש. לולא היו הגברים אונסים אותן, המין האנושי לא היה שורד! 3. לאישה אסרטיבית אסור שיהיו ספקות. 5. חלק מהפמיניסטיות אומרות כבר מזמן שאונס איננו קשור למין. אשר על כן, האנס חייב להיות מודע למשמעות מעשיו. 6. ודאי שזו שיטת הפחדה. שיטה חינוכית ידועה. 7. "גם אלו שאונס לא עלה מעולם בדעתם"? מי זה? 8. שכחת את הסבתות והנינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שהאונס הוא על תקן אקדח לא שלוף. כוחו הפיסי העדיף של הגבר, בשילוב שפת הגוף שלו שחושפת את המטען המיני שיש לאינטראקציה יוצרים גם יכולת וגם מניע, כך שמה שנשאר זה רק לחפש הזדמנות. האינטראקציה עם גבר מנקודת מבט נשית שקולה לעיתים להתמודדות עם חיית בר, או מכשור כבד וקטלני שיש לנהוג בו בזהירות. לדוגמה: 1. הילה חוששת לא "להגזים" בגישושים הפיסיים הבוסריים עם החבר שלה, תום, כי "אולי היא תגזים ואז הוא לא יוכל להתאפק". תום הוא בחור טוב בסך הכל, אבל הילה בכל זאת חוששת מאונס. 2. ברוריה נפגשת עם אביגדור לפגישה עסקית. היא מבחינה שאביגדור מגניב מבט לברכה החשופה, ולפתע מתחרטת שלא באה לעבודה בלבוש צנוע יותר. ברוריה מכירה את אביגדור זה שנים, גבר חביב ונשוי באושר, אבל האפשרות לאונס שוב נמצאת ברקע, ולו במרומז. בין הטענה הזו לעמדה של בראונמילר הפער הוא בעיקר בתאוריית הקונספירציה: בראונמילר טוענת שהאנס הוא סוכן הגבריות - יוצר את ההרתעה באופן יזום למחצה, כדי שנשים יאלצו לישר קו עם דרישותיו של הממסד. לטענה יש גרעין כלשהו של אמת לדעתי, במובן שכתבתי עליו בפסקה הקודמת, אבל היא מנופחת מעבר לפרופורציות הגיוניות. בראונמילר בעצמה1 מגדירה את האונס כחוויה המעצבת של הנשיות, אבל לא בהכרח כחוויה המעצבת של הגבריות. בראונמילר פשוט התאהבה במילה "אונס" בגלל הזעזוע שהיא יוצרת, ולדעתי עמדתה לא באמת מכוונת אליה במלוא מובן המילה. האונס אמור להיות ביטוי גולמי, גרעין סמוי, של המערכת החברתית הקיימת, ולא מייצג שלה עצמה. האנס אמנם חושף את פרצופו הקולקטיבי האמיתי של כל גבר, אך הפרצוף הזה בדרך כלל מוסתר (גם בעיני בראונמילר) מאחורי מליצות ונימוסים שמעדנים, מסתירים ומדחיקים אותו. ---------------------------- 1 - אם זכרוני אינו מטעני ואם אני לא מבלבל בין בראונמילר לפמיניסטית רדיקלית אחרת כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל לה על כל המאמץ. היא יכולה היתה להגיד "אה, זה באמת נשמע מופרך. קוראים לזה אירוניה.:)" | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |