בתשובה לאודי פסמון, 09/10/06 0:56
הסיוט הסינגפורי 414502
אבי עבודי • בתשובה לאודי פסמון יום ב', 9/10/2006, 9:33
בהמשך ל-ג', יש נקודה שכדאי להדרש אליה:
לכאורה אפשר לומר, זה המוצר, אלו המגבלות עליו וזה מחירו - תרצה תקנה, לא תרצה לא תקנה.
הבעיה עם טענה כזו בהקשר לצרכנות של תרבות היא שצרכני תרבות הם במידה ידועה קהל שבוי, עובדה שמטילה אחריות מסויימת על הספקים.
מי שמחזיק את הזכויות על המוזיקה של מרגלית צנעני, מחזיק בלעדיות על מוצר צריכה שהקשר של המאזין אליו עשוי להיות עמוק יותר מאשר אבקת כביסה.
לא ניתן להמלט מההבניה של הקשר התרבותי הזה, אולי רק על ידי ניתוק מוחלט נוסח ההאמיש, וגם אם אני כצרכן מוכן להתאפק, קשה לי מאד לעצור את ההתלהבות של צרכנים צעירים בגיל הגן ובית הספר.
אין חוזה ביני לבין בעלי הזכויות של דמותה של דורה, אני מוכן להשליש לכיסם סכום סביר עבור הדיוידי של קורותיה, אבל דווקא בגלל שהם יודעים שהצרכן הוא צעיר ושבוי, ניתן לצפות להגינות וזהירות יתר בהתנהלות המסחרית שלהם (הגבלת הפרסומות למשל).
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות