בתשובה להמסביר לצרכן, 21/09/06 15:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הסיפור שלך על הג'ינג'י האירי מעניין אותי מזווית אחרת לגמרי: איך מתפתח "טעם לאומי". אומנם רוב המהגרים לארה"ב אז באו ממטבחים לא משובחים במיוחד (אנגליה, אירלנד), אבל מי ידע שהם יתמכרו דווקא לקציצות האלה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו באמת שאלה מעניינת. למשל, למה בישראל אוהבים פלאפל ושוורמה? (שאגב, לא הרבה יותר איכותיים מ-ביג-מק) במקרה של האמריקאים, אני *מנחש*, זה לא בדיוק עניין של טעם. זה לא שהם אוהבים טעם של קציצה, אלא, נדמה לי, שהם אוהבים "אוכל מהיר". אם אפשר לקנות את זה דרך איזה חלון, עדיף בלי לצאת מהאוטו, אז זה טוב. כשהיגעתי לניו-יורק, בשנות ה-80, לא היה שם קפה נורמאלי. הם מוכרים מים שחורים וקוראים לזה קפה. בשביל לשתות קפה היה צריך ללכת לשכונות של יוונים או איטלקים. בשנות ה-90 האמריקאים גילו קפה "איכותי" באמצעות סטרבקס, שהתחילו למכור אספרסו עם ניחוח איטלקי. אבל, אפשר להשתגע, הם מוכרים את זה בכוסות קרטון, כך שתוכל לשתות באוטו. אז הגעתי למסקנה שלא חשוב הטעם. חשובה האריזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא פלאפל טרי (למרות שהוא מטוגן) הרבה יותר טוב מביג מק. יש בו רוטב בריא כמו טחינה, קצת ירקות, ואולי אפילו איזה שום מזדמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודקת. אני מתחיל דיאטה של 30 יום פלאפל, בוקר, צהריים וערב. שנה טובה, ומזינה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |