מלחמה נגד האיסלאם - סיכום ביניים שישי (חלק ב')

בתשובה לדורפל, 30/09/06 4:13

והשאלה השנייה:

412913

גילי • בתשובה לדורפל

שבת, 30/9/2006, 10:56

אני לא מבקש את חיבתם של המוסלמים כלפי הלא מוסלמים, ואני לא מצפה מהם להטיל ספק בעובדה שהדת שלהם היא הנכונה או להפסיק לקוות שלא יהיו כופרים בעולם. אני חושב שכמעט כל אדם דתי היה רוצה שדתו תהיה היחידה בעולם, פשוט כי הוא רואה אותה כנכונה.

אבל יש לי אמונה חזקה ומבוססת היסטורית במה שאני קורא לו ה"שפיות" של אנשים, שזה באופן כללי הרצון שלהם לחיות חיים שלוים ובטוחים, אלא אם אידיאולוגיה קיצונית אומרת להם אחרת.
שים לב שגם בתנ"ך יש סיפורים על כיבוש א"י, וגם בתנ"ך נאמר "בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע". כמה אנשים דתיים אתה מכיר שיגידו שהם מתנגדים למה שכתוב בתנ"ך? כמה דתיים יגידו לך שיהושוע היה חסר רגישות, אכזרי, שדרכו לא הייתה נכונה? ובכל זאת יהודים שישבו בא"י במשך מאות שנים חיו פחות או יותר בשלום עם שכניהם הערבים, ולא תכננו פיגועי טירור המוניים. בכל זאת דתיים רבים מוכנים היום לוותר על מקומות שנחשבים לקדושים, כדי לשמור על השלום ועל מדינת ישראל, למרות שברור שיש באפשרותנו להחזיק במקומות האלה, ולמרות שיש לנו תירוצים ממש טובים לעשות זאת.

אז נכון שהאיסלאם הוא דת לוחמנית יותר מטבעה, אז נכון שמוחמד ציווה להילחם בכל יתר בני האדם - עד שיאמרו "אין אלוה מבלעדי אללה". אז מה?
למה הכוונה להילחם - להילחם בכח, להילחם בדרך פוליטית, או לשכנע אותם שהם טועים? מתי להילחם - כל הזמן, או בעתיד, כשיגיע הזמן הנכון? ואם זה בלתי אפשרי כרגע להפוך את העולם למוסלמי, גם אז צריך להילחם? ואם מוחמד "רחץ בנהרות של דם", האם זה אומר שכל מוסלמי צריך לעשות את זה? למה? הרי הנסיבות השתנו, האיסלאם קיים, והוא לא בסכנה כמו שהיה בתקופת מוחמד. מי אמר שגם בנסיבות אלה מוחמד היה עושה אותו דבר?

אינני בקיא בכל הפרשנויות של האיסלאם, אבל הטענה לפיה כולן מכירות בג'יהאד בדמות הרג בלתי פוסק, המוני ככל האפשר, ובכל מחיר, כמצווה אותה כל מוסלמי חייב לקיים, מופרכת בקלות ע"י המציאות שבה אנו חיים, כמו למשל קיומן של מדינות מוסלמיות שלא עוסקות בלחימה, וכמו למשל תנודות גדולות מאד בכמות הלחימה בין מוסלמים ללא מוסלמים, ממש לא ביחס ישר לכוחו של האיסלאם.

תרשה לי להניח שהמנהיגים המוסלמים, למרות שהם מאמינים בדת, כשהם מפרשים אותה עומדים לנגד עיניהם גם האינטרסים שלהם, ויש להם השפעה מכרעת על תוכן הפירושים. התשובה של המערב לטרור צריכה להיות בכמה מישורים:

* מציאת פרשנויות של האיסלאם שמתנגדת לפירוש האלים של מושג הג'יהאד ומציאת הדרכים הנכונות לחזק ולשווק את הפרשנויות האלה ברחבי העולם

* חיזוק גורמים שיש להם אינטרס בשלום עם המערב

* מקל וגזר - איום בהשבת מלחמה נגד הטרור (ומימושו בצורה חכמה), אל מול יחסים כלכליים עם העולם המוסלמי ואולי גם שיווק התרבות המערבית בארצות האיסלאם, באופן שלא סותר או מתחרה באיסלאם עצמו (לדבר כזה ציפיתי מהאמריקאים), ותמיכה כלכלית בארצות ואירגונים שמתנגדים לגורמים הקיצוניים.

יש ודאי אמצעים נוספים, אבל אני חושב שאלה אמורים להספיק. מה שאני רואה בינתיים הוא בקושי מקל וגזר, וגם זה לא תמיד בצורה הנכונה - האם פלישה לאפגניסטאן אמורה להפחיד את אלקעידה? לדעתי היא די משמחת אותם, וכך גם הפלישה לעיראק. אני בכלל חושב שבהרבה מקרים הדרך הטובה ביותר של המערב "להשיב מלחמה" היא הדרך הכלכלית. בכל אופן, ברגע שלאנשים הנכונים יהיה אינטרס מספיק חזק בשלום, ותובא בפניהם ובפני הציבור פרשנות מקובלת של האיסלאם שקוראת לשלום, יהיה שלום.