|
||||
|
||||
בהמשך לענייני המוסר... בוודאי שאם אין חופש כלשהו (ואיני מתלהב מהצמדתו לרצון, אשתמש בבחירה), הרי שהכל הוא כפי שהוא, בין אם מדובר במעשה, או בשיפוט של מעשה. כלומר, "פושע" אינו יכול להימנע ממעשה פשע ואובייקטיבית אולי המרכאות במקומן, אך שופטיו אינם יכולים להימנע משיפוטו כפושע, והמרכאות נופלות. לא אהוב עליי המונח אקראיות. דבר שהוא אקראי לחלוטין הוא בעיניי חסר פשר. אם למשל אשליך ידי על המקלדת, הרי שאם איננו מסוגלים לקבוע את המשתנים הפועלים (והרצון הוא אחד מהם), צירוף האותיות שיופיע על המסך ייחשב לאקראי, וקרוב לוודאי שיהיה חסר פשר (לפחות בקונטקסט). אולם האם אין על אקראיות גמורה ליצור יקום כזה בו דבר אינו מובן? האם ניתן לומר שהיא יוצרת באופן אקראי מערכת לפירוש משמעויות (למשל, אדם) התופסת אירועים נרחבים סביבה כבעלי משמעות? נראה לי שקשה להגן באופן רציונלי על עמדה כזו. לכן אני סבור שהבחירה אינה אקראית אלא טבעית. כדי להבהיר את משמעות התואר "טבעי" בעיניי, אכתוב עוד כמה משפטים. אני סבור שהיקום הוא דטרמיניסטי פרטיקולרי, כלומר, בכל מצב עשויות להיות מספר בחירות ביניהן אדם חופשי לבחור (לפי טבעו). במקרה כזה אפשר גם להסביר את המשמעות של בחירה שגויה. בעיני טבע האדם מציג לפניו תביעות מסוגים שונים, חלקן גבוהות, וחלקן נמוכות. אם תביעות סותרות עולות ברגע כלשהו, הרי שמימוש של תביעות נמוכות (דוגמה בנאלית, גירוד פוגעני של איבר בגוף לעומת שמירה על בריאות הגוף) על חשבון תביעות גבוהות יותר הוא בעיניי טעות. אני סבור שתחום המוסר נוגע לתביעות גבוהות שאין בהן תועלת חיצונית הכרחית, ואם מתעקשים על המילה תועלת, הרי שזו טמונה במימוש תביעות גבוהות יותר של טבע האדם, שמביאות לביטוי שלם יותר שלו, וזאת אף על חשבון שרידותו האישית. למשל, ניסיון הצלת אחרים מעוול ברור (למשל, סיטואציות שואה), גם אם זה מלווה בוודאות של אובדן ואין זה מלווה בוודאות של הצלחה. ייתכן שקיימים אינסוף יקומים מקבילים בהם אירועים כאלה או אחרים משתלשלים מצמתי בחירה זהות. כדי לשמור על הטיעון של דטרמיניזם פרטיקולרי, שהוא שילוב של חופש בחירה טבעית והשתלשלות חוקית, יש לאפשר שכפול של עולמות זהים בכל נקודת בחירה. אין זה מכריח קריסה של יקומים זהים זה על זה, אם כי ההבדלה ביניהן היא סמלית בלבד. בכל מקרה, זו ספקולציה מד"בית ונראה לי שזה המקום לסיים. אוסיף רק שהבסיס לסברתי על דטרמיניזם פרטיקולרי הוא בכך שזה נותן מקום למשמעות, וזו מהווה לדעתי אלמנט בסיסי של קיום. אולי מישהו יתמוך באפשרות של מערכת משמעות מצומצמת לצד גנרציה ספונטנית (חסרת חוק) של ישים תוך אקראיות גמורה, אך זו עמדה תמוהה בעיניי. בעיניי היש המוחלט הוא קיום של פוטנציאל בעל משמעות. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |