 |
הכרתי זוג שניסה לנקוט בשיטה שאתה מתאר, ומאותם נימוקים, שנראו להם הגיוניים - ''כמה פליקים אחרי הפעם הראשונה, והוא יודע בוודאות ששום טוב לא יצא מזה.''
אולי קשה להסביר את זה, אבל התוצאה היתה שלמרות הכאב - הילד פחות או יותר ''התרגל'', ולמד ''לזלזל'' בענישה הגופנית, וההשפלה כנראה גרמה לו לרצות להראות להם מי כאן הגיבור האמיתי - כך שכדי להיות עקביים עם השיטה, הם נאלצו לתת יותר ויותר מכות, ומכות יותר חזקות. זה נמשך (הוא היה בערך בן ארבע, לזכרוני) עד שפעם אחת היא, האמא (האבא היה פחות בבית ונראה לי גם שהנושא היה לו פחות חשוב ועקרוני), נתנה לו כמה מכות עם חגורה. זה קרה לפני שבאו אורחים, והיא הכינה קערה דקורטיבית עם פירות. כשהיא לא שמה לב, הילד אכל מכל אגס שניים-שלושה ביסים (היתה לו חולשה לאגסים, אני זוכרת את זה גם מהביקורים שלהם בביתנו, כשגרנו באותו איזור) וכך נראתה הקערה כשהיא גילתה את ה''אסון'', ממש לפני שהאורחים היו אמורים להגיע.
אני פשוט לא האמנתי כשהיא סיפרה לי את הסיפור בטלפון, היא נשמעה מזועזעת, כאילו נבהלה מעצמה. הגעתי אליה ע''מ לשוחח איתה שיחה ארוכה ולהזהיר אותה מהמדרון החלקלק (קודם פליק חינוכי אחד, אחר כך כמה פליקים, אחר כך כבר מכות בכל מיני חלקים בגוף ועד לרגע של החגורה - ומדובר בזוג אנשים לא אלימים, או לפחות לא היו כאלה לפני כן), והיו לנו אחר כך עוד כמה שיחות. אינני יודעת אם היתה לי השפעה עליה או שהם, ביחד, כזוג, החליטו שזו לא השיטה ועברו לשיטות חינוך אחרות, שאולי נראות פחות אפקטיביות באותו רגע (הסברים, שכנועים וכו'), אבל הן יותר טובות לאורך זמן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש