בתשובה לעדי סתיו, 16/01/07 17:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה לקחת את הדיון לנקודה העקרונית יותר: האם קיימים מצבים בהם יש להצדיק נטילת חיים כדי לשמור על רכוש? אתה טוען החלטית שלא ולא. התשובה שלי היא שזה תלוי: איזה חיים, איזה רכוש ומהן הנסיבות. היות ואנחנו כחברה לא מטילים עונש מוות על גניבה פירושו שאנחנו מקבלים על עצמנו מרצון את תשלום הקנס הקולקטיבי הבלתי נמנע. למשל, כל בעל רכב פרטי בישראל משלם פרמיה עודפת בת מאות שקלים מידי שנה בגלל השכיחות הגבוהה של גניבות הרכב ללא קשר אם רכבו נגנב בפועל בשנה האמורה. אתה יכול לטעון שזה מחיר נסבל בהחלט כדי לשמור על צלמנו המוסרי. אבל מדוע לקבל זאת אוטומטית במקרים בהם רוב האנשים נדרשים להכריז על מחויבותם לעקרון המוסרי הנעלה בשביעות רצון עצמית ותו לא, ואילו קומץ חסרי מזל יאלצו לשלם את מלוא המחיר? גניבת עדר מחווה אינה שקולה לגניבת טלויזיה מהבית הפרטי - כאן מדובר בכריתת מטה לחמו של אדם שהשקיע את כל הונו בגידול העדר. גניבה מסוג זה עשויה לפעמים למחוק בן לילה (פשוטו כמשמעו) שנתיים של עבודה, שלא להזכיר את נטל ההלוואות שבדרך כלל מתלווה לכך. נניח לצורך הדיון שגנב היה לוקח ממני את דירתי שבה השקעתי את כל חסכונותי ולמענה משכנתי את עצמי ל20 השנים הבאות. אם הברירה בידי הייתי מעדיף להרוג את אותה חלאת אדם מאשר להשאר חסר כל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזה יכול להיות תלוי. יכול להיות שיש כמות מסוימת (ואובייקטיבית!) של רכוש שמעליה כן מוצדק להרוג. אבל די ברור נראה לי שכמות הרכוש במקרה הספציפי הזה מתקרב בכלל לערך הזה. לא אמרו שכבר גנבו לחקלאי הזה את העדר כבר כמה פעמים? הוא שרד את זה בעבר והיה יכול לשרוד את זה גם הפעם, אלא שפשוט נמאס לו. אני בכלל לא מסכים שהבחירה שלנו כחברה היא או לאפשר הריגת גנבים או או לאבד רכוש. בימים עברו באירופה היה נהוג עונש מוות כמעט אוטומטי על כל גניבה, והיו יופי של גניבות (ובד"כ גם הרגו את הקורבן, כדי שלא יתלונן במשטרה או ינקום; הרי עונש על גניבה לא חמור יותר מעונש על רצח ממילא). כחברה אנחנו בכל מקרה צריכים לקבוע חוקים ונורמות ביחד; תמיד יהיו מי שלא יהיו מרוצים. אם מה שמטריד אותך זה שיש קומץ חסרי מזל, אפשר לארגן ביטוח, או אפילו ביטוח חובה עם כיסוי חלקי, למקרי גניבה. אני חושב שהקונפליקט האמיתי פה בדיון הזה הוא בין הערך של חיי-אדם לתחושת הצדק והכבוד שלנו, והרכוש הוא משני. פשוט, אני מדרג חיי-אדם מעל צדק ברמת הקניין. לדוגמת הדירה, יש לי מבחן לקמוס למקרים האלה. העונש המקסימלי הקבוע בחוק על הריגה הוא 20 שנה, זאת אומרת הריגת מישהו שהוא אולי חלאת אדם שקולה פחות או יותר ל20 שנה בכלא של ההורג. נגיד 10 שנים, עם נסיבות מקילות דרסטיות (חלאת אדם, אחרי הכל). האם אתה מוכן לשאת בעלות הזו בעצמך, או שאתה מוכן לבחור בה רק אם היא נישאת על-ידי מישהו אחר? בפשטות, האם אתה מוכן לשבת 10 שנה בכלא כדי לא לאבד את דירתך לטובת גנב? אם התשובה היא לא, אז אתה גם לא צריך להיות מוכן (מוסרית) להרוג בשבילה. אל תטעה, ברור לי שיש אנשים (אולי גם אני) שבכל-זאת יעדיפו להרוג את הגנב את הם יוכלו להימלט מעונש, אבל אני לא יכול לקרוא לזה "הבחירה המוסרית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה האירוניה, כדי לקבל תשובה משמעותית לדילמה שהיצבת אתה צריך להפנות אותה לציבור הגנבים ולא לציבור האזרחים הישרים. מי שמקצועו כרוך בישיבה בכלא מפעם לפעם למטרות פרנסה הוא בעמדה טובה יותר להשיב תשובה אמינה למדי על שאלה כמו "כמה שנים שווה לשבת בכלא תמורת בעלות על דירה?" אמנם ניתן לטעון כי התשובה תהיה בעלת אופי תועלתני ובלתי מוסרי בעליל. אבל גם אנשים נורמטיביים ישקללו שיקולים תועלתניים בעיקרם (באיזה גיל אצא מן הכלא? האם יש אנשים שתלויים בי לפרנסתם? וכו'). הקביעה שהריגת אדם שקולה לX שנות מאסר היא מעין תעריף כללי שהחברה קובעת. תחושת הצדק הפרטית שלי היא שאדם המוכן משיקולי רדיפת בצע למחוק עשרות שנות עבודה הגונה וקשה של אדם זר -ערך שמירת חייו הוא די אפסי אם לא שלילי. (מבחינה מוסרית יש הבדל אם גנבת חצי מיליון דולר על ידי לקיחת 1000 דולר מחמש מאות איש או את כל הסכום מאדם אחד ואם אותו אדם הוא עשיר מופלג או אדם רגיל) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |