|
כן. (אני כבר חצי שעה מחפשת איפה להשחיל את הכן הזה.)
אני חושבת שאפשר למצוא הרבה תוכן, הרבה ערכים חשובים, והרבה ''רוח'' בפעילויות כמו מדע, ספרות, פילוסופיה, טיולים בחיק הטבע, אמנות, יצירה, פעילות גופנית, סקס, התנדבות בקהילה, ועוד כהנה וכהנה . עם זאת, מנסיוני, שום דבר מאלו לא משתווה לתחושת הסיפוק הרגשי והשלווה שמתקבלת מפרקטיקה דתית או מריטואל דתי.
משום מה פופולרי להתבדח על התחושה של ''חיבור למשהו גדול ממך''. אני לא מבינה את זה. מבחינתי, זה אחד הדברים הכי בסיסיים של הקיום האנושי. כמו מים, אויר, אוכל, מגע. (וכבר השוויתי את התחושה הזאת פעם באייל לאורגזמה.)
אני גם לא חושבת שתחושת הסיפוק הדתית או אותו ''קשר למשהו גדול יותר'' קשורים לאמונה בקיומו של אלוהים טרנסצנדנטלי דווקא. אלוהים יכול להיות כל מיני דברים, ואנשים שונים מגדירים אלוהים בכל מיני צורות. הנהייה של אנשים בשנים האחרונות אחרי ''רוחניות'' ולא אחרי דת ממוסדת מצביעה לדעתי על פשיטת רגל של החילוניות מאידך, אבל גם על פשיטת רגל של רעיון ''האלוהים כמנכ''ל העצבני של היקום''.
לי יש את הבעיות שלי עם טרנד הרוחניות, אבל אני לא בטוחה שאני יכולה להרשות לעצמי להתבדח על אנשים שמדברים במושגים מעורפלים על ''חיבור'' ועל ''כוח עליון'' או על ''קשר קוסמי''. לדעתי, אותם אנשים בסך הכל מנסים להביע את הרעיון שהם חוו את אלוהים, אבל זה לא הרגיש להם כמו מה שמתואר בתנך, או בכל סיפור אחר של דת ממוסדת.
|
|