|
אני מסכים שזה יכול להיות תלוי. יכול להיות שיש כמות מסוימת (ואובייקטיבית!) של רכוש שמעליה כן מוצדק להרוג. אבל די ברור נראה לי שכמות הרכוש במקרה הספציפי הזה מתקרב בכלל לערך הזה. לא אמרו שכבר גנבו לחקלאי הזה את העדר כבר כמה פעמים? הוא שרד את זה בעבר והיה יכול לשרוד את זה גם הפעם, אלא שפשוט נמאס לו.
אני בכלל לא מסכים שהבחירה שלנו כחברה היא או לאפשר הריגת גנבים או או לאבד רכוש. בימים עברו באירופה היה נהוג עונש מוות כמעט אוטומטי על כל גניבה, והיו יופי של גניבות (ובד"כ גם הרגו את הקורבן, כדי שלא יתלונן במשטרה או ינקום; הרי עונש על גניבה לא חמור יותר מעונש על רצח ממילא). כחברה אנחנו בכל מקרה צריכים לקבוע חוקים ונורמות ביחד; תמיד יהיו מי שלא יהיו מרוצים. אם מה שמטריד אותך זה שיש קומץ חסרי מזל, אפשר לארגן ביטוח, או אפילו ביטוח חובה עם כיסוי חלקי, למקרי גניבה.
אני חושב שהקונפליקט האמיתי פה בדיון הזה הוא בין הערך של חיי-אדם לתחושת הצדק והכבוד שלנו, והרכוש הוא משני. פשוט, אני מדרג חיי-אדם מעל צדק ברמת הקניין.
לדוגמת הדירה, יש לי מבחן לקמוס למקרים האלה. העונש המקסימלי הקבוע בחוק על הריגה הוא 20 שנה, זאת אומרת הריגת מישהו שהוא אולי חלאת אדם שקולה פחות או יותר ל20 שנה בכלא של ההורג. נגיד 10 שנים, עם נסיבות מקילות דרסטיות (חלאת אדם, אחרי הכל). האם אתה מוכן לשאת בעלות הזו בעצמך, או שאתה מוכן לבחור בה רק אם היא נישאת על-ידי מישהו אחר? בפשטות, האם אתה מוכן לשבת 10 שנה בכלא כדי לא לאבד את דירתך לטובת גנב? אם התשובה היא לא, אז אתה גם לא צריך להיות מוכן (מוסרית) להרוג בשבילה.
אל תטעה, ברור לי שיש אנשים (אולי גם אני) שבכל-זאת יעדיפו להרוג את הגנב את הם יוכלו להימלט מעונש, אבל אני לא יכול לקרוא לזה "הבחירה המוסרית".
|
|