|
||||
|
||||
למשפט האחרון ובלי קשר ל''בטיפול'' - בהחלט יש סדרות טלוויזיה שכונו ''מופתיות'' ולא בכדי, שהיה ניתן למצוא בהן התמודדות של ממש עם נושאים בעלי משקל. סדרות כמו ''עמוק באדמה'', למשל, או ''מלאכים באמריקה''. גם בעבר היו ''הבלש המזמר'', ולהבדיל ''שלושים ומשהו'' (שלמרות שהיתה יאפית ומלוקקת, שיקפה יפה מאוד התמודדויות של דור). |
|
||||
|
||||
תוכלי לפרט כאן קצת על מה זו בעצם "עמוק באדמה" (לא מה עלילת הרקע, אותה אני מכיר) ולמה היא כל כך נחשבת? |
|
||||
|
||||
ומהי עלילת הרקע? |
|
||||
|
||||
על מה? על מוות ופחד מוות. היא נחשבת כי... כי יש בה ייחוד ועומק באמצעי המבע, בבניית הדמויות וגם תעוזה בבחירת הנושאים ובעיסוק בהם - מסתבר שהומוסקסואליות ומשפחות מעורערות זה משחק ילדים ליד חניטת גופות. (הצהרון: ראיתי רק 3 עונות או משהו). אגב, לא ברור לי למה לא תרגמו את שמה כ"שש אמות באדמה". |
|
||||
|
||||
אתה נטפל לקטנות במקום להתפעל מהחידוש הלשוני בתגובתי! |
|
||||
|
||||
למה לא מתפעל? להיפך, הרי זה הדבר היפה בתגובה הקצרה והתמציתית של עוזי - ה"ארבע" מסמן גם את שעת סיום (או התחלת) הצהרון. (אגב, מבלי לגרוע מההתפעלות, נדמה לי שיש ב"הצהרון" איזו חריקה לשונית הטעונה בירור. אולי מוטב להפוך אותו ל"הצהרונת", או ל"תצהירון". עכש"י, "הצהר", "hetzhair" [על משקל החזר, הקשר], ש"הצהרון" יכול היה להיות שם החיבה של הילד שלו - אינו קיים בשפה העברית. יש רק הצהרה ותצהיר) (דוקטור, יש לך בשבילי איזה כדור שנותן קצת חוש הומור, כדי שלא אטפל לאנשים בעניינים כאלה?) |
|
||||
|
||||
''הצהר'' עושה לי כאב גרון. אולי הצהרונית (על משקל אצבעונית). |
|
||||
|
||||
בדיוק חשבתי על שלושים ומשהו כדוגמא לסדרה בה הכותבים לא הלכו בדרך הדרמטית המתבקשת, והרגו את הדמות ה''לא נכונה''. |
|
||||
|
||||
דומני שהיתה שם איזו תאונת דרכים או משהו, וכפילו של ביורן בורג מת. לגבי מידת ה''נכונות'' של מותו, בד''כ זה קשור לחוזה שהשחקן מסרב להאריך יותר מאשר לעלילה. |
|
||||
|
||||
אין מצבים שהוא מת מחוסר רייטינג? |
|
||||
|
||||
בטח יש, אבל אז אפשר להאחז בטיעון העלילתי לקיפוד ראשו. |
|
||||
|
||||
כן, אבל כשכל העונה בונים את המתח סביב דמות אחת ואז הורגים את השניה? אני אף פעם לא כתבתי סדרת דרמה (אם כי בפנטזיות שלי אני כותב סיטקומים מצליח), אבל הייתי מצפה שהם יחזיקו תוכנית מגירה לכל דמות שמתחילה להיות פופולרית מדי. |
|
||||
|
||||
השאלה היא מה קורה בסדרות אימה כמו "מבט", למשל, כשדמות מסוימת מאבדת רייטינג באופן מוחלט ובכל זאת המפיקים מסרבים להרוג אותה? |
|
||||
|
||||
מי שרואה ''מבט'' בשל העלילה המעניינת וכישרון המשחק, באמת צריך פסיכולוג. |
|
||||
|
||||
טוב, זה מה שקורה כשלוקחים שחקנים מהרחוב ומתקמצים על התסריטאים. |
|
||||
|
||||
לאלה היא מדביקה איזה סיפור אונס או שניים, והעניין הציבורי גואה שוב. |
|
||||
|
||||
מסדרה כמו מבט אפשר לצאת בשלל דרכים, לא רק בהתפטרות (כניסה לכלא היא אופציה סבירה בהחלט). כמו כן, בהיותה תכנית ריאליטי, לפעמים הצופים בוחרים לסלק דמות שאיבדה פופולריות. ואחרון אחרון - לעתים קורה שצופה חמום מוח (או שטוף מוח) מחליט להרוג את הדמות בעצמו. |
|
||||
|
||||
ממתי כניסה לכלא מוציאה דמויות ממבט? יש שם אחד שעיקר פרסומו בא לו מרגע שנכנס לשם. |
|
||||
|
||||
יש כאלה שיוצאים ממבט וכאלה שנכנסים. זה שאתה מדבר עליו שייך דווקא לקטגוריה של הצופה שהחליט להרוג את הדמות - והפך לדמות בעצמו. למעשה, רבים מהצופים היו שמחים להפוך את החלק במבט שעוסק בנ''ל לגרסה מקומית של ''אוז''. |
|
||||
|
||||
תוכנית המגירה היא להרוג את עושי הצרות. בסדרות מסויימות לפעמים פשוט מחליפים את השחקנ/ית עם או בלי סיפור כיסוי (תאונה שבה מושחתים הפנים, למשל). |
|
||||
|
||||
כן, לזה התכוונתי, העניין הוא שבדרך כלל ששחקן עוזב חולבים את האפקט כמה פרקים, לא בזבנג. אגב, (עוד) לא ראיתי את הסרט "מדריך לחיים בכפר" אבל פעם קראתי ספר של גריסון קיילור על תחנת רדיו1, ויש שם קטע משעשע (כמו כל הספר) על מאבק בין מנהל התחנה שרוצה להיפטר מכוכבת תסכית , לבין הכותבת הראשית. במקום "להרוג" את הדמות מייד, היא עושה מלודרמה שלמה ( הגיבורה גוססת מספר פרקים, אחר כך מתחילה לראות מלאכים, וכולי) עד שקהל המאזינים מציף את התחנה במכתבים הקוראים להבראתה של בקי הקטנה ( או איך שלא קראו לה). מומלץ. |
|
||||
|
||||
*כ*ששחקן עוזב... תודה, סליחה ושליחה. |
|
||||
|
||||
ברור שיש.יש בעולם עשרות אלפי סדרות, ומתוכן גם ססרות טובות. מתוך הטובות יש כמה שבאמת עברו את הסטנדרטים הרגילים והיתה בהן התמודדות רצינית עם בעיות חברתיות מסויימות [אני בספק אם שלושים ומשהו נכללת בקטגוריה הזאת ומישהו עוד עלול להעלב מזה שאת שמה אותו בצלחת אחת עם סדרה כזאת]. הכמה שעברו את הסטנדרטים יכולות להיחשב לסדרות מופת ועליהם ייאמר "היוצא מן הכלל המעיד על הכלל". בישראל יש רגישויות אחרות באשר בארה"ב שהיא היצרנית העיקרית של סדרות. בישראל התייחסות למצ'ואיזם הצבאי הישראלי שלא תהיה מתוך הומור של מילואים אלא ברצינות - תעורר, לדעתי, התנגדות גדולה מצד הצופים. לכן צודקת מחברת המאמר שאמרה שאין ליוצרים של "בטיפול" אומץ, ומנגד צודק גם זה שאמר שחידוש כזה יהיה "גדול" על יוצרי הטלויזיה בארץ "בהרבה מספרים". |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |