בתשובה לשלומית ליר, 28/10/06 13:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אמרתי את שאמרתי לכבשה, לא לך. אני בהחלט מסכימה שיש מקום לפסיכולוגיה גם מחוץ לתחום הטיפולי. ב. עדיין לא הבנתי את את מקשרת בין "ההדחקות" לבין כשלי מלחמת לבנון ב'. אשמח אם תוכלי לפרט ספציפית בראשי פרקים. ג. האם ואיך יוכל, לדעתך, ניתוח "הטבע האנושי של הגורמים המעורבים בסכסוך" להביא למסקנות אופרטיביות לגבי עצם ניהולו? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הכי ברור לי בנושא ההדחקה במלחמה האחרונה היא חוסר ההכרה בכוחו של האויב. אני חושבת שהמנהגיות המקומית הייתה שבויה בפנטזיה של כוח עודף שמנעה ממנה לאורך כל המלחמה להתייחס לנקודות החולשה הישראליות. כמו למשל תושבי הצפון העניים יותר שנותרו מופקרים, ללא אוכל וללא הגנה הולמת מצד הרשויות. אני סבורה שאנחנו נדונים להיות שבויים במידה זו או אחרת בתבניות מחשבה הרסניות ששקופות לנו. ברגע שהתבנית החברתית נחשפת (למשל התניות בדבר מה יפה ומה מכוער) התפיסה החונקת של המציאות נותנת מקום לתפיסה אחרת ומותירה דרכים נוספות לפעולה. אם גברים גדלים על המיתוס שלהרגיש זה נשי, אז כולנו משלמים על זה את המחיר, במעגל אלימות שמזין את עצמו ואת התבנית החברתית שבנתה אותו. אני מזמינה אותך לקרוא גם מאמר שכתבתי בתקופת המלחמה שעוסק בפנטזית הכוח העודף בהתייחסות לסרט "סופרמן חוזר" http://www.notes.co.il/lir/21321.asp - |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |