בתשובה להאייל האלמוני, 16/01/07 15:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני חשבתי כך - ודי בכמה שזה מביך כדי לשבור את מטה לחמו של ציפר - אבל הבנתי שזו לא הפעם הראשונה שהוא עושה משהו מהסוג הזה. או שיש לו חוש הומור דפוק משהו, או שמשהו אחר דפוק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובשבירת מטה לחמו של ציפר, אני שובר את מטה לחמם של כמה וכמה כותבים. דילמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה כל כך חריג. זה לא מאמר, זה כולה בלוג. בלוג נועד לתת לגיטימציה ל''דעות'' שיזרימו טוקבקים. נכון ששהבדל הממשי בין מאמד ''אמיתי'' לבין בלוג בעיתון מכובד בעיני עצמו הוא זניח, אבל ברגע שהם שמו למעלה את הכותרת ''בלוג'' - מותר לכתוב כל מה שרוצים, וכמה שיותר פרובוקטיבי, יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכות לפרובוקציה אינה הזכות לאידיוטיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה יעשה אידיוט שרוצה לייצר פרובוקציה? אתה רוצה שימנעו ממנו את הזכות הטבעית לכתוב בעתון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל אני לא רואה סיבה לקנות עיתון שנותן לו לממש אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? הסיבה היחידה לקרוא עיתון היא כדי להתעדכן בדעות1 של אנשים אחרים. כדי להתעדכן בדעות של עצמך אפשר להישאר בבית ולהמהם. או שמא אתה מעדיף להעניש כלכלית כל עיתון שנותן במה לדעות גזעניות? זה תמוה בעיני בדיוק כמו מי שמחרימים את "הארץ" בגלל שמעצבן אותם לקרוא את סייד קשוע או גדעון לוי. בעיני דווקא הנהירה לקונצנזוס של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" גרועה יותר, מאחר והיא בבירור מגבילה את אופקיהם של הקוראים, ודוחקת הצידה כל מי שלא מתאים לשבלונה של "הרוב". אפילו "ישראלי" הלאומני והמיליטנטי עדיף בעיני על האפרוריות הצבעונית של שני העיתונים הגדולים. להבדיל, סיבה הגיונית בעיני להחרים עיתון היא אם נדמה לך שהמערכת רואה לעצמה למטרה לקדם מדיניות שאתה מתנגד לה. אתה חושב ש"הארץ" מנסה לקדם מדיניות אנטי-מזרחית? --------------------------------- 1 - בהנחה שברור לכולנו שממילא נקבל בעיקר דעות ומעט עובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא בגזענות של הדעות שלו, הבעיה היא בחוסר ההגיון שבטיעונים שלו. כשאני רוצה לשמוע טיעונים של ילד בן חמש, אני מקשיב לילד שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני פותח עיתון, אני לא רוצה לקרוא אידיוטיזם. אם הבחירה היא בין ''השבלונה של הרוב'' ובין אידיוטיזם, אני מעדיף את האפשרות הראשונה. למזלנו, אלו לא שתי הבחירות היחידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר גובל בהטעית הציבור, לא? זה לא שאתה ששילמת במיטב כספך על מנוי לעיתון או שקנית אותו בחנות, ואתה מעלעל בו לתומך ולפתע, הופלה מה זה? ציפר מצפרר! לא ולא. אתה צריך לנקוט בסידרה של פעולות מודעות ומכוונות כדי לקרוא - בחינם - את הגיגיו של ציפר באינטרנט. כך, בכל שלב ושלב הברירה עומדת בפניך לעצור, לסגת, לא להקליק, לגלוש לכתבה אחרת, עיתון אחר (תמיד יש ת'אייל). אז על מה בדיוק אתה מתלונן? שהכתיבה של ציפר כל כך מפתה אותך - או שהיא יפה, חכמה ועמוקה, או שהיא פרברטית דוחה וגסה - ואתה? אתה כנראה לא יכול לעמוד בפני הצורך העז לראות מה הוא כתב הפעם. (בפעמים שאני כבר מגיע לבלוגו, קודם כל אני סוקר בזריזות את התגובות ולפי זה אני מחליט אם לקרוא ת'בלוג או רק לרפרף עליו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלוג של ציפר הובא בתור דוגמה להגיגיו ולסיבות שבגללן כדאי להפסיק לקרוא גם את העיתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיבה אחרת היא אפעס. אחרי גיליון אחד שבו הביאו תחת הכותרת "רייטינג" את נעם שליט, אורי גלר וגב' ראדה; וגיליון שני שבו הספידו את מתי השבוע - סדאם חוסיין, אורי דן וקולק - כבר לא ברור לי אם ציפר איננו עדיף עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה שלא הרבה השתנה מאז תגובה 296272... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, רק ירד נמוך יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני השבוע ביטלתי את המנוי שלי להארץ אחרי שקראתי (מזעזע אותי לכתוב "קראתי", זה מכבד מדי את ה"מדור" הזה) מה שהם כתבו על קובע קסקט: "זה לא נראה טוב על הילד מגטו ורשה, זה לא יראה טוב גם עליך". זה באמת היה הקש האחרון אחרי התדרדרות ארוכה מאוד של העיתון. ואני לא אתחיל לדבר על גדעון לוי וחבריו... יש לי חבר שטוען שצריך לחלק דגלים צהובים (חמאס) עם העיתון. האמת, לא כך כך רחוק מהמציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא-לא. צהוב זה פת''ח. חמאס זה ירוק. לעשות את הטעות הזאת כאן זה משעשע ויכול אפילו משכיל, אבל נסה את זה בעזה ומהר מאוד תמצא את עצמך קשור מהרגליים עם הראש למטה מתורן באיזה כיכר, ועם לחץ-דם נמוך בכמה סדרי-גודל מההמלצה הרפואית המקובלת. זה לא יראה טוב עליך, ותהיה בטו-בטוח במליון אחוזים שזה גם לא נראה טוב על הילד בגטו ורשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאני רואה בטלוויזיה, צהוב בשטחים זה ג'יהאד איסלאמי ובלבנון חיזבאללה. פת''חיסטים בדרך כלל לא אוהבים את האופנה של מסכת סקי שחורה וסרט צבעוני שאופיינית לאיסלאמיסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אותי אפעס מצחיק כמעט תמיד. אני ממש לא מבין מה אתה רוצה ממנו. 2. נראה לי לא מוזר (שלא לומר מצחיק) מאד להתיחס להומור בשיפוטיות כזאת, לא הצחיק אותך, תעבור הלאה. לא מצחיק אותך אף פעם, אל תקרא. 2. לא לקנות עיתון בגלל שאתה לא אוהב את אחד המדורים שלו או את אחד העיתונאים שלו זה כמו לא לקנות פופקורן בגלל שלא כל הגרעינים שלו פתוחים. לעולם לא תמצאו עיתון שכל מה שכתוב בו מוצא חן בעינך, אבל כשאתה שוקל עם לקנות עיתון (או כל מוצר אחר), אתה צריך לבדוק אם אתה מקבל תמורה לכסף שלך, ז"א, אם מה שאתה כן קורא שווה את הכסף שאתה עומד לשלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. נראה לי שקצת התפספס כאן שציפר ואפעס הם רק דוגמאות למצבו הגרוע של העיתון. אני הפסקתי לקרוא אותו כי כל מה שהצלחתי למצוא בו (למעט דברים נדירים פה ושם) הם ציפרים ואפעסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת לא מוצא בו דברים שמעניין אותך לקרוא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשעוד קראתי אותו - לא מספיק שיצדיק את הקניה והעיון היומיומי בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לא אפעס וציפר הם הסיבה, אלא המחסור בחומר קריאה שהוא לא אפעס וציפר, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניחוש: הבעיה היא המינון של אפעס/ציפר ודומיהם, והמינון הוא החלטה מערכתית שמשפיעה על אופי העיתון. לא מדובר ב"דפים האדומים" של ידיעות אחרונות, שאם תולשים אותם לא מרגישים בעצם שינוי ניכר בעיתון, אלא ברוח כללית (המנשבת על פני הדפים!). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להגיד שבזמן שהגישה של גדי נראית לי הגיונית, הגישה שלך נראית לי מוזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני אשאר עם הדוגמא של הפופקורן. מציעים לך ולגדי כוס של מאה גרעיני פופקורן, שרק חצי מהם נפתוח תמורת 20 שקל. גדי אומר: "בשביל 50 גרעיני פופקורן אני לא מעוניין לשלם 20 שקל, ולכן לא אקנה". את אומר: "הייתי קונה כוס של חמישים גרעינים פתוחים ב20 שקל, אבל ה-50 הסגורים משפיעים על אופי הכוס, ולכן לא אקנה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומרת: "ערבבו לי 20 פתיתי במבה בתוך הפופקורן, אני לא סובלת במבה, והיא משפיעה על הטעם של גרגרי הפופקורן, ולכן לא אקנה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א, הנוכחות של ציפר משפיעה על ההנאה שלך מהקריאה ב(נגיד )רוזנבלום? לזה אני קורא מוזר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לי אישית - הסברתי את העמדה הזו כפי שאני מבינה אותה. לו ציפר היה באמת-באמת מטריד את מנוחתי, הייתי ודאי שואלת מי העורך שנתן לו לפרסם טור כזה. אותו העורך שמקבל החלטות אחרות לגבי העיתון/אתר ובונה לו קונספציה שלמה. ציפר (כדוגמה) לא מתפרסם בחלל ריק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, העמדה הזאת, שהיא לא שלך, נראית לי מוזרה. לפי אותו הגיון, אפר גם להחרים את כל העיתונים בעברית, את כל האתרים הגדולים בישראל, את האייל הקורא, את כל ערוצי האלויזיה והרדיו. נראה לי קצת משעמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לא פחות מוזר להמשיך לתמוך פיננסית בכלי תקשורת שאתה מתעב. ''שעמום'' אינו פקטור כאן - כל הספקטרום התקשורתי הרחב לרשותך, והבחירה בידך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מתעב"? ז"א עכשיו את2 מתעבת את כוס הפופקורן בגלל הגרעינים הסגורים? זהו, הספקטרום התקשורתי הרחב כבר לא עומד לרשותך2. את2 מחרימה את רשת שוקן בגלל ציפר1, את נמרודי בגלל דנקנר1, את מוזס בגלל ג'ודי1, את רשת בגלל אורי גלר1, את רשת בגלל דיין1, את ערוץ 10 בגלל דני רופ1, את הוט בגלל פינס1, את יס בגלל קיסוס1, את רשת חן בגלל שפילברג1, את סטימנסקי בגלל אוסטר1 וכו'. לי עולם בלי עיתונים, טלויזיה, קולנוע, ספרים ורדיו, נשמע קצת יותר משעמם מעולם עם עיתונים, טלויזיה, קולנוע, ספרים ורדיו. אבל, זה רק אני... 1 השמות לא חשובים, ובטח גם התבלבלתי, מה שחשוב זה העיקרון. 2 לא את באופן אישי, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בגלל גרעינים סגורים, אבל אם אמצא חתיכת חרא בשקית, יש להניח שכל החבילה תעורר בי בחילה. גם אם אני יכול לבודד את החלק הנגוע ולהיות בטוח שכל השאר גם כשר וגם אינו מסריח, לא יהיו לי יותר מדי לבטים לפני שאשליך הכל לאשפה. אתה מציג עולם מעניין: ראשית אין הבדל בין מוצרי צריכה מקטגוריות שונות (פיזית ו"רוחנית", למשל), שנית אין גווני ביניים (או שמחרימים הכל או שלא מחרימים בכלל) ושלישית כל מוצר עומד בפני עצמו ובמנותק מההקשר. אני בהחלט רואה הגיון אצל מי שמחרים שמפו שנוצר תוך התעללות בבעלי חיים, בלי שהוא רואה עצמו מחוייב להחרים שמפו שנוצר תוך זיהום הסביבה (ולהיפך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את מי שלא קורא את ציפר בגלל שהוא חושב שציפר הוא חרא. אני לא מבין את מי שלא קורא את רוזנבלום בגלל שהוא חושב שציפר הוא חרא. זה לא שהמילים של ציפר נדבקות לטקסט של רוזנבלום. במילים אחרות, אני דווקא כן מנסה להציג עולם עם גווני ביניים (את הקטע עם הקטגוריות השונות לא הבנתי), ומנסה להסביר למה כן צריך להשתמש בהם. גם אני (''רואה הגיון ...'' וכל שאר המשפט המסכם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה לא היית משליך את כל השקית לפח. ניחא. אני הייתי, והייתי מחרים את החנות כולה ולא קונה שם גם קולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלים של ציפר (מבחינתי עוד יתור - המלים של אפעס) לנדבקות לאלה של רוזנבלום, אבל עתון שנותן במה לשניים הראשונים לא יקבל ממני פרוטה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעל חנות ספרים שנותן להם (או לדומיהם) במה? ובעל הוצאת ספרים? ובעל בית קולנוע? ובעל תחנת טלויזיה? (בעקבות שיחה לא קשורה שהיתה לי הבוקר, ובעקבות התגובה שלך, אני שואל את עצמי אם יכול להיות שיש קשר בין איבוד הומור לאיבוד פרופורציה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלות בשורה הראשונה: לא. הציפרים לא יקבלו ולו פרוטה אחת של תמלוגים ממה שאני משלמת על ספר/סרט שאינו שלהם. ולא כל פרובוקציה מטומטמת היא הומור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סופרים (גמאים, תסריטאים, מחזאים...) לא מקבלים כסף רק (או אפילו בעיקר) מתמלוגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משכורת, תשלומים מראש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוחזר ההומור לאלתר! אבל מה היתה השיחה בבוקר? שמתי לב פעם לכך שברמה הלאומית, הבדיחות על הפלסטינים1 היו נפוצות מאד בשנות התשעים וכמעט נעלמו עם גלי הפיגועים הקשים של תחילת האלף. בערך באותה מידה נעלם גם חוש ההומור של השמאל הציוני ב-1995. מוסף הארץ פרסם לפני כמה חודשים כתבה על ההומור הפוליטי במדינות ברית המועצות לשעבר, ונדמה לי שנטען שם שמאז הקריסה (ולמרות העליה לכאורה בחופש הביטוי) גם ההומור בקריסה. מה שמזכיר לי: בתקופת ההתנתקות יצא לי לשמוע הצעה שהתגלגלה בקרב חבר'ה דתיים, לערוך לשרון כנס תמיכה בכיכר שרון. סליחה, רגע, עוד לא. כיכר רבין. או אולי כבר נקרא לה כיכר מלכי ישראל וזהו? הומור פוליטי שומר על שפיות. -------------------------- 1 - שחיתות וחלמאות ברשות, ערפאת הומו, כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פלסטיני: אוי, עוד מעט תהיה לנו מדינה עם כל הדרעק הזה - מס הכנסה, דו"חות חניה, קופת חולים... ישראלי: *אתה* בוכה? אנחנו סובלים את זה כבר למעלה מחמישים שנה! פלסטיני: אבל אתם כבר רואים את הסוף ואצלנו הייאוש רק מתחיל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הרי אמרנו שמדברים לא על כתב/אלמנט יחיד, אלא על כזה שמשפיע או אופייני לאותו כלי תקשורת. אבל אל תתן לזה להפריע לך. אני (הלא-אישית) לא מחרימה את רשת בגלל אורי גלר - אני מחרימה בגלל שיש להם תוכניות מפגרות ומעצבנות עם פרומואים נפוחים ויותר מדי פרסומות, וגלר הוא בסך הכל דוגמה טובה לזה. פינס אגב הוא לא נציג של הוט. פינס הוא טאלנט של ערוץ 3. לו הייתי מתעבת את תוכניתו וחושבת שהיא משקפת את רוח הערוץ, בהחלט הייתי מחרימה את הערוץ. למה לא? מה הבעיה? אם תוכניות מסוג זה לא אהובות עלי ולא מעניינות אותי, בלעדיהן יהיה לי יותר *מעניין* (שכן אמצא זמן ואפשרויות לעשות דברים מועילים יותר) ולא יותר משעמם כפי שאתה מנסה להציג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא יודע איפה אמרנו את זה, אבל) איך כתב/אלמנט יחיד משפיע על אותו כלי תקשורת? פינס הוא "טאלנט" של הוט, כמו שציפר הוא "טלאנט" של הארץ, הבהרתי שאני לא מדבר על אנשים אלא על העיקרון. למה לא להחרים את הערוץ? פשוט בגלל שזה מנוגד להגיון. זה לא שאת מחרימה "תוכניות מסוג זה" (אחרת זה היה מאד הגיוני, כמו שלא הגיוני לא לקרוא את הארץ בגלל שאת לא אוהבת את סוג הכתבות בעיתון, או לא לקנות כוס עם גרעיני פופקורן סגור), אלא שאת מחרימה תוכניות *לא* מסוג זה, תוכניות שאת רוצה לראות, בגלל שיש בעוד שעתיים תוכנית מסוג זה. בלעדיהן יהיה לך מעניין? בלי ספרים, טלויזיה, עיתונים, קולנוע, ורדיו? כאן הייתי מצפה לנימוק (דברים מועילים יותר זה לא נימוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרנו את זה כאן: תגובה 429498 הכתב לא "משפיע על כלי התקשורת", אלא הוא נציג נאמן של אותו כלי תקשורת. לא סביר שבערוץ ארטה תופיע פתאום תוכנית של אורי גלר, נכון? הוא חי, קיים ומשגשג ברשת דווקא, מפני שזו רוחה של רשת. זה העיקרון אם תרצה. מי אמר לך שיש תוכניות אחרות ברשת שאני רוצה לראות? הכל אותו חרא, ואורי גלר תוכנית הדגל, וחוץ ממנו יש רוקדים עם כוכבים ועוד איזה ליאור שליין (נדמה לי. לא צופה בזה), וכולם נראים לי אותו הדבר, ובכולם יופיע לפחות 3 פעמים הפרומו של גלר. למה אתה מניח שהתוכניות עד כדי כך שונות זו מזו? ואתה יודע מה, יכול להיות שכל יום בשעה אחת בלילה ישדרו שם תוכנית על יהלומי הכתר של זמביה או גמביה שמאוד-מאוד מעניינת אותי. לו זה היה אפשרי טכנית, כלומר לו רשת היה ערוץ נפרד בתשלום והייתי יכולה לבקש לנתק אותי ממנו, ייתכן בהחלט שהייתי שוקלת לוותר על תוכנית יהלומי הכתר כדי להביע מחאתי על כך שכל השאר שם זבל. במקום אותו ערוץ עלוב אזפזפ לי להופ קטנטנים או לערוץ התורכי ואמצא מזור לנפשי. אה, הבנתי - אתה חושב שבגלל שבטח בכל ערוץ יש לפחות תוכנית אחת שלא מוצאת חן בעיני, אני אחרים את כל הערוצים? זה מה שרצית לומר ברשימת הניים דרופינג הארוכה ההיא? אז למה אתה לא שואל ישירות? אל תתבייש. ובכן, התשובה היא, שלא זו היתה הטענה ואתה יכול להירגע. לגבי מה ש"מנוגד להיגיון" - הפוסל בהגיונו פוסל. אפרופו חרמות, פרסומת עצמית: http://www.notes.co.il/aviva/27008.asp |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט נפלתי בפח בפרסומת שלך, אבל נזכרתי שאני מחרים את notes בגלל כמה בלוגרים שאני ממש לא סובל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. אז עכשיו (אני חושב ש)הבנתי מה את אומרת. את בעצם אומרת שכמעט כל הכוס היא של גרעינים סגורים, ושזה פשוט לא כדאי. נכון? (אני מניח שלא קראת את http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... הייתי מצטט, אבל אני לא רוצה שיאשימו אותי אחר כך שאני מלכלך אותכם בחרא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני אומרת מה שאמרתי קודם, זה לא גרעינים סגורים אלא במבה (אני אמנע מהדימוי הבוטה של השוטה הסוטה), והבמבה מלכלכת את הפופקורן באבק בלתי נסבל לטעמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשברקת קונה עיתון, היא מחפשת מוצר עיתונאי ומוצר עריכתי. היא רוצה שיהיו כתבות טובות, ושהם יהיו מסודרות בצורה מרוכזת ונוחה לקריאה. הבעייה כאן היא לחפור בפופקורן כדי למצוא את הגרעינים הטובים, ולהתאמץ למצוא דרכים יצירתיות לטפל בכתבות של ציפר שלא ניתן למסגר ולתלות על הקיר. בנוסף החרמה של הארץ יכול לעודד החלפה של המשבצת שציפר תופס בעיתון במשבצת של חומר איכותי- באותו מחיר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבלוג של ציפר מופיע גם בעיתון המודפס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבות טובות - ודאי, זה הגרעינים הפתוחים שלנו. ברקת הסכימה שיש שם כתבות טובות. שיהיו מסודרות בצורה מרוכזת ונוחה לקריאה - רגע, אז ציפר לא קשור לעניין? זה פשוט שהעיתון לא "מסודר" טוב? הכוס לא נוחה? טוב, זאת טענה אחרת לגמרי. "הבעייה כאן היא לחפור בפופקורן כדי למצוא את הגרעינים הטובים", בפופקורן אין בעיה כזאת (ידעתי למה בחרתי בדוגמה הזאת), ברגע שאתה נוגע בגרעין או ברגע שאתה רואה אותו, אתה יודע ישר אם הוא פתוח או סגור. גם בעיתון אין בעיה כזאת (בגלל זה הדוגמה שלי מוצלחת), ציפר נמצא תמיד רק באותו מוסף קטן ביום שישי, יותר מזה, על כל כתבה שמתפרסמת בעיתון כתוב מי כתב אותה. אם את יודעת את מי את לא רוצה לקרוא, ממש אין לך בעיה. "ולהתאמץ למצוא דרכים יצירתיות לטפל בכתבות של ציפר שלא ניתן למסגר ולתלות על הקיר." לא הבנתי. אפשר פשוט לא לקרוא, זה הרי השורה התחתונה גם של החרמת העיתון. "בנוסף החרמה של הארץ יכול לעודד החלפה של המשבצת שציפר תופס בעיתון במשבצת של חומר איכותי- באותו מחיר!" לא בהכרח. מכתבים זועמים למערכת אולי יכולים לגרום לעורכים לעשות את זה. אבל החרמה של העיתון? איך בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה מודיע על הפסקת המנוי הם מתעניינים בסיבות שלך. אני מניח שהם מעניקים להן יותר משקל מאשר לסתם מכתבים למערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שלא (אחרת, גדעון לוי לא היה מועסק שם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שהם מחליטים *רק* על סמך זה (למרות כל הביקורת, "הארץ" אינו "מעריב"1) _____________ 1- אה, עכשיו אני נזכר שאפילו מעריב פרסם פעם משהו בזכותו של איזה עבריין למרות הפגיעה האפשרית בפופולריות שלו. שמו של הנוכל, אם זכרוני אינו מטעני, היה נמרוד עופרי או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסוגל לתת שם של עיתונאי שנזרק מהארץ (או מכל עיתון אחר) בעקבות ביטול מנויים? זה נראה לי מהלך לא הגיוני כלכלית מצד המו"ל (בדיוק מאותן סיבות שהחרם בעקבות נוכחות של עיתונאי נראה לא הגיוני כלכלית מצד המחרימים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני חבר מערכת שם, אבל למה זה לא הגיוני? האם אתה מניח שכנגד כל מבטל מינוי יש מישהו שחותם על העיתון בזכות אותו עיתונאי? מעבר לכך, מה שהגיוני ביותר הוא שרוחו הכללית של העיתון נקבעת גם בהתייחס לטעמו של ציבור היעד. אולי לא יפטרו את גדעון לוי, אבל בהחלט ייתכן שידחו את המועמד כה"נ מתוך המחשבה שהם רוצים למתן את הקו השמאלני. את סעיד קשוא לא פיטרו, אבל לא אתפלא בכלל אם כשהוא ימצה את עצמו הם לא ימהרו לחפש ערבי מחמד אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. פרובוקציות מוכרות עיתונים. פרובוקציות גם יוצרות התנגדות. אם הוצאת עיתון ולא יצרת התנגדות, אתה יכול להסיק שלא עשית מספיק פרובוקציות ושפגעת במכירות שלך. 2. יותר מזה, זה יוצר לעיתון תדמית רעה של מי שנכנע ללחצים, ותדמית רעה של מי שנכנע ללחצים זה לא טוב לעסקים. זה מזמין עוד לחצים, למשל ביטול מנויים של אוהדי ציפר, ביטול מנויים של שונאי ציפר ששונאים גם את מרקוס (ואם תפטר את מרקוס, ביטול מנויים של שונאי ציפר שאוהבים את מרקוס) וכו'. לא תצא מזה עד שלא תעשה עיתון שכל כולו דבש וסוכריות. אבל דבש וסוכריות לא מוכר עיתונים (ע"ע 1). 3. שלא נדבר על לחצים כלכליים או פוליטיים (שגם אם לא תכנע להם, את האמינות שלך כמי שלא נכנע ללחצים איבדת, ובעקבות זה, את הקוראים שרוצים עיתון אמין). נכון שרוחו הכללית של העיתון נקבעת גם בהתייחס לטעמו של ציבור היעד, אבל זה עובד לשני הצדדים. לא יפטרו את גדעון לוי, אבל בעקבות גל ביטול המנויים בגלל נוכחותו של גדעון לוי, ציבור היעד השתנה. עכשיו אם ישקלו אם להעסיק את כה"נ, כבר לא ממש יתחשבו במי שכבר אינו מנוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר וטוען שהגישה שהצגתי "לא הגיונית", ועכשיו אני מתחילה להבין שהתכוונת ל"לא רציונלית". מעבר לזה שאני כן חושבת שהיא רציונלית, אשאל גם: האם בעיניך חרם חייב להיות צעד רציונלי, אחרת אין לו צידוק? האומנם אין טעם להחרים אם לא יהיו לזה השלכות על הגוף המוחרם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר לרציונלי? אם לחרם אין השלכות על הגוף המוחרם, אפשר לכל היותר לומר שהוא לא אפקטיבי. אין שום דבר לא רציונלי כאן. דוגמה לאי רציונליות: אם בתור מחאה על המדורים הגרועים של העיתון היית מקפידה לקרוא אותם כל שבוע, הייתי אומר שזה נראה לי קצת לא רציונלי ושאת לא סגורה על עצמך. עוד דוגמה לאי רציונליות: e (סליחה, זו הקדמת תרופה למכה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
e? התכוננת ל- e-ratiional? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמיילי טוען שאם אני מחרימה את ציפר, אני מפסידה בכך גם את רוזנבלום, וכיוון שאותו אני כן אוהבת לקרוא, החרם הוא ''ירייה ברגל'' - צעד לא רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיחות קרש מהטכניון הן בד''כ הקדמת מכה לתרופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיפסיקו לרמוז שאנשים כאן לא מבינים את הדיון אם הוא לא בנוסחה עם אותיות יווניות, אני אסכים איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
χχχ (חי חי חי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא, γνψχ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם אנו פסיכי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לבטא את ν גם בתור "נו" וגם בתור "ני" (בדומה לכך שאת z אפשר לבטא גם כזד וגם כזי, תלוי מאיפה אתה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טאגליין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי להגיד שאני לא מבין את ההגיון מאחוריה. לדעתי, חרם לא חייב להיות צעד רציונלי. מה שכן, אני חושב שמי שמחרים צריך לחשוב על ההשלכות של החרם עליו (ועל הגוף המוחרם, אבל זה פחות חשוב) ולהיות כנה עם עצמו באשר לסיבות שמניעות אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נאמר שחשבתי על ההשלכות ואני שלמה איתן. מה העניין עם "כנה עם עצמו"? איזה סיבות נסתרות יש לי להחרים? (אולי סתם אין לי כסף ואני נתלית בציפר כתירוץ? לזה התכוונת?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות כנה זה להגיד: "אני מחרים את הארץ בגלל שהבדיחות באפעס מגעילות אותי, ואני לא יכול להשלים עם העובדה שאני משלם בשביל להכניס את הגועל נפש הזה הביתה"1. להיות לא כנה זה להגיד "אם אני אחרים את הארץ אז שוקן יתקשר אלי וישאל אותי למה אני מחרים, ואחרי שאני אסביר לו הוא יבין, יתנצל, ישנה את דעתו, יפטר את הכותבים של אפעס בבושת פנים, יכתוב מכתב לכל המו"לים שלא יעסיקו אותם לעולם, יוציא את כל הגליונות של השנה האחרונה כשאפעס מחוץ להם, ובמקומם יופיע המיטב של יאיר לפיד, וידאג לתת לי מנוי חינם לכל החיים"1. הרבה פעמים כשאנשים נעלבים, מתעצבנים או כועסים2 הם פועלים באופן לא רציונלי. אני חושב שזה קורה לכולנו. השאלה היא מה עכשיו. יש כאלה שעושים רציונליזציה לההתנהגות הלא רציונלית שלהם (כלפי עצמם), ולכן ממשיכים להתנהג באופן לא רציונלי הרבה אחרי שהסיבות הראשוניות לפעולה שלהם כבר לא רלוונטיות. 1 לא שאני חושב שאת אומרת דבר כזה. 2 או מתאהבים, אבל זה לא שייך לכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרם צרכנים הוא דבר רציונלי ויעיל כאחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים כן, לפעמים לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אכן לא אמרתי דבר כזה, ומלכתחילה תמכתי בגישה הראשונה. אתה צודק שהגישה השנייה מעט נאיבית. לא יודעת אם היא לגמרי לא רציונלית (אחרת לא היה טעם בשום חרם צרכנים, ואולי גם לא בהצבעה בבחירות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים יש טעם בחרם צרכנים, לפעמים אין. לפעמים יש טעם בהצבעה בבחירות, לפעמים אין. חרם צרכנים יצליח רק אם המחרימים יודעים מראש מה הם רוצים להשיג, ומסוגלים לראות איך החרם מוביל בצורה מוצלחת לתוצאות אותם הם מעוניינים להשיג. למשל, החרם החרדי על ויטה הצליח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שחרם צרכנים הוא האמצעי הטוב ביותר להשפיע על השוק (ולא רק על השוקן) אלא שהוא מחייב מודעות צרכנית שאינה נפוצה במחוזותינו. מה שנשאר הוא להחליט אם בתנאים הנוכחיים, כשהציבור הרחב אינו משתתף בחרמות כאלה (אלא אם הוא חרדי), עדיין רציונלי להחרים. בעניין הזה אני הולך בעקבות קאנט או, ליתר דיוק, בהתאם לעקרון ההכללה של יום (?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא חלוק אותו אתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעל באופן שאם שאר האנשים יפעלו בו תהיה מרוצה. (סליחה על הניסוח. אני רעב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תאכל שום דבר שאני לא הייתי אוכלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<טאגליין>! (סתם, הצחקת אותי. וחוץ מזה גם לי מותר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעב זה לא רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מעבר לשליחת פקסים. הוט שברו אותי סופית והחלטתי להתנתק משירותי הטלביזיה שלהם. לגמרי. לא על מנת לעבור ל- YES. החלטתי פשוט לנסות לחיות בלי. ולא בגלל שאני לא אוהבת טלביזיה (טובה). אלא בגלל שנשאר פחות ופחות מה לראות, וזה פשוט לא שווה את המחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איתך במאבקך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוט ניסו את השטויות האלה איתי כשעברנו דירה לפני כמה שנים ובאותה ההזדמנות גם ליס. המסכנים לא ידעו למה הם נכנסים. את כל האגרסיות של הריון חודש שמיני הוצאתי עליהם, ואני לא נחמדה במיוחד גם בלחי תוספת הורמונים.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שמה ששבר אותי בסופו של דבר זה לא היחס והשירות (למרות שנתקלתי בבעיות גם בתחומים האלה), אלא דווקא המחיר של חבילות הטלביזיה יחסית לתמורה. והם גם מעצבנים אותי ברמה העקרונית. למשל- הם מאפשרים לך לבחור לשלם עבור גישה לתכנים מסויימים (ב- VOD) באמצעות הממיר, אך על מנת לבטל יש להתקשר אליהם, להמתין זמן רב על הקו ולבקש לבטל את הגישה. קל ונוח להצטרף, מעיק ומתיש לבטל. ה- VOD היה יכול להיות רעיון מצוין, אם באמת היה מדובר ב"ספריה אינסופית של סדרות,תוכניות... עם HOT V.O.D תוכלו לראות רק את מה שאתם אוהבים, מתי שמתחשק לכם!" במציאות, אתה יכול לראות את 5 הפרקים הראשונים של העונה הראשונה של "סופרנוס", את שני הפרקים הראשונים של "אחים לנשק" וכו'. אתה משלם עבור מנוי חודשי ל- HBO (בנוסף לתשלום עבור מנוי חודשי ל- VOD) ובסופו של דבר אתה תלוי בהם שיוסיפו עוד פרקים (בערך פרק בשבוע-שבועיים). בינתיים אתה ממשיך לשלם עבור השירות, בציפיה לפרקים הבאים. בקצב שלי? ממש לא. בקצב שלהם. עם זאת, אני מתכננת להישאר מחוברת לשירותי הטלפון והאינטרנט שלהם (כן, זה אפשרי גם בלי להיות מנוי על שירותי הטלביזיה), פשוט כי זה הרבה יותר זול מבזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה המקורית שעברנו היה הצע התוכן. הסיבה שלא נחזור היה השירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי שוב את התגובה שלי. היא יצאה מעט יותר עצבנית מכפי שהתכוונתי... בכל אופן, אני מקווה שאני לא אתגעגע מדי לטלביזיה. כמובן שזו לא הייתה בעיה מהותית אם היה איזה בלוקבסטר שווה באיזור חיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסססט.... בעידן האינטרנט והפייל שרינג לא צריך בלוקבאסטר... רוצה לקנות אוויר בשקל? וברצינות, למעט הבעיה שעלולה להיות לך מבחינה מוסרית עם עבירה על החוק, תוכנות הפייל שרינג נותנות היום הרבה יותר מכל ספק שירות חוקי. את מקבלת מה שאת רוצה, מתי שאת רוצה, באיזו שפה שאת רוצה, מהר, ובחינם. אפשר בדיוק באותה קלות לראות את אבודים או לראות את המלון של פולטי, סיטקום או סרטי איכות, תכניות בישול או פורנוגרפיה1. וכל מה שצריך זה מחשב שמחובר לטלוויזיה. מבחינה מוסרית, אגב, אני לא יכול להגיד שאיכפת לי יותר מדי מהנזק שנגרם להוט וליס, ובטח לא מהנזק שנגרם לערוץ 2 ו-10 מכך שאני לא חשוף יותר לפרסום אצלהם ורואה את תכניות הרכש שלהם בחינם. חברות נוראיות. ------------------------------ 1 - ואגב, גם יותר קל לפקח על התכנים שהילדים רואים, מאחר וצריך בכל זאת לחכות יום-יומיים שדברים ירדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך ה"מתי שאת רוצה" וה"מהר" מסתדר עם 1? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך לתכנן יומיים מראש. נכון, זה לא לזפזפ, אבל הזפזופ הוא האמצעי (למצוא משהו מעניין לראות), לא המטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שאפשר להוריד כל דבר ברשת. מבחינה מוסרית, אני חצויה מעט. לו היה בלוקבאסטר באיזור מגורי, הייתי מעדיפה לשכור. זה גם יותר נוח וגם אין דילמה מוסרית. אם היתה אפשרות להתחבר רק ל- VOD (בלי שאר החבילות) ולשלם רק עבור מה שאתה מעוניין לצפות בו, זה היה אידיאלי לדעתי. כמובן, בהנחה שה- VOD היה כל מה שהוא מתיימר להיות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצב קצת שונה זה לא מד"ב. זה סתם חו"ל. בעולם טוב יותר (ארה"ב) רוב הבעיות המוסריות שלך היו נעלמות כלא היו והיית מוצאת את עצמך חוזרת "לבזבז" את כספך על מדיה בשמחה ובששון. יותר קל לפתוח את הארנק כשיש סביבך שירותים מגוונים ואמיתיים כמו IPTV, streaming, הורדת סרטי HD ישירות למחשב/XBOX שלך בסלון, TIVO ואפילו פתרונות "Low-Tech" נוחים כגון netflix או אפילו מסחר של מדיה משומשת ב-Ebay. כאן אוהבים לרגלץ לנו את החיים, לחסום את הקשר של הפרט למסחר הפרטי העולמי (מכס מכס מכס על כל פיצ'פקס ב-200 שקל) ולדאוג שבשוק המקומי ישחקו מספר קטן ככל שניתן של שחקנים שמנמנים שימכרו לנו מוצרים ושירותים מפגרים בעלויות חסרות פרופורציה. עם כל הכבוד לכל הבהמות האלקטרוניות למינהן, שהישראלים כל כך אוהבים1, השילוב של שירותי מדיה שונים ומשונים (בתשלום!) הם נוחים יותר למשתמש ומספקים תוצרת הרבה יותר איכותית מכל חמור, פרדה ו/או קאזבלנים למינהם. אבל אנחנו נמשיך לקבל את תרבות השוק המקומית ונקבל כמובן מאליו תרבות טלויזיונית בה קיימים ערוצים שלמים שמשדרים שידורים חוזרים עד אין סוף של שתיים וחצי תוכניות(ביפ). בתור נקמה על כך שאנחנו פראיירים, נמשיך להוריד סרטים באיכות גרועה עד בינונית, ברזולוציה נמוכה, עם כתוביות ברומנית (או עם תרגום של ילד בן 14), בקצב של 30KB בימים טובים ונרגיש שיצאנו כלים ו"לא פראיירים". עם כל הקומבינות והחמורים, רוב הצרכנים הישראלים הם בכל זאת פראיירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לחסום את הקשר של הפרט למסחר הפרטי העולמי (מכס מכס מכס על כל פיצ'פקס ב-200 שקל)". לא נסחפנו קצת? אז צריך לשלם מכס. לא חסימה ולא נעליים. והאנשים שעוסקים ב"מסחר הפרטי העולמי" הם לא בדיוק האנשים הכי עניים בארץ שממש דחוף לסדר להם פטור ממס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |