בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 16/11/06 18:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ודאי שהם היו מפסיקים, הרבה לפני שגבו מאיתנו עשרות רבים של הרוגים, מאות פצועים, המוני פליטים והרס גדול. וגם אולי היו מחזירים את השבויים המסכנים שאולמרט ופרץ ניצלו אותם לצורך הרקורד הבטחוני שלהם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני בטוח שהם היו מחזירים את ה''שבויים''. וגם מציידים אותם במתנות להביא הביתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הכינוי "שבויים" לא מוצא חן בעיניך, קרא להם חטופים. זה באמת לא נראה לי מאוד משמעותי. ולא אמרתי, גם לא חשבתי, שהיו מציידים אותם במתנות. אבל לו ממשלתנו היקרה, במקום לפתוח במלחמה, הייתה מוכנה לחילופי חטופים/שבויים/אסירים (הטרמינולוגיה המדויקת כרצונך), הרי שלושת החיילים שמדובר בהם היו כבר מזמן בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה-הא. וכך גם לא מעט ''חטופים'' משל עצמנו, ואני מנחש שהפעם חיזבאללה לא היו מחכים שנתיים וחצי בין השחרור ובין החטיפה הבאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפעם הם לא חיכו יותר מימים אחדים מאז חטיפתו של גלעד שליט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי להזכיר לך קצת נשכחות: כל נושא החטופים עם חיזבללה החל למעשה בפרשת רון ארד. בזמן שצה"ל כבש את ביירות נעלמו שני דיפלומטים איראניים (כך סיפר עורך הדין של השייך עובייד או דיראני). האיראנים חשבו שישראל חטפה אותם וביקשו מחיזבללה שיעבירו להם את רון ארד כאמצעי מיקוח. ישראל חטפה את עובייד, דיראני ועוד עשרות לבנונים והחזיקה אותם שנים בכלא. שפוט בעצמך מי כאן קבע את כללי המישחק? אנחנו מחזיקים הרבה מאד עצירים (תקרא להם מחבלים או טרוריסטים מה שהם אולי). חטיפות הן אמצעי מתבקש. בשנות ה-50, באחת מפעולות התגמול, נפל בשבי חייל ישראלי בשם יצחק ג'יבלי. היחידה שלו חטפה קצינים ירדניים ותמורתם הם שיחררו אותו. השיטה אינה זרה לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על שיעור ההיסטוריה (שלא כל כך ברור לי מה אתה מנסה לעשות באמצעותו - להצדיק את חיזבאללה?). ברור לי ש"חטיפות הן אמצעי מתבקש" (וכך גם סוגים אחרים של חיסול חיילים/הפצצת ישובים אם יש הזדמנות ואין חשש לתגובה). השאלה היא מה עושים כדי שהן יפסיקו להיות אמצעי מתבקש. אני חושד ששיחרור כל האסירים הלבנוניים לא ישיג את המטרה - האם אתה טוען אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה דבר פשוט; מנתח את המצב על פי העובדות הידועות לי. לצורך זה אני מנסה להכניס את עצמי לנעלי המשתתפים השונים. לכן אינני מנסה להצדיק -אני מנסה להבין. שוב אני אומר: להבין לא במובן של לגלות אמפתיה אלא במובן הפשוט -להבין איך זה עובד. במקרה של החטיפות, ניסיתי לחשוב מהו החלק שלנו ביצירת כללי המישחק של חטיפות וחטיפות הנגד. בזמנו כשהתחילו עם החיסולים הממוקדים חששתי שאנחנו יוצרים כללי מישחק חדשים- של חיסולים וחיסולים שכנגד. בינתיים זה לא קרה (אולי חוץ מגנדי), אבל מי אומר שזה לא יקרה? מה מונע מהחמאס או התנזים לשאוף למאזן אימה? על כל פעיל שאנחנו מחסלים- הם מחסלים מישהו, חשוב יותר או חשוב פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אומר שזה לא יקרה? אף אחד. ומי אומר שאם נפסיק את כל התוקפנות הצבאית ונשב בשקט, הפלסטינאים לא יטבחו את כל היהודים בארץ הזו עד לאחרון שבהם? אף אחד. אני מודה שאני לא ממש מבין מה אתה מנסה להגיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם מודה שאינך מבין. כנראה שאינני מסביר את עצמי מספיק טוב. כל מערכת יחסים בין בני אדם וגם כל עימות נערך תמיד במסגרת כללי משחק מסויימים. כך גם בין מדינות. מי שמנהל מלחמה חייב להיות מודע למסגרות שבתוכן נערכת המילחמה. לדוגמה: חיסול מסויים בלבנון גרר פיצוץ בארגנטינה. ישראל הבינה שיש גבול שאותו לא חוצים. בזמן שהיינו בדרום לבנון במילחמה בחיזבללה היו כללי מישחק על פיהם צה"ל וחיזבללה יקיזו זה את דמו של זה. אם ישראל תפגע באזרחים-יעופו קטיושות. ישראל שמרה רוב הזמן על כללי משחק אלה. מדוע פירטתי את עניין החטיפות? כי צה"ל הרגיש שמותר לו הכל בתחום הזה והוא לא ישלם מחיר ולא ישתנו כללי המישחק. כללי המישחק שונו. מה לא ברור? מישהם לא חשבו כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין את הקשר למה שדיברתי עליו. לא חשוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע לא היו מחכים שנתיים וחצי? כי בחטיפה הקודמת יצאנו למלחמה והפעם לא? או אולי הם היו פשוט כופים עלינו מלחמה זמן קצר אחר כך? אה, שכחתי, כנראה ממילא צפויה לנו מלחמה בשנה הקרובה... אז מה עשינו? חזרה כללית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא לא נתווכח. אם לדעתך היינו זוכים לשנתיים וחצי חסרות חטיפות אם היינו מבלגים - אני מכבד את דעתך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |