בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 17/09/06 17:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"רגע, אני לא ממש מבין. מהשורה הראשונה עולה שמה שמפריע לך הוא קיום של מתווך בשרשרת הייצור - במקום שהיצרן (A) יעביר ישירות את פרי יצירתו לצרכן (B) שמשתמש בה (למשל, A מייצר עגבנייה ו-B אוכל אותה), A מעביר את פרי יצירתו לנוכל היהודי S (שיילוק) שמשלם ל-A גרושים ואז מוכר ל-B סכום מופקע. עד כאן הבנתי אותך?" כן. "עכשיו, איך קשורים רוארק ומאלורי לעניין? רוארק, בהקשר זה, הוא B: הוא "צורך" את הפסל על ידי זה שהוא משלב אותו ביצירה שלו עצמו." טעיתי. היחסים בין רוארק למאלורי אינם יחסי ניצול קפיטליסטיים קלאסיים. רוארק מהווה דרג ביניים של הקפיטליסט, הופטון שטוטרד. היחסים עם מאלורי מבוססים על הניצול של שניהם על ידו. והנה, הוא נותן להם כסף, אבל המוצר המוגמר לא שלהם, ובסוף מושמד. "בוא ניקח דוגמה יותר קלה לסיטואציה דומה: A הוא חוטב עצים. הוא מוכר קורות עץ לבנאי S, ואילו S בונה באמצעותם בית, ומוכר את הבית ל-B. האם כאן יש יחסי ניצול קפיטליסטים? האם S מנצל את A?" אם S לא משלם שכר הוגן ל-A, אז הוא מנצל אותו. אם B לא משלם מחיר הוגן ל-S, אז הוא מנצל אותו. אני אישית, אגב, הייתי ממליץ ל-A ול-S להתחבר לסינדיקט, במקום להשתמש בכסף, אבל נניח את זה בצד. "כל זה בלי שניכנס עדיין לדיון על הילדים ונעלי הספורט, אם כי הרעיון שם גם כן דומה: הילד לא מסוגל למכור את הנעל אותה הוא מייצג במחיר שבו נייקי מוכרים אותה. בשביל זה צריך מערך שלם של שיווק. למעשה, אם היו משלמים לילד בדיוק את הסכום שמתקבל ממכירת הנעל, לא היה יוצא לנייקי שום רווח, וממילא לא הייתה נייקי, לא הייתה נעל והילד לא היה מקבל גרוש." נכון שהילד לא יהיה מסוגל למכור את הנעל הזו במחיר שבו נייקי מוכרים אותה. כי אין שום סיבה שימכרו את הנעל הזו במחיר שבו נייקי מוכרים אותה. זו יקרנות מוגזמת שהיא תמצית הניצול הקפיטליסטי. מה שלא נכון הוא שהילד לא היה מקבל גרוש. הילד היה מקבל הרבה יותר אם המדינה בו היה חי לא הייתה נתונה לכיבוש פוסט-קולוניאליסטי, שדוחף אותו לעבוד בעבודות דחק כאלה. "לכן מה שאתה אומר הוא שכל חברה שמעסיקה עובדים חייבת בהכרח לנצל אותם." נכון. חברה צריכה להיות בחזקת העובדים, ולא להעסיק אותם. "הדרך שלך לפתור את ה"בעיה", עד כמה שאני מבין, היא על ידי זריקת כל מושג ה"כסף" לזבל. האם אני צודק? כי לי זה נראה פתרון על ידי התחמקות מהבעיה; במקום לפתור את הבעיה, אתה משנה את הטרמינולוגיות ואמצעי המדידה, כך שהבעיה תיעלם מתחת לשטיח. הפועל בסינדיקט עדיין לא יקבל בהכרח עבור מה שייצר תמורה השווה בערכה בדיוק לדבר אותו ייצר, אבל מכיוון שהוא לא יקבל *שום* תמורה בצורה ישירה, אי אפשר יהיה למדוד את זה." שוב, זה חלק מהפתרון, אבל לא המהות שלו. אם אנשים ירצו להקים חברה שמדפיסה חתיכות נייר וקוראת להם כסף, אשריהם. לא נראה לי שאנשים יתלהבו מזה במיוחד, עדיף להשקיע במשהו יותר מעניין, כמו יצירות אומנות, או סיכות ראש. המהות היא להפסיק לשלם על מוצרים, להפסיק לחשוב על מוצרים כאילו יש להם עלות. אנשים מייצרים מוצרים, הם יכולים להשתמש בהם, לחלוק בהם עם אחרים, לשלב אותם בדרכים חדשות, לתת אותם לאנשים שימצאו להם שימוש, וכן הלאה. אני לא חושב שזה דבר רע שאין כאן מדדים של ערך, כי המדדים הללו קמים על יוצריהם, והופכים למתכון בטוח לניצול ולדיכוי. כמו שלא מודדים את ערכה של חברות, כך לא צריך למדוד את ערכו של מוצר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמע, אם אתה אומר שהברנש שאצלו רוארק ומלורי עבדו הוא הוא הקפיטליסט האמיתי, נראה לי שהגענו לפריצת דרך - הרי הוא מוצג בצורה מאוד שלילית בספר. נעבור לחוטב העצים: עברת לדבר על מושג לא מוגדר היטב במיוחד: שכר "הוגן". מתי שכר הופך להוגן? מדברייך קיבלתי את הרושם ששכר הוא הוגן רק אם ניתן לרכוש בו את המוצר שעבורו שולם השכר. בתגובה 409849 ניסיתי להסביר מדוע לדעתי הגדרה כזו היא גרועה. זה תקף גם לדברייך על כך שחברה צריכה להיות בבעלות העובדים. עכשיו, ההגדרה שלך של "תמצית הניצול הקפיטליסטי" משנה את פניה: קודם היא הייתה "לא לשלם שכר הוגן". עכשיו זה "לגבות מחיר מופרז". זו הגדרה הרבה פחות ברורה. בעוד שהילד המסכן שימות ברעב אם לא יעבוד בסדנת היזע הוא בבירור מנוצל, לא ברור איך אפשר להגיד את אותו הדבר על מי ש*בוחר* לקנות נעלי נייקי. בחברה אולטרה-קפיטליסטית-דורסנית-זוועתית או משהו דומה אולי לא הייתה לקונים ברירה (נניח), אבל בעולם שלנו על כל מותג מתלהב יש נעליים "מזוייפות" שעולות גרושים. אם כן, מי שקונה נייקי עושה זאת מבחירתו המלאה - מה הנזק כאן? הפסקה האחרונה שלך היא פחות או יותר מה שדיברתי עליו בהודעה הקודמת שלי. התחושה שלי היא שאתה מנסה להחביא את מושג הכסף מתחת לשטיח. ההתרשמות האישית שלי היא שהדבר ייכשל לחלוטין, והבליטה שמתחת לשטיח לא תיעלם, אבל זה כבר דיון אחר וידויין בפעם אחרת. ואם כבר הדיבורים על נייקי הזכירו לי, אני רוצה להזכיר כאן את "תיאוריית המגפיים" שמתאר טרי פראצ'ט באחד מספרי עולם הדיסק ("אנשי המשמר", נדמה לי): ההבדל בין עניים ועשירים הוא שעניים נאלצים לקנות כל חורף מגפיים חדשות, שמתבלות בשיא המהירות ובחורף הבא כבר צריך חדשות. לעומת זאת לעשירים יש מספיק כסף כדי לקנות מגפיים איכותיות, שמחזיקות מעמד עשרות שנים, וברור שבטווח הארוך הם אלו שחוסכים. מקסים, לדעתי. מישהו יודע מה המקור של הרעיון הזה? כלומר, באיזה כתבים של הוגה סוציאליסטי אפשר למצוא אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה אצל Vance Packard | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם כן, מי שקונה נייקי עושה זאת מבחירתו המלאה..." זה קצת יותר מורכב, כמו שהתיאור של כל העולם הקפיטליסטי הוא יותר מורכב משתי ההגדרות הסכמטיות שאתה מנסה להגיע אליהן כאן (הקפיטליזם המתבטא בניצול בעבודה לעומת הקפיטליזם המתבטא ביחסי מוכר-קונה. ואגב -שניהם בד"כ הולכים ביחד לבלי הפרד). יש לי חדשות בשבילך: מי שקונה נייקי עושה זאת באחוז גדול מהמקרים מבחירתו המלאה של *הילד* שלו. הילד עושה זאת (כלומר - מנדנד להוריו עד שהם מתעייפים) ממשהו שאתה עשוי להגדירו כ"בחירתו המלאה" - אחרי שנייקי השקיעה סכומי עתק בלקנות את שירותיהם של כל מיני כוכבי-על שיפרסמו אותה, ואחרי שילדים אחרים בכיתתו קנו נייקי והוא, לשיטתו, אינו יכול להרשות לעצמו הפחתה במעמדו החברתי - ונייקי יודעת את זה, בדיוק על זה נייקי עובדת. המציאות היא מורכבת, הקפיטליזם מורכב וגם האנרכיזם יותר מורכב מן התמימות המופלגת שכליל משתדל להטיף לה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקובל עלי, אבל גם לדיון על תרבות הצריכה (שאני לא חובב גדול שלה) אין לי חשק להיכנס כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המציאות היא מורכבת, הקפיטליזם מורכב וגם האנרכיזם יותר מורכב מן התמימות המופלגת שכליל משתדל להטיף לה כאן." אם הגישה שלי כל-כך תמימה, אתה מומלץ להגיב אלי אישית ולהראות לי את הדקויות והסיבוכים החבויים שנעלמו מעיני. כל הדיון התחיל מזה שדורפל שאל: "דרך אגב, אתה מגדיר את עצמך כאנרכיסט, אבל זו הגדרה מאוד רחבה. איזה סוג של משטר אתה רוצה לראות כאן? כשמישהו תופס רוצח, גנב או אנס, מה אמורים לעשות איתם? מה יהיה העונש הראוי לגנב, ומה יחשב להתעללות בעצור, דבר שיאלץ אותך להחלץ לעזרתו נגד לוכדו? מי יחליט על הכללים, ואיך?" (תגובה 402567) אז הצגתי חזון יסודי תגובה 405563, ופיתחתי אותו לאור שאלות, ע"י תשובות שבדרך-כלל עלו בראשי כתגובה לאותן השאלות. מלכתחילה היססתי מלהציג חזון כזה, מכיוון שאין לי די ידע או נסיון בנושאים אלה, ודעתי בעניין לא מגובשת לחלוטין. בכל זאת, ראיתי לנכון לאחוז בקרנו של השור ולגשת למלאכה. אם הידע שלך באנרכיזם יותר טוב משלי, הרי שאני ממליץ לך בחום לתקן אותי, להרחיב את דברי, ואף להציג את חזונך שלך, החלופי והמפוכח יותר, במקום להתלונן על כך שמי שקם ועושה מטיף ל"תמימות מופלגת." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לאחוז בקרנו של השור"? אני מוחה. באתר הזה אוחזים בקרני האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שור ווי דו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התכוון למ. השור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך האחרונה: גם דודה שלי אומרת ש"זול זה יקר". עובדת חיים פרקטית נכונה, שפראצ'ט עלה על ההיבט הסוציולוגי שלה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |