|
||||
|
||||
מפני שהדת כללה אורח חיים שלם שכבר היו לו סממנים של עם. הדברים לא ענו לגמרי להגדרות המקובלות של שפה וטריטוריה,אבל זה היה רק סימן שההגדרות המקובלות היו שיטחיות. במאה ה-19 התפתחה הגישה הרומנטית שדיברה על רוח העם שכוללת את המיתוסים והאגדות עליהן צמח. גישה זו דיברה גם אל יהודים שונים (משה הס למשל). בכל אופן באוירה הלאומית/לאומנית של המאה ה-19 -היתה בעיה ליהודים להגדיר עצמם כעם. לי אף פעם בחיי הבוגרים לא הפריע שהגדרת ציבור כעם איננה תמיד מדוייקת והיא לפעמים חופפת מספר הגדרות- אמריקאי- איטלקי וכד'. |
|
||||
|
||||
אני בספק אם הבנתי אותך עד הסוף אבל אני אנסה לענות: המאפיין היחיד שהיה לעם היהודי הוא הדת, הדת מתבטאת בעיקר, אם לא רק, בשמירת מצוות. ככה זה. להגיד "הדת זה מיתוס מכונן" לא משנה דבר, אם אין קיום מצוות אין דת. |
|
||||
|
||||
מה זה "ככה זה"? ככה מה? מי אמר? סיפורי התנ"ך הם באמת מיתוס מכונן, אבל זה כל מה שהם – סיפורים. אני לא מנסה להטיל ספק באמיתותם, ונראה לי שזה לב העניין. אני לא רואה הבדל מהותי בין צרפתי החוגג את יום הבסטיליה, לקיום סדר פסח – צום ביום כיפור – התרגשות בעלת מוטיב "לאומי" בכל ביקור במצדה – והרשימה עוד ארוכה. אפילו על ההגות התנ"כית, והפרשנית (למרות שאיני בקי בה די הצורך) אני לא שש לוותר. אלא שבשמירת-מצוות (ו/או אמונה בבורא) אין לי בשלב זה של חיי כל צורך פסיכולוגי, וללא שכזה, העניין הופך להיות חסר טעם, הלא כן? |
|
||||
|
||||
לא כאמרתי ''ככה זה'' התכוונתי לכך שהביטוי של הדת היהודית הוא מצוות. אני כן רואה הבדל בין הצרפתי ביום הבסטיליה ליהודי בפסח. יהודי עושה את זה כדי לקיים את מצצות הפסח. יהודים דתיים שומרים מצוות לא כי הם מרגישים צורך אלא כי הם עובדים את ה'. שמירת המצוות לא באה לטובתי לכן אין זה משנה אם אני צריך לקיים מצוות פסיכולוגית או לא. יש טעם לקיום מצוות כל עוד אתה מאמין שיש אלהים והוא דורש ממך לקיים את המצוות האלה. התנ''ך קורא קודם-כל לשמירת מצוות. התנ''ך הוא ספר דתי ולא ספר היסטוריה ופולקלור. |
|
||||
|
||||
למען האמת אינני מסכים עם אף לא אחת מהטענות הנ"ל. מה שכן, אם שנינו מנסים לשמר את הזיקה והמטען התרבותי והלאומי(אצלי)/דתי(אצלך), מה זה בעצם משנה מהי המוטיבציה שעומדת מאחרי זה? עצם השמירה על מרכיבי זהות משותפים חזקה מספיק לטעמי על מנת לקשור אותנו לכדי שייכות לאותו העם. |
|
||||
|
||||
אבל כדי להיות חלק מהעם היהודי ההיסטורי עליך קודם כל לקיים מצוות, כי זה היה המאפיין היחיד שלו. אם אתה לא שואף לקיים מצוות אתה לא ממש חלק מהעם היהודי ההיסטורי. רוצה להגדיר עם אחר שקשור לתנך כספר היסטוריה? בבקשה. |
|
||||
|
||||
זה המאפיין היחיד שלו? מחר מחליט שבט נידח באפריקה להתחיל לקיים מצוות (לשיטתך אני מבין שאין אפילו צורך בגיור), בין רגע הם הופכים לחלק מהעם היהודי ההיסטורי? ואפשר להקצין אפילו יותר; אותו שבט נידח, לא משנה את אורח חייו, אלא מה – נולדת בקירבם *שאיפה* לקיים מצוות. מה אז? |
|
||||
|
||||
יש צורך בגיור כי הוא חלק מקיום מצוות. כן, ברגע שהם שומרים מצוות (אחת מהן, להתגייר) הם חלק מהעם היהודי. זה מדגים טוב את ההבדל בין העם ה''ישן'' ל''חדש'', ללך זה נראה לא הגיוני בעליל. התכוונתי שאיפה שמתבטאת במעשים. זה בא לשלול את המחשבה שאם חלק מהעם מקיים את המצוות קצת שונה כי זו הייתה הפסיקה במקומו אז הוא לא נחשב חלק מהעם היהודי. |
|
||||
|
||||
הבנתי. ואתה כמובן תחוש זיקה חזקה יותר ל-"יהודים" האלה, מזו שאתה חש לבני הלאום היהודי אשר אינם שואפים לקיים מצוות. לגבי הגיור, אני כאמור לא בקי בהלכה, אבל מצוות חלות רק על יהודים, לא? איך אם כן, להתגייר יכולה להיות מצווה? אין כאן איזשהו פרדוקס? |
|
||||
|
||||
והזיקה הזאת מגדירה עם. מצוות חלות על מי שאימו יהודייה ועל מתגיירים. בלי התגיירות אין חיוב מצוות, ובלי חיוב הן לא מצוות. לכן, אם אותו שבט אפריקאי רוצה לקיים מצוות עליו להתגייר. אז אין פרדוקס. |
|
||||
|
||||
אה-הה. אז מה מונע ממני להגדיר את העם היהודי ההיסטורי, ששנינו משתייכים אליו, כקבוצת האנשים שמצוות חלות עליהם? |
|
||||
|
||||
קודם כל זה נראה לי מעט בעייתי מבחינתך להגדיר את העם כמי שמחויב במצוות שאתה לא רוצה לקיים, ושואף שאף אחד לא יקיים (כחלק מרצון שלך לשכנע אנשים במה שלדעתך נכון, אתה לא דתי, נכון?). חוץ מזה שההגדרה הזאת לא נכונה. יש היום מלא גוים שמחוייבים במצוות בעצם היותם בנים של משומדות. |
|
||||
|
||||
אני מתקשה לעקוב אחרי כל ההגדרות החדשות וההסתייגויות שאתה מכניס לדיון. קודם הצהרת שרק מי שהוא יהודי מחוייב במצוות? זה נחמד אגב שעברנו לדבר על מה שבעייתי מבחינתי. אז לא, אינני דתי, אבל אין לי התנגדות עקרונית לכך שיהודי, או כל אדם אחר, יקיים מצוות, מכיוון שאני מבין את התועלת הפסיכולוגית שבכך. מאידך, אני לא משוכנע שהדת תחזיק מעמד כתופעה חברתית נפוצה – לפחות לא דת המניחה בבסיסה בורא כל-יכול, כך שלמרות שהשטאנץ הזה עבד כמה אלפי שנים – אולי בכל זאת כדאי לשקול חלופות. ובכלל, בקריאה שניה, פתאום נראה לי כאבסורד להניח שהרצונות שלי, בשנת 2007 יכולים להשפיע איכשהו על הגדרה החלה אלפי שנים אחורנית. כל מה שרציתי להראות שאין זה מדוייק להניח כי עצם קיום המצוות הוא הוא המגדיר היחידי של העם היהודי ההיסטורי – ונראה שאכן הצלחתי בכך. |
|
||||
|
||||
אני הצהרתי הפוך. מי שמקיים מצוות הוא יהודי. אני לא קורא לאף-אחד לחזור בתשובה. אבל אם אתה חילוני אז אתה לא יכול להסתמך על הדת, גם לא כשאתה בא להגדיר את עמך. אני לא חושב שהצלחת, אותי, לפחות, לא שיכנעת. מה המפיינים הנוספים של העם היהודי ההיסטורי? |
|
||||
|
||||
נכון, ואני מנסה להרחיב את ההגדרה ל-"מי שמחוייב במצוות הוא יהודי". למה כחילוני אינני יכול להסתמך על הדת? החילוניות שלי – מקורה בשלילת קיום השגחה עליונה, לא בשלילת הדת כתופעה חברתית שרירה וקיימת. |
|
||||
|
||||
אתה לא רוצה שיהיה קיום מצוות (בעצם הדחף, גם אם הבלתי-מודע, לשכנע אנשים בעמדתך). לכן אם נביא לך עולם שבו אין שמירת מצוות לא תוכל להבדיל בין יהודי למי שאינו כזה. |
|
||||
|
||||
תגיד לי, האם יש איזשהו עולם שבו אני אוכל להבדיל בין מי שהוא בן משפחה שלך למי שאינו כזה? על פי איזה קריטריון? |
|
||||
|
||||
אתה מגדיר עם עפ"י מוצא אתני? העם היהודי ההיסטורי לא מוגדר כך... |
|
||||
|
||||
אני אמרתי מוצא אתני? המשפחה שלך מוגדרת ע"י מוצא אתני? משפחה היא חוג שיכולים להיוולד לתוכו או להצטרף אליו באמצעות טקס. כמו כן, לבני אותה משפחה יש בד"כ זכרונות והווי משותפים והם חשים זיקה רגשית מסוימת כלפי החברים האחרים. עכשיו אמור לי כיצד תבחין בין מי שהוא בן משפחה שלך למי שאינו כזה. |
|
||||
|
||||
אני לא אבחין ללא הזיקה. אבל אני לא שואף לבטל אותה, לכן זה לא אותו דבר. אם הייתי שואף לבטל את הזיקה הייתי מתכחש למשפחה שלי. זו האנלוגיה המתאימה. |
|
||||
|
||||
למה אתה שואף לבטל את הזיקה? לכל עם בעולם יש זיקה. למה להתכחש למישהו? |
|
||||
|
||||
אני לא שואף לבטל שום זיקה. זו אנלוגיה לכך שMRP שואף לבטל את הדת (ממניע מובן) ובכך הוא שואף לבטל את העם היהודי ההיסטורי. |
|
||||
|
||||
רוב היהודים בברה''מ לא קיימו מצוות, אף על פי כן, היה ידוע ברוב המקרים מי הוא יהודי ומי לא, גם ללא הסעיף החמישי בתעודת הזהות. |
|
||||
|
||||
זה משתי סיבות. היו יהודים שהתאמצו לשמור על אילו שהן מצוות. ואתה צריך רקחת בחשבון שרוסיה הקומוניסטית הייתה קיימת שתי דורות. זה לא הרבה בשביל להיטמע. |
|
||||
|
||||
באיזה אופן קיומם של יהודים כאלה משליך על השאר? |
|
||||
|
||||
איזה סוג של יהודים? |
|
||||
|
||||
היהודים מקיימי המצוות. |
|
||||
|
||||
הוא לא משליך. אתתה שאלת מה אני אומר על זיהוי היהודים בברה"מ. אני אמרתי שהם התאמצו לקיים מצוות. וגם אם לא, ב-3 דורות לא נטמעים. אז מה השאלה? |
|
||||
|
||||
בלתי אפשרי להתקיים שתי דורות. ובכל מקרה, רוסיה הקומוניסטית התקיימה כ*שלושה* דורות. |
|
||||
|
||||
זה לא באמת משנה. אני יודע כמה שנים בערך ברה''מ התקיימה. |
|
||||
|
||||
גלות בבל נמשכה פחות מ-60 שנה, וזה הספיק ליהודים להתחיל לדבר ארמית במקום עברית, להחליף את הכתב, ולהתחתן עם שיקסעס. והשלטונות, להבדיל מהסובייטים, לא קידשו את החילוניות. |
|
||||
|
||||
תשווה את יום הבסטיליה ליום העצמאות ולא לפסח. |
|
||||
|
||||
זה נכון. את יום הבסטיליה יש להשוות לחג לאומי אחר- יום העצמאות, ולא לחג דתי. |
|
||||
|
||||
את שפינוזה החרימו, אך ככל הידוע לי, אף אחד מעולם לא ניסה לטעון שהוא לא יהודי, עקב כך, או שהוא בן לעם אחר. לפי מה שאני יודעת אף רב, גם בימינו אנו, לא טען שהחילוניים אינם יהודים, או שהם משתייכים לעם שונה מזה היהודי. |
|
||||
|
||||
הוויכוח הזה כבר התרחש למעלה אם אני לא טועה. בדקי. בכל אופן, השאלה היא לא אם הדתיים רואים בחילונים יהודים, אלא האם יש לחילונים זכות לראות את עצמם כיהודים באותו מובן בו הדתיים רואים את עצמם (כלומר, נושאי הדת היהודית)? |
|
||||
|
||||
זאת שאלה קצת משעממת. ברור מאליו שאף חילוני לא רואה את עצמו כיהודי במובן שבו אתה מגדיר ''יהודי''. מובן שיש להם זכות לראות את עצמם כיהודים במובן שהם מגדירים ''יהודי''. |
|
||||
|
||||
נכון מאוד. וההגדרות שונות זו מזו מאוד. לכן יש בסיס אמיתי לטעון שזה לא אותו עם יהודי. מש''ל. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |