|
||||
|
||||
בוא נניח שמה שראוי לעשות זה את המעשה הרציונאלי. לפחות בחשיבה הרגילה שלנו, הרציונאליות של מעשה לא נקבעת ע"י החברה. מעשה יכול להיות רציונאלי או לא רציונאלי. עכשיו איפה נכנסת החברה? תלוי בהשקפה הפילוסופית שלך. רוסו יטען שאינדיווידואל לא יכול להגיע לרציונאליות בשאלות מדיניות כי האינטרסים וההעדפות האישיות שלו משפיעים על שיקוליו. רק החברה כולה יכולה להנביע בכל מיני אמצעים את המעשה הרציונאלי. כאן הרציונאליות לא נקבעת ע"י החברה אלא אפשר להגיע אליה רק בתוך הקונטקסט החברתי (זאת לפחות אחת הגרסאות של רוסו). מרקס יכול לומר שרק חיים בחברה מהפכנית יכולים לשחרר אותך מתודעה כוזבת שלא מאפשרת לך לראות את הרציונאל בהיסטוריה. ברגע שתשתחרר מהתודעה הכוזבת תוכל לראות לבד מה רציונאלי. השקפות דתיות יכולות לשאוף לחברה שבה כמות הפיתויים והסחות-הדעת שעומדת בפני האדם קטנה יותר מבחברה ליברלית וכדומה. אף אחד כאן לא עוזר לך לעשות או קובע לך מה לעשות, אלא יוצר את התנאים שבהם תוכל להיות מה שראוי שתהיה. |
|
||||
|
||||
תראה, כשאתה מסביר לי מה רוסו, מרקס ובעלי השקפות דתיות חושבים, אני מבין. אבל כשאתה מסביר מה *אתה* חושב אני נכשל. זה מתסכל. בתחילת הפתיל אמרת שמול חירות שלילית יש להעמיד "חופש כיכולת להגשים את הרצונות של האינדיווידואל". בקונטקסט הפרטי הפרטי (קרוזו על אי בודד) אני מבין את זה. אבל זה לא הקונטקסט המעניין. אני חושב שכולנו מדברים על הקונטקסט החברתי. ושם אני לא מבין את מה שאמרת. בקונטקסט החברתי "חירות שלילית" משמעה שהחברה - כולה יחד וכל אחד לחוד - איננה מפריעה לך לעשות כרצונך. אז אני מנסה להבין מה המשמעות, בקונטקסט החברתי, של "חופש כיכולת להגשים את הרצונות של האינדיווידואל". פה אני תקוע. נדמה לי שתשובה שתבהיר את העניין, צריכה להיות משפט שהנושא שלו הוא החברה. כמו "החברה צריכה לעזור ...", החברה צריכה לספק...", החברה נמנעת...", "החברה יוצרת תרבות מנחה..", או משהו כזה שיסביר את היחס בין החברה לפרט בהקשר של "חופש כיכולת להגשים את הרצונות של האינדיווידואל". אתה יכול לעזור? |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאני מבין מה אתה מבקש ממני. אולי לך זה נראה ברור, אבל לי לא. בכל זאת אנסה. ראשית, החברה צריכה לספק מסגרת לתנאים סבירים למחייה עבור כל אזרחיה. מהם תנאים סבירים? אין דרך להסיק את זה לוגית מטבע האדם. אנחנו רק יכולים לדבר על התנאים שנחשבים סבירים בקונטקסט ההיסטורי שלנו. ביניהם יש את היכולת להתפרנס בכבוד, שזה אומר בערך שבשכר של משרה מלאה תוכל לקיים משפחה קטנה. זה אומר שלכל אדם תהיה יכולת סבירה לזכות בחינוך מלימודי קריאה ועד חינוך גבוה אם ייבחר בכך. זה אומר שתהיה לכל אזרח השפעה על ההתנהלות המדינית, לכל הפחות באמצעות השתתפות בבחירות. זה אומר סוג של שוויון הזדמנויות שבו לא יוכלו לפסול אנשים מלהשתלב באופן מלא בחברה בגלל שהם שייכים לקבוצות מיעוט. ועוד ועוד. שנית, החברה צריכה להעמיד את המוסדות החברתיים המרכזיים תחת בקרה דמוקרטית. הצבא והמשטרה, החינוך והתרבות, מערכות רפואה וכדומה צריכים להיות כפופים למערכת הדמוקרטית. זהו מחסום חזק בפני עריצות. אין לי התנגדות לקיומם של גופים פרטיים כמו בתי-ספר פרטיים, בתי חולים פרטיים, חברות שמירה וכדומה. אני אפילו רואה בקיומם ערך של פלורליזם. זאת, כל זמן שהם לא הופכים לגופים המרכזיים בתחום שהם עוסקים בו. גם לא כל גוף צריך להיות כפוף ישירות לבחירה דמוקרטית: ברור שאזרחים הם לא מומחים בהרבה תחומים והם לא יכולים לבצע בחירות מושכלות. אבל צריך שלמערכת הדמוקרטית תהיה אפשרות להתערב בפעילותם של הגופים העצמאיים כדי להבטיח את קיום הערכים החשובים לחברה. |
|
||||
|
||||
תודה. זה עוזר, קצת. יכול להיות שאני רגיל שיאכילו אותי בכפית. כלומר, שאם אני שואל על הקשר בין A ל-B, אז אני מצפה שבתשובה שלך תופיע התיחסות גם ל-A וגם ל-B. בסיגנון "כדי שיתקיים B על A ...". אבל עם קצת מאמץ אני יכול לאכול לבד. לאור השאלה שלי על היחס בין החברה ל"חופש כיכולת להגשים את הרצונות של האינדיווידואל", והתשובה שלך ש"החברה צריכה ...", אני מניח שאתה אומר שכדי שיתקיים או יתרחב החופש של האזרחים, כלומר יכולתם להגשים את הרצונות האינדיבידואלים שלהם, "החברה צריכה לספק מסגרת לתנאים סבירים למחייה עבור כל אזרחיה". האם זה מה שאתה אומר ? את זה אני מבין ואם תאשר, זו תהיה התקדמות משמעותית. שים לב, בדיון הזה (לאור המאמר וההבחנה של ברלין) אין צורך לדון במה בדיוק החברה צריכה לעשות - כמה שנות לימוד חינם לתת - ואפילו לא איך החברה תחליט מה היא צריכה לעשות. יש לנו באייל, תמיד נטיה להיגרר לויכוחים האלו, אבל הפעם אולי כדאי לנוח מהם. להבנתי, ברלין והמאמר לא עוסקים בפוליטיקה ואפילו לא באונטולוגיה (של חירות) אלא בסמנטיקה, בהבחנה לשונית. ברלין לא הראה שיש שתי חרויות אלא שיש שתי "תפיסות של חירות". כלומר שיש *אנשים* שמגדירים חירות על ידי מה שהחברה נמנעת מלכפות, ויש *אנשים* אחרים שמגדירים חירות על ידי מה שהחברה עושה. כלומר הראשונים אומרים "כדי שיתקיים B על A להימנע מ..." והאחרים אומרים "כדי שיתקיים B על A לעשות ...". זה לא ממש חשוב איזו משתי ההגדרות אני ואתה מעדיפים. מה שחשוב זו ההכרה שיש אנשים שתופסים את החירות כך, ויש שתופסים אותה אחרת. בזה אתה מכיר? |
|
||||
|
||||
לא, אני לא מסכים להבחנה הלשונית שלך. חירות חיובית אין פירושה שהחירות שלך מטילה על החברה תפקיד. חירות חיובית פירושה שאתה אדון לעצמך. אתה סובייקט שמונע ע''י האני האמיתי שלך. כדי להטיל על החברה תפקיד בעניין צריך להוסיף עוד הרבה הנחות עזר, כמו תיאוריה שמקנה גישה לאמת המוחלטת ותיאוריה שמחברת בין פוליטיקה ואונטולוגיה. זה כלל לא הכרחי לחבר את החירות החיובית לפוליטיקה. למשל, נזיר יכול לשאוף לחירות חיובית ללא שיהיו לכך השלכות פוליטיות כלשהן. ההגדרה שלך לחירות שלילית נכונה (עד כמה שאני יודע). אבל שוב, אני חושב שההעמדה של ברלין היא מטעה. מול ''החירות השלילית'' (שאף אחד לא יפריע לך) צריך לדעתי להעמיד את ''החירות לעשות את מה שאתה רוצה''. בנוגע למה שהוא קורא ''חירות חיובית'', אני חושב שכל עמדה ניתנת לרדוקציה לחירות כזאת. |
|
||||
|
||||
אני מתיאש. שוב חזרנו לאחור. אם "חירות חיובית פירושה שאתה אדון לעצמך" ו"החירות השלילית" זה "שאף אחד לא יפריע לך" אז מה ההבדל בינהם? ומה הוא היחס בינהם ובין החברה? או שאתה אומר שאין משמעות לחירות כזו או אחרת בקונטקסט החברתי? אולי יש לי בעית תקשורת עם יהונתן. יש מישהו בקבל שיכול לתרגם עבורי מה הוא אומר? |
|
||||
|
||||
השאיפה שלי בחיים היא לנהל דיונים באייל הקורא. הממשלה מחרימה לי את המחשב: אין לי חירות שלילית (וגם חירות חיובית אין). המטוס שלי מתרסק על אי בודד: אין לי חירות חיובית (אבל יש לי חירות שלילית). |
|
||||
|
||||
אולי תנסה לחזור למאמר? במאמר יש סעיף שנקרא "שתי תפיסות של חירות" ותחתיו שלוש פסקאות שמסבירות את ההבדל בין החירויות. אח"כ תנסה לקרוא את הסעיף "לחזור אל דרך הישר" במאמר, שמסביר קשר אפשרי בין החירות החיובית לחברה ולפוליטיקה. באמת שאני לא מבין אותך. אני לא ממציא כאן שום דבר חדש. נראה לי שאתה (ואולי אחרים כאן) החלטתם שאתם יודעים מה זאת חירות חיובית ומה הקשר בינה לבין החברה בלי לשים לב להגדרות שסופקו במאמר. |
|
||||
|
||||
שמע, זכור שההודעה הראשונה שלך כאן ביטלה פחות או יותר את ההגדרה של המאמר ל''חירות חיובית'' והביאה הגדרה חדשה, וגם שאמרת כאן ש''חירות שלילית זו פיקציה'', אז המאמר לא כל כך עוזר להבין מה אתה מנסה לומר. |
|
||||
|
||||
איפה ביטלתי את החירות החיובית? כל מה שטענתי זה שהעיסוק בה לא רלוונטי ולא תורם לדיוק כי ברלין דיבר על האידיאולוגיות הגדולות. והטענה ש"חירות שלילית היא פיקציה" היא טענה כנגד הטענה של ברלין. לא ניסיתי להגדיר מחדש את החירות השלילית אלא טענתי שהיא ניתנת לרדוקציה על החירות החיובית. בחייך. נראה לי שהחלטתם מה ההגדרות במאמר בלי לקרוא אותו. תקרא שוב את המאמר ואז תקרא את התגובות שלי. |
|
||||
|
||||
אוקיי. החלף ''ביטלת'' ב''אמרת שהיא לא רלוונטית והצעת הגדרה אחרת'' - אני לא רואה מה זה משנה. הרמיזות שלך לא נחמדות. קראתי את המאמר כולו בעיון ודי נהניתי. לרוע המזל, בדיון איתך אני חש שאולי הייתי מבין אותך יותר אם לא הייתי קורא את המאמר ומנסה לקרוא את התגובות שלך בהתאמה אליו. |
|
||||
|
||||
לא רמזתי. אמרתי במפורש. אני לא יודע כיצד מישהו יכול לקרוא במאמר שבתפיסת החירות החיובית "האדם איננו נחשב בן־חורין אם הוא עושה כרצונו, - אלא רק אם יעשה את הדבר שראוי לו לעשותו", ואז לכתוב את תגובה 406587 ותגובות אחרות בסגנון. |
|
||||
|
||||
בתגובה הזו התייחסתי לחירות חיובית כפי שהבנתי שאתה מתייחס אליה (כי המסביר ביקש לתרגם את דברייך). אתה אמרת "חופש הוא היכולת להגשים את מה שאתה רוצה ושואף אליו". אם כן, מה הבעיה בתגובה אליה קישרת? מכיוון שאני על האי, אין לי את היכולת להגשים את מה שאני רוצה ושואף אליו (כי אין לי אינטרנט), ולכן אין לי חירות חיובית. |
|
||||
|
||||
הדיון עם המסביר היה על ההבחנות של ברלין. תקרא את הקשר הדיון. וגם אם פיספסת את זה, זה מה שאני כתבתי ב תגובה 406463 "אבל שוב, אני חושב שההעמדה של ברלין היא מטעה. מול "החירות השלילית" (שאף אחד לא יפריע לך) צריך לדעתי להעמיד את "החירות לעשות את מה שאתה רוצה". בנוגע למה שהוא קורא "חירות חיובית", אני חושב שכל עמדה ניתנת לרדוקציה לחירות כזאת". אם מתוך הפיסקה הזאת אתה מבין שהגדרתי מחדש חירות חיובית, אני מרים ידיים. |
|
||||
|
||||
"בנוגע למה שהוא (ברלין) קורא "חירות חיובית", אני חושב שכל עמדה ניתנת לרדוקציה לחירות כזאת". איך זה ייתכן? ועוד ב"רדוקציה"? |
|
||||
|
||||
או.קיי. הבנתי. בטל.:) |
|
||||
|
||||
למען האמת, אני (ואולי גם המסביר) לא ממש מבין מה ניסית לומר במשפט הזה חוץ מזה שברלין טועה. מכאן כנראה הקשתי שאתה פוסל מכל וכל את העמדה שלו של חירות חיובית, ולכן בעינייך חירות חיובית היא מה שדיברת עליו קודם. אגב, כל זה לא משנה את העובדה שגם על פי ההגדרה של ברלין, לי על האי אין חירות חיובית, בכפוף לשאלה מי קובע שהדבר הנכון עבורי הוא לנהל דיונים באינטרנט. |
|
||||
|
||||
קשה להניח שברלין, במושג ''חירות חיובית'', איננו מתחשב בתנאים שבתוכם אתה חי. הדבר הראוי לעשותו באי בודד איננו בדיוק אותו דבר שראוי לעשותו במצבך הנוכחי. |
|
||||
|
||||
אוקיי. עכשיו נראה שאנחנו מתקרבים. |
|
||||
|
||||
אירוני משהו שאני אתרגם עבורך, אבל ניחא. גם בפילוסופיה המערבית וגם בזו המזרחית יש לכאורה יותר מאדם אחד אשר מרכיב את ה"אני" שלנו. אצל אפלטון זה נפתר בצורה של "ידיעה". קרי, לפי אפלטון (נדמה לי שזה ב"ליסיס") יכול אדם לעשות את מה "שחשקה נפשו", אולם זה שונה לפעמים ממה ש"הוא רוצה". הכיצד? מה שמבדיל בין השניים הוא הידיעה, ובפרט ידיעת הטוב (אשר הוא מוחלט אצל אפלטון). למשל, אדם אשר לא יודע שעדיף לסבול עוול מאשר לגרום עוול, כפי שסוקרטס הטיף ללא הפסק, יכול להרוג אדם אחר ולקחת את כספו. הוא עושה את מה שחשקה בו נפשו, אולם הוא פועל בניגוד ל"רצונו", שהרי כל אדם רוצה לעשות את הטוב, וגרימת עוול איננה טובה. חוסר ידיעת הטוב הביאה את האדם לפעול "בניגוד לרצונו". בפילוסופיה המזרחית (כאן אני מכיר רק בערך, אז יסלחו לי המדקדקים) זה מוצג בצורה יותר מיסטית, אם כי לי אישית זה נשמע הרבה יותר הגיוני. אין "אני" אחד. יש את האני שמבטיח לעצמו להתעורר מוקדם מחר בבוקר, ויש את האני שמתעורר למחרת וזורק את ההבטחה הזו יחד עם השעון המעורר לעזאזל. למה? כי זה "אני" אחר לגמרי. יש את ה"אני" שפוחד מאנשים, ויש את ה"אני" שחש חמלה כלפי אנשים. יש "אני" שרוצה לשבת ולהתמסטל כל היום, ויש "אני" שמסתכל על הכוכבים וחש פליאה לנוכח נפלאות היקום. רוב התורות המזרחיות קוראות לכל אוסף ה"אני" הזה "אגו", ומדברות על מהות בסיסית אשר אף קודמת לו. עבור בודהיסט, אני מניח (מנחש, יותר נכון) ששום חירות חיובית אמיתית לא תיתכן כל עוד האגו שלך שולט במעשיך, כל עוד החשיבה מנחה אותך ולא אתה את החשיבה. אבל בין שאנו בודהיסטים או פלטוניסטים או סתם מתעניינים בפסיכולוגיה ובאפשרות של אדם לצמוח ולהתבגר מבחינה פנימית, העניין הוא שמי שמדבר על חירות חיובית רואה את החירות לשבת ולשתות את עצמך למוות כעבדות, לא כחירות אמיתית. גם אם נדמה לך שזה מה שאתה רוצה. אפשר לשאול אם ראוי שהחברה תנסה לקדם את החירות החיובית של אזרחיה, וזו כבר שאלה אחרת לגמרי (עושה רושם שזה מה שמבלבל אותך?) |
|
||||
|
||||
במצבי הנואש כל סיוע מתקבל בברכה. וגם אין להוציא מכלל אפשרות שאני לא מצליח להבהיר ליהונתן את שאלתי. אני, כמובן, לא מאשים איש. אולי צריך שמישהו יתרגם את דברי. אני חושב שאני מבין (טוב!) את מה שהסברת גם על אי-הידיעה וגם על שני חלקי האגו. אפשר למצוא לזה אפילו סימוכין במאמר שמדבר על "אישיות עליונה" ו"אישיות ירודה". ומכאן אני מבין את משמעות החירות החיובית/שלילית כשמדובר על אדם יחיד - כמו קרוזו. כשהוא יושב לבד על האי, חירותו השלילית קיימת, כי אין שם איש שמפריע לו. אבל היא כל כך טרוויאלית שאין מה לדבר עליה. איש לא היה טורח להגדיר "חירות שלילית" של אדם בודד. יש בזה חשיבות/עניין רק בקונטקסט חברתי. כשקרוזו לבד על האי, לחירותו החיובית בכל זאת יש משמעות, כי הוא יכול להתמכר למריחואנה שצומחת שם (= עבד ליצריו), או לעשות התעמלות כל בוקר (=בן-חורין חיובי). אבל אפילו כאן, הנקודה החשובה של ברלין ושל המאמר היא פוליטית-חברתית. לכן, אני חושב (ומניח שגם יהונתן וגם אתה) מתעניינים במשמעות *החברתית* של שתי החירויות הללו, שגם ניתן לה ביטוי בפרק "לחזור לדרך הישר", של המאמר. לכן, כשיהונתן אומר שמול החירות השלילית יש להעמיד "חופש כיכולת להגשים את הרצונות של האינדיווידואל" (נקרא לזה חירות-J), אני מניח שהוא מדבר על האידיוידואל בתוך החברה ולא בפני עצמו, על אי בודד. כלומר, בהיותי *בתוך חברה* ולא על אי בודד: - חירות שלילית משמעה שהחברה לא מפריעה לי לעשות כרצוני. - חירות J משמעה שהחברה ......... אתה כנראה צודק בקשר למה שמבלבל אותי. אני שואל מה ראוי שהחברה תעשה, או לא תעשה, כדי לקדם את חירות-J, שאותה יהונתן מציע להעמיד מול החירות השלילית. |
|
||||
|
||||
המאמר מדבר גם על זה. ברור שברגע שהחברה לוקחת לעצמה חופש "לעזור" לאנשים להגשים את עצמם יש כאן פתח לסכנה של משטר רודני. מה שנראה לי שיהונתן אמר באיזשהוא שלב, ואם לא אז אני אומר, זה שאין שום דרך לברוח מכך, מלבד אולי בדיונים פילוסופיים על מודלים פשטניים של החברה האנושית. החברה האנושית והמוסדות האנושיים קיימים בכל מקרה, כנתון. האדם הרציונלי התאורטי ש"לא מפריעים לו", אותו רובינזון קרוזו, הוא פיקציה. שום קיום טהור ו"אינדיווידואלי" לא קדם לחברה האנושית, ואף משטר לא יכול באמת למשוך את ידו מ"עשייה". כאמור, אפילו בפלוגת חיילים או בחבורת ציידים בסוואנה היחסים והמוסדות (ההכרחיים!) כבר מורכבים מדי. בחברה המודרנית, כל הימנעות מפעולה זו פשוט תמיכה במוסדות הקיימים. זה מסוכן כמובן, אבל אני לא רואה שום דרך להתחמק מזה. "מה רוצים אנשים" זה טוב ויפה מבחינה פילוסופית, אבל כושל לא פעם מבחינה פרקטית. תדרוך על אנשים ותשפיל אותם מספיק, והם לא ירצו שום דבר חוץ מלנשום, או אולי איזה שטיח אורטופדי. אז כן, לדעתי יש "חירות חיובית" שעל החברה לקדם ולהביא לידי מיצוי. אפשר להתווכח על זה ולהאבק על זה, אבל אסטרטגיה של "בוא נניח לאנשים לנפשם" במציאות המודרנית היא תמימות במקרה הטוב, או היתממות במקרה הרע, אשר באה לשרת את ה"חירות החיובית" של המעטים הנהנים מכך. |
|
||||
|
||||
נו, אותך לפחות אני מבין. אם יהונתן היה אומר כמוך "כן, לדעתי יש "חירות חיובית" שעל החברה לקדם ולהביא לידי מיצוי" או שחירות-J, משמעה בקונטקסט החברתי הוא "שהחברה לוקחת לעצמה חופש "לעזור" לאנשים להגשים את עצמם", היינו חוסכים איזה 100 תגובות. אבל אתה בטוח שזה מה שהוא אומר? --- מחוץ למשימה העיקרית של הבנת יהונתן: אני לא חושב שמעניין לעסוק במצב "הראשוני" של הביצה או התרנגולת. לא מאמין שהרבה אנשים חושבים שפעם היו הרבה בודדים שיום אחד נשאבו לתוך איזה יציקה חברתית, וגם לא הרבה אנשים שחושבים שהיה פעם גוש חברתי אחיד שאחרי איזה מפץ גדול הוא התפורר לאטומים. נדמה לי שהנחה רווחת היא שעכשיו יש חברה והיא מורכבת מאינדיבידואלים, שבניגוד לדבורים (או מולקולות מתכת) הם נבדלים זה מזה בדעותיהם, ערכיהם ומה שהם חושבים ש"ראוי להם לעשותו". |
|
||||
|
||||
אתה קצת מפספס את הנקודה. ברור שאף אחד לא חושב שמבחינה היסטורית בני אדם חיו להם על איים, התחילו לחתום על חוזים ולאכוף אותם, להחליף תפוזים בבננות, ואז בסופו של דבר אחרי שמספיק אנשים עשו את זה נוצרה מדינה. הנקודה היא שתפיסות חברתיות-כלכליות פשטניות (לדעתי) מנסות לבצע רדוקציה של החברה לאוסף של אינדיבידואלים שחותמים על חוזים, כמו שהפיזיקאי עושה רדוקציה של שולחן לאטומים שמרכיבים אותו (למרות שהוא לא חושב לעצמו שפעם האטומים חיו לבד ואז נשאבו יום אחד ליציקה שולחנית). מכל בחינה פרקטית, ובוודאי שבכל הנוגע לטכניקות הפרימיטיביות בהן התפיסות הללו משתמשות, הגישה הזו לא נכונה. במישור הכלכלי, מדובר על נסיון לעשות רדוקציה של החברה האנושית לסוחרים שמחליפים בננות ותפוזים בשוק. במישור החברתי, זה מגיע אד אבסורדום בהודעות שנכתבות בדיון הזה ממש, על חתימת חוזה עם בעל העיר שמבטיח לך גישה חופשית לקצה הרחוב. כאמור, זו נראית לי גישה פסאודו-מדעית של אנשים שמאוד מאוד מתרשמים מהפיזיקה ומההצלחות שלה, אבל לא כל כך מבינים את המתודה. |
|
||||
|
||||
אני בקושי אחראי לשטויות שאני כותב, אתה רוצה שאקח אחריות לאבסורדים של אחרים? אני חושב שמפספסים את הנקודה, כמו שמוצג במאמר, עוד מימיו של רוסו, כשאנשים באמת התרשמו מההצלחות של הפיזיקה. מצד אחד זה מגוחך לראות בחברה רק אוסף של פרטים שאין בינהם שום קשר ולהתעלם מהשפעת המכלול. מצד שני בחברה שבה אנחנו יודעים שהפרטים שונים זה מזה אין אפשרות לדבר על ערכי החברה, הרצון (הכללי) של החברה וכו'. לכל עניין מעשי, יש לנו גישה לרצונות וערכים של פרטים בודדים. מקסימום אפשר לסכם אותם. לעשות קצת סטטיסטיקה. אבל כמו שההוא אמר, עוד לא יודעים "היכן אצור הרצון כללי". |
|
||||
|
||||
חבל שפרט למסקנה הסופית אין אפילו ארגומנט אחד בהודעה זו. מדוע "אי אפשר" לעשות רדוקציה מחברה לאוסף פרטים? האם "חברה" אינה "אוסף פרטים"? ומה האבסורד בלשכור גישה לרחוב? האם העובדה שהממשלה שלך החליטה כרגע שזה לא יהיה כך גורמת לאבסורד? האם כל שינוי המעלה בך קונוטציות רגשיות שליליות הוא אבסורד? האם הסטנדרט לאמת ושקר הוא רגשות? |
|
||||
|
||||
"חירות חיובית" פירושה שאנחנו יודעים מראש מה ראוי שאנשים יעשו. חירות-J פירושה שאנחנו שואלים אותם מה הם רוצים. לא מסובך. |
|
||||
|
||||
עכשיו לפחות אתה מדבר. ==> "חירות-J פירושה שאנחנו שואלים אותם מה הם רוצים." זה מובן. רק מה? אחרי שהם עונים לנו, מה אנחנו עושים עם המידע הזה? נגיד, אני רוצה להתמסטל כל היום על שפת הים אתה רוצה לכתוב באייל גדי רוצה להיות משורר גיל רוצה להיות מיליונר ... עכשיו יש לנו (אולי במשרד הפנים) בסיס נתונים עם 6-7 מליון רצונות. וזהו? |
|
||||
|
||||
זאת באמת בעיה. למשל, יש אנשים שרוצים שהמדינה תספק להם שירותי הגנה של צבא ומשטרה. לעומת זאת, כליל החורש לא מעוניין בשירותים הללו. הוא רוצה לשמור על החירות השלילית שלו ללא עזרה מהממסד. או למשל, יש אנשים שרוצים הגנה על רכושם, ומצד שני פושעים לא מעוניינים במשטרה שתעסוק בעבירות רכוש, או לפחות הם לא רוצים שהיא תהיה ברמת-אביב ובסביון. מה נעשה? |
|
||||
|
||||
מה נעשה? זה תלוי איזו חירות רוצים להבטיח. אם רוצים חירות שלילית, אז כחברה נעשה את המינימום הדרוש כדי להבטיח שאיש לא יפריע לאיש לעשות כרצונו. למשל נקים משטרה שתמנע מאנשים להפריע לאחרים לעשות כרצונם. אם רוצים חירות-J, אז כחברה נעשה ... תגיד אתה, אני הרי מנסה להבין למה אתה מתכוון בחירות-J. |
|
||||
|
||||
בוא נתעכב לעוד רגע על החירות השלילית, טוב? אולי זה יעזור לי להבין את הבעיה שלך עם הבנת חירות-J. איך אפשר להגיע למצב "שאיש לא יפריע לאיש לעשות כרצונו"? הפושעים הרי רוצים לגנוב בלי שנתערב להם בעניינים. הם גם לא רוצים לשלם מסים שיחזיקו את המשטרה. האמת היא שלא רק הפושעים. גם אני הייתי רוצה לקחת קצת כסף מהעשירים כדי להעשיר את חיי. כליל, לעומת זאת, חושב שהמשטרה בכלל מיותרת והוא לא חושב שהוא זקוק לה כדי לשמור על חירותו. נראה שעצם הקמת המשטרה תפריע לחלק מהאנשים לעשות כרצונם. מה נעשה? אולי יש לך איזו הצעה? |
|
||||
|
||||
אני לאו דווקא בעד משטרה. אולי כליל צודק ולא צריך. אנחנו לא עוסקים ברמה המעשית של הדברים - משטרה, שריף, משמר אזרחי, מתנדבים, שום דבר... העיקרון הוא לעשות את המינימום האפשרי כדי למנוע מאנשים לפגוע באחרים. אני גם לא חושב שאתה רוצה להיתמם ולשאול, "מי אמר שמוסרית אסור לפגוע באדם אחר שאיננו פוגע בך?". אתה יכול לטעון שיש חברות שבהן מותר לפגוע אחד בשני ועלינו להשלים גם איתן. בגלל שאתה לא אומר בפרוש מה דעתך, אני מניח ש"אסור לפגוע באדם אחר שלא פוגע בך" הוא כלל שמקובל גם עליך. אבל תקן אותי אם אני טועה. הבעיה שלי לגבי חירות-J היא פשוטה: כמו שעבור חירות שלילית אמרנו מה החברה צריכה לעשות - רק למנוע מאנשים לפגוע אחד בשני. ועבור חירות חיובית אמרנו מה היא צריכה לעשות - להגדיר מהי ולדאוג שתתממש אצל כולם ככל האפשר. אתה הצגת רעיון אחר לחירות ואני שואל מה החברה צריכה לעשות לגביו. אתה יכול לומר שלא בא לך לפרט. אתה יכול גם לפרט, כמו שעשה גיל. ואתה יכול להמשיך להסתיר את דעתך בהתפתלויות, למרות שאני בחיים לא אבין למה. |
|
||||
|
||||
אני באמת לא מבין למה אתה מתפתל ככה. אתה אומר שאתה מבין מהי חירות שלילית, ובגלל אי ההבנות בינינו בעבר, אני רוצה לדעת מה כוונתך. השאלה שלי הייתה פשוטה: מה נעשה כשיש לנו אי-הסכמה (רצונות סותרים של אנשים) בנוגע למוסדות הבסיסיים שצריכים לשמור על החירות השלילית. איך נוכל לשמור על החירות השלילית במצב כזה, כשהמוסדות ששומרים עליה לדעת אחדים הם אלו ששוללים אותה לדעת אחרים? התשובה שלך אמורה להיות בסגנון "אם רוצים חירות שלילית, אז כחברה נעשה ...". בלי תשובה מוסכמת לשאלה הזאת, נראה לי שיהיה קשה להבין את חירות-J. אני בהחלט מוכן לפרט, אבל נראה לי שתשרור בינינו חוסר הבנה. אי אפשר לבנות בניין יציב בלי להניח קודם את היסודות. |
|
||||
|
||||
אני צופה התכנסות לדיון על לגליזציה של סמים. |
|
||||
|
||||
אז אתה לא רק שוטה אלא גם עיוור. |
|
||||
|
||||
נו, אבל על זה כבר עניתי, וגם ענו במאמר: אם רוצים חירות שלילית אז על החברה לא לעשות דבר (= לא להפריע), או לעשות את המינימום שעליו כולם *כן* מסכימים, אם יש כזה מינימום. שים לב, אני לא מבקש הסכמה. אני רק נותן את דעתי על תפקידה של החברה המעניקה רק חירות שלילית. אני אפילו לא אומר שזו חברה טובה או גרועה. עד עכשיו זו רק הגדרה. בתקווה שזה לא יוסיף בילבול, קיימת גם הנחה שכל האנשים חושבים שאסור לפגוע במי שלא פוגע באחרים. אם זה נכון, אז חברת חירות שלילית תקים משטרה. אם זה לא נכון, אז היא לא תקים משטרה. אבל אלו רק דקויות. לפני שתשאל, בהתנדבות, אני אומר מה להבנתי צריכה לעשות חברה המקיימת חירות חיובית: היא (1) צריכה לקבוע מה ראוי לכולם לעשות ו-(2) לסייע ולכפות על כולם לעשות זאת. שים לב, גם כאן אני לא אומר אם זו חברה טובה או גרועה. רק מספק הגדרה. תראה, ביקשת לדעת מה לדעתי החברה צריכה לעשות כדי לקיים חירות שלילית ואמרתי לך, שוב, למעלה: כלום! הוספתי בהתנדבות גם מה לדעתי חברה צריכה לעשות כדי לקיים חירות חיובית. אתה הצגת סוג שלישי של חירות (חירות-J) וזה לגיטימי. עכשיו, אולי תהיה נחמד ותגיד מה לדעתך חברה צריכה לעשות כדי לקיים חירות-J? |
|
||||
|
||||
מה זה "המינימום שעליו כולם *כן* מסכימים"? אם יש אחד שחושב שהמינימום הזה לא כולל משטרה, אז חברה שמקימה משטרה היא חברה שלא נותנת חירות שלילית? למה זה דקויות? |
|
||||
|
||||
זה דקויות כי צריך לעסוק בכמה נחשב ''כולם''. ומה נעשה אם אחד לא מסכים. וצריך לדון אם כולם מסכימים שאסור לפגוע באחרים. ואפשר לומר שאם אחד לא מסכים אז כל האחרים יקימו חברה שכן תקים משטרה ויוציאו את האחד הזה שלא מסכים (מה שקורה בפועל - שהפושעים מוצאים מהחברה). אבל כדי להימנע מכל זה בשלב ההגדרות, אמרתי ''אם יש מינימום כזה''. אם אין - לא תהיה משטרה. |
|
||||
|
||||
נשמע לי די עקרוני, הדקויות שלך. |
|
||||
|
||||
מה דעתך על לגליזציה של סמים? |
|
||||
|
||||
מה שיש לי לומר על לגליזציה של סמים דומה למה שיש לי לומר על דילמת הקרונית. ושניהם דומים למה שהחברה צריכה לעשות כדי לקיים חירות שלילית: כלום! |
|
||||
|
||||
יכול פלוני לטעון שדווקא ההבחנה בין "מה רוצה אלמוני" לבין "מה לא מפריע לאלמוני" היא חלק מאותן "דקויות", ואז גם לחסידי החירות החיובית קל מאוד. המדינה פשוט צריכה לעשות את מה ש"כולם" רוצים. מה זה כולם? אה, דקויות. נא לפנות להגדרה של "חירות שלילית". |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שענית לי. אבל אני לא יכול לעמוד מול הפצרותיך ולהיות לא נחמד. לדעתי, מה שהחברה צריכה לעשות כדי לקיים חירות-J הוא לספק תנאים שיאפשרו לבני-אדם להשיג את רצונותיהם, כל אחד לפי בחירותיו. עכשיו, אתה יכול לטעון, כמו שטענת למעלה, שיש "6-7 מליון רצונות" ואין דרך לספק תנאים להשגת כל הרצונות הללו. אני חושב שזאת הצגה מטעה של המצב. בכל חברה ישנן דרכי חיים נורמטיביות שהממשל צריך לכוון את עצמו אליהן ולספק תנאים להשגתן 1. רק דוגמא כדי להוריד את ההצהרות האלו לקרקע: דרך חיים נורמטיבית יכולה להיות מסלול של לימודים-עבודה-קיום משפחה בכבוד. מגוון התנאים שמאפשרים דרך כזאת צריך לכלול למשל שירותי חינוך, בריאות והתערבות מסוימת של החברה בשוק התעסוקה. זאת, אגב, התשובה שלי לדילמה שהעמדתי לך קודם: נכון ש"לא כולם" רוצים משטרה ויכול להיות שאפשר גם בלעדיה (לא היו משטרות לפני מאתיים שנה). אבל משטרה היום היא חלק מהמוסדות החברתיים הנורמטיביים. אם המבנה המוסדי של החברה ישתנה, הדבר ישפיע על המערכת השלטונית דרך הבחירות. כל זמן שהוא שם, זה לא סביר להתעלם ממנו, כמו שזה לא סביר להתעלם מזה שאדם שלא זכה בחינוך יסודי לא יוכל לממש את רצונותיו בחברה המודרנית. 1 בשונה מרעיון החירות החיובית, אני לא טוען שדרכי החיים הנורמטיביות הן הדרכים הראויות לחיים. צריך לספק תנאים להשגתן פשוט בגלל שאנשים רוצים בהשגתן. (מובן שגם את העמדה הזאת אפשר להעמיד על חירות חיובית, אבל לדעתי אפשר להעמיד כל עמדה על חירות חיובית). |
|
||||
|
||||
אלף תודות! אני לא יודע למה לא אמרת את זה קודם. אבל ניחא. מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. "אני באתי על סיפוק שלי". אם עוד יש לך חשק וכוח, תראה מה קצת עמום לי בהגדרת חירות-J שלך. מצד אחד היא אומורה לספק תנאים שיאפשרו לבני אדם להשיג את רצונותיהם. מצד שני "בכל חברה ישנן דרכי חיים נורמטיביות" שאותן היא אמורה לספק. כלומר היא לא מספקת חיים לפי רצונותיהם אלא לפי הנורמות. ואת אלו צריך לקבוע (כמובן בבחירות, על זה אין ויכוח). יכול להיות שחירות-J טובה מהחירות החיובית (להלן ח"ח), בזה שהיא מציעה 2-3 נורמות בעוד שח"ח קובעת נורמה אחת. כמו שהעותומנים התירו לבני כל דת להינשא לפי דתם בעוד שהצלבנים דרשו מכולם להתנצר. אבל גם העותומנים - והחוק עד היום - מאפשרים רק 2-3 אפשרויות. מה יעשו ההומואים?, האתאיסטים? הם לא שייכים לאחת הנורמות. האם חירות-J לא תאפשר להם להינשא? הבעיה השניה שלדעתי יש בחירות-J, בביטויה הכלכלי, היא שכדי לספק לאחד אפשרות לחיות לפי רצונו, עליה לגרוע מאחר את האפשרות הזו. לדוגמה, בחברה שבה אחד מרוויח 4K ורוצה לחיות מ-5K, בעוד שאחר מרוויח 6K ומבסוט, כדי לקיים חירות-J של הראשון, צריך לגרוע אותה מהשני. לי קשה לקרוא לזה "לאפשר לאנשים להשיג את רצונותיהם". אבל הבעיה העקרונית לדעתי היא שאתה מעמיד את חירות-J מול השתיים שהציג ברלין (שמשום מה נעשתי העו"ד שלו). לדעתי, הוא לא התכוון לומר שיש - או צריך להיות - מקום שבו מיושמת חירות שלילית (ח"ש) או ח"ח טהורה. כמובן שבחיי המעשה אין חירות טהורה. יש רק דרגה כזו או אחרת של חירות. אבל המושג יכול להיות טהור וברור. המושג ח"ש מבטא מצב ברור וטהור של העדר כפייה. אפילו שהוא לא קיים בפועל, זו היא משמעותו. המושג ח"ח מבטא מצב ברור וטהור של כפיפות לנורמה, גם אם בכפייה. בין אם הוא מתקיים בפועל או לא, זו היא משמעות המושג. אני רק יכול לומר לסיכום שהמושג חירות-J, כמו שאתה מגדיר אותו, לא נראה לי מושג ברור, אלא פרקטיקה - יישום מרוכך של ח"ח. ולכן הוא יכול לעמוד מול מצע הליכוד או העבודה, אבל אין לו מקום מול המושגים שהגדיר ברלין, יותר משאפשר להעמידו מול המספר 7. אבל כמובן, ייתכן שלא הבנתי אותך. בכל זאת, תודה. |
|
||||
|
||||
אני מסכים שברלין לא עסק בהצעה מעשית אלא ניסה ליצור אפיון מושגי. אבל דווקא בגלל זה אני חושב שיש לחירות-J מקום מול המושגים של ברלין. ה"חירות החיובית" של ברלין נגזרת מהשקפה א-פריורית. דהיינו, אנחנו שואלים כיצד מן הראוי שאדם יחיה או מה טבעו "האמיתי" של האדם, ומציבים את התשובה כמודל בלי להתייחס לרצונות האנשים האמיתיים שלפנינו. החירות במובן שאני הצעתי מתייחסת לאדם כיצור מוגמר שזה לא תפקידנו לתקן אותו, ומתייחסת לרצונותיו כפי שהוא מביע אותם כאמיתיים. אנחנו עשויים לכפות עליו דברים (כמו שעושה כל שיטה מדינית), אבל אנחנו לא נספר לו שזה לטובתו. זה הבדל עצום. ביישום החירות, זה ההבדל בין דמוקרטיה וטוטליטריות. |
|
||||
|
||||
אנא אל תיקח את מה שאומר כתקיפה אישית. אתה מייצג בעיני תופעה שאני נתקל בה יותר בזמן האחרון - אם בגלל שאני מסתובב באתרים מסויימים ואם בגלל שהיא יותר רווחת. מה שמאפיין את התופעה הוא שהשימוש בשפה נועד לעימעום במקום להבהרה. לפעמים שמעתי שקוראים לזה גישה "הוליסטית" לפעמים בשמות אחרים. אבל כל השמות האלו נעשים מתוך השימוש החדש הזה - של עימעום במקום אבהרה. וךכן אני לא מבין אותם. אל תדאג! אני לא הולך להפציר בך להבהיר יותר. עשינו מספיק בעניין הזה. אתה יכול להוסיף ולהסביר אם רצונך להבהיר... או לעמעם. אני אנסה להבהיר את דברי בדוגמאות: - למשל, כשאדם לוקח במודע שני מושגים תיאורטיים ומעמיד מולם, כאלטרנטיבה מצע מפלגתי מעשי, הוא עוסק בעימעום ולא בהבהרה. - למשל, כשאדם מציע הצעה מעשית שכוללת גם (לשאול את הפרטים מה הם רוצים) וגם (להגביל אותם לנורמה שיש בכל חברה) בלי להצביע על הדרך המעשית שבה תזוהה הנורמה הזו. הוא עוסק בעימעום. - למשל לומר שבכל חברה יש נורמה מקובלת, אבל להתייחס להתייחס אל כל הנורמות - כולל "לא תרצח" - כפתוחות לדיון. זה לעסוק בעימעום. - למשל, לומר שכל עמדה אפשר להעמיד על החירות החיובית, כאילו אי אפשר לזהות את ההבדל בין שלילית לחיובית, זה לעסוק בעימעום. אני לא מאשים שאתה עושה את זה בכוונה. אין לי מושג. אני רק חושב שאם הרבה אנשים ישתמשו בשפה הזו, העולם יהיה הרבה יותר מפחיד. |
|
||||
|
||||
גם אם הייתי מאוד רוצה, אני לא חושב שהייתי יכול לקחת את דבריך כתקיפה אישית. אין להם קשר אליי או לדברים שכתבתי. מה שאני לא מבין הוא מדוע אתה נכנס לדיונים ארוכים שבסופם אתה נמצא באותו מקום בדיוק כמו בתחילתם. זה הרי קורה לא רק איתי, אלא גם עם אחרים. ז"א, למה להשקיע כל כך הרבה מאמץ בלא להבין? אפשר לא להבין מלכתחילה בלי כל המאמצים. |
|
||||
|
||||
אם הייתי ברקת, הייתי כותב כאן טאגליין! (נו טוב, עשיתי את זה גם בלי להיות ברקת) |
|
||||
|
||||
אנשים נכנסים לדיונים קצרים כדי לנסות להבין. לא תמיד הם מצליחים. נכון, גם עם אחרים. איתך, עד עכשיו, אני תמיד לא מבין אפילו שהם מתארכים. והמסתורין הזה מרתק, לכן מדי פעם אני אנסה שוב. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאם תנסה לכתוב במונחים של ''לא מסכים'' במקום במונחים של ''לא מבין'' ייטב לכולנו. |
|
||||
|
||||
כל דבר בעתו. לגבי התגובה הזאת שלך אני מבין אבל לא מסכים. לגבי תגובה 407294, למשל, אני לא מבין ולכן אין לי הזדמנות להסכים. אבל, כאמור, בהחלט יתכן שהליקוי אצלי. אולי שוב נקבל עזרה מהקהל ומישהו יסביר, לפי התגובה ההיא, מהו תפקידה של החברה אחרי שהיא שואלת את האדם "ומתייחסת לרצונותיו כפי שהוא מביע אותם כאמיתיים". מה היא עושה אז? היא מתעלמת מהמידע? היא פועלת על פיו ומסייעת לכל משיב? היא פועלת על פי הנורמות, גם בניגוד לתשובות? אני באמת לא רוצה להיכנס לעוד דיון ארוך. אפילו אני מתעייף לפעמים. אבל בגלל שההגדרה שנתת ברורה לאדם מן הישוב, אני מקווה שמישהו ינסח אותה באופן שגם לקויי למידה מבינים. אגב, גם אם לא, אני ארדם הלילה. לילה טוב. |
|
||||
|
||||
שטויות. זה יכול לעבוד עם בחורות חמודות שמשתמשות בטכניקת ה''אני חסרת ישע, עזרו לי''. אצלך, זאת סתם טכניקת דיון לא הגונה. לא מבין במקום לא מסכים, ''זה לא אתה זה אני'', ולפנות מעל לראשי ל''קהל''. בלעכס. |
|
||||
|
||||
הקהל בעד ג'קו. |
|
||||
|
||||
נו, "שטויות" זה טכניקת דיון הגונה? ולקבוע לי שאני לא מסכים במקום לא מבין, זה הגון? את גיל אני מבין ולא מסכים. את איציק.ש אני מבין ולא מסכים, את ברקת אני מבין והרבה פעמים לא מסכים, את אורי פז הבנתי ולא הסכמתי, כך גם עם דב אנשלוביץ. אפילו אצל ניצה הבנתי כמעט את הכל ועם רוב מה שהבנתי לא הסכמתי. אצלך, כאן ובדרך כלל, אני לא מבין. ולדעתי גם אם יש מי שמסכים איתך, הוא עוד לא מבין. כי אתה לא אומר כלום שאפשר להסכים לו או לדחות אותו. ולקרוא לזה "טכניקת דיון לא הגונה", זה התחמקות נמוכה, שדי מקלקלת את הרושם המתון שהשארת עד עכשיו, גם כשלא הבנתי. את הדיון איתך אפשר לסכם כך: ברלין במאמר: יש חירות חיובית וחירות שלילית שמתאפיינות ע"י פעולות כאלו של החברה. יהונתן: לא. מול החירות השלילית יש להעמיד חירות ירוקה. המסביר: מה היא חירות ירוקה? יהונתן (אחרי 100 תגובות): בחירות ירוקה שואלים את האזרח אם הוא אוהב ירוק. המסביר: לא מבין. מה עושים אם האזרח אומר כן או לא, או לא עונה כלל. יהונתן: אתה כן מבין! ואתה לא הגון. תאמין או לא, אני לא חושב שאתה לא הגון. אני רק אומר שמבחינה אינטלקטואלית אתה משול בעיני לחייזר מהעולם החיצון. משהו שהשכל והנסיון המוגבלים שלי לא מספיקים כדי לעכל. אבל אני לא מתייאש. בגלל שאתה תופעה אמיתית יום אחד אני אבין אותה. אז אפילו אם זה לא הגון בעינך, אם יש מישהו שיכול לעזור לי להבין אותך, הוא בהחלט מוזמן לעשות זאת. |
|
||||
|
||||
נשבע לכל מאן דבעי שרק במקרה נתקלתי בטקסט הזה, אבל הוא נראה לי כל כך רלוונטי שלא התאפקתי מלהעתיק אותו *בדיוק* לפה: This is a very favourite style of thinking with some. There are people who hate anything in the shape of exact conclusions; and these are of them. According to such, the right is never in either extreme, but always half way between the extremes. They are continually trying to reconcile Yes and No. Ifs, and buts, and excepts, are their delight. They have so great a faith in "the judicious mean" that they would scarcely believe an oracle, if it uttered a full-length principle. Were you to inquire of them whether the earth turns on its axis from East to West, or from West to East, you might almost expect the reply— "A little of both," or "Not exactly either." It is doubtful whether they would assent to the axiom that the whole is greater than its part, without making some qualification. They have a passion for compromises. To meet their taste, Truth must always be spiced with a little Error. They cannot conceive of a pure, definite, entire, and unlimited law. And hence, in discussions like the present, they are constantly petitioning for limitations—always wishing to abate, and modify, and moderate—ever protesting against doctrines being pursued to their ultimate consequences. מה שמדהים, זה שהטקסט הזה נכתב לפני 150 שנה. ללמדך שאין חדש תחת השמש.
|
|
||||
|
||||
אתה לא יכול לאחוז את המקל בשני קצותיו. או שאתה בכנות לא מבין את כוונתי ואז אתה לא יכול להעריך את דבריי (ובודאי לא את אישיותי), או שאתה מבין מה אני אומר ואתה עושה את ההצגה הלא הגונה שלך ובמקום להתעמת עם הטיעונים שלי אתה מעדיף לעבור לדבר על האישיות שלי. ושוב, בלעכס. |
|
||||
|
||||
יהונתן, אנחנו מתדרדרים. הייתי רוצה שנעצור. אני מבקש שלא תכנה אותי "לא הגון" ולא תגיד לי "בלעכס", ואז אני מבטיח לא להגיד לך "פויה". אני בכנות לא מבין את כוונתך ובאמת לא יכול להעריך את דבריך. ואת אישיותך אין ולא הייתה לי כל כוונה או צורך להעריך. מה שכן נראה לי נושא מעניין ולגיטימי הוא סיגנון ההתבטאות שלך, כפי שמופיע בפתיל הזה וגם באחרים. יכול להיות אפילו שסיגנון כזה קשור איך שהוא לאישיות באופן כללי, אבל האישיות הפרטית שלך איננה נושא לדיון - לא לגיטימי ולא מעניין. כבר אמרתי, סיגנון ההתבטאות הזה (אולי זאת דרך חשיבה) מרתק אותי כתופעה. אתה לא היחיד שמתבטא ככה וכל פעם שאני נתקל באדם, שעל פניו נראה לי אינטיליגנטי לפחות כמו הממוצע, ושמתבטא בסיגנון הזה, אני שואל את עצמי *בכנות* מה לא בסדר - איתי, איתו, עם התיקשורת בין אנשים. אני מקבל תחושה של עמימות חסרת פשר שניסיתי לבטא כאן במעלה הפתיל, אבל הציטוט שהבאתי למעלה מיטיב לבטא אותה ממני. הוא לא פותר את המיסתורין אבל נותן לי הרגשה שיש עוד אנשים שמרגישים כמוני למשמע דברים דומים - ועד לפני שנים רבות. זה אומר שהתופעה קיימת לא רק במוחי הקודח. ולדעתי היא התגברה מאוד מאז שהדברים נכתבו. בכל מקרה, איתך אישית אין לי בעיה. |
|
||||
|
||||
סליחה, אולי זה לא המקום לדון באישיותו של יהונתן (אגב, באמת אינני מבינה מדוע לא), אבל כיון ש*אחרי* שהצהרת את זה כתבת את המילים החביבות - "... נראה לי אינטליגנטי לפחות כמו הממוצע ..." - לא אוכל להחריש - אני נמצאת כאן יותר זמן ממך ויכולה להעיד: הנ"ל אינטליגנטי למעלה מן הממוצע *באופן בולט* - לא "לפחות כמו". (יהונתן, אין צורך להגיד לי שאין צורך ושזה מביך, אני כבר יודעת, תודה :-] ) |
|
||||
|
||||
אין צורך. זה מביך. ותודה. |
|
||||
|
||||
מי הדוגמאטיסט הוויקטוריאני ממנו מצוטט טקסט הזה? |
|
||||
|
||||
כל הויקטוריאנים דוגמאטיסטים. אנחנו לא. |
|
||||
|
||||
אולי בכל זאת תגיד מי זה? (או שזה לא מצויין שם?) |
|
||||
|
||||
גוגל יודע הכל: הרברט ספנסר. |
|
||||
|
||||
שני קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה, אינן דרך טובה; ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן, ולא ללמדן לעצמו. ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן, או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן, ונהג בה--יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים, והיא דרך הישרה. הדרך הישרה--היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם. |
|
||||
|
||||
דרך נוחה לשמר את הסטטוס קוו בחסות ה"חכמה." האם לך יש מידה "בינונית" בדעתך על רצח? |
|
||||
|
||||
ה''רדידותו'' קצת מביך... האלמוני ציטט את הרמב''ם, שביטא במשנתו את ''שביל הזהב'' האריסטוטלי. |
|
||||
|
||||
לא מביך אותי לקרוא לטקסט רדוד, לא משנה מי כתב אותו. גם גדולי המשוררים ודאי כתבו פעם שירה גרועה. |
|
||||
|
||||
איפה, בכל העולם כולו, קיים טקסט שבסופו של דבר לא יבוא מישהו ויגיד עליו - "רדוד"? 1 (נדמה לי שמישהו פלט פה פעם משהו כזה אפילו לגבי קאנט, בפתיל עתיק עם GeG ז"ל) ומה עם משנת כליל? - "צריך שכולם יהיו טובים ואז הכל יהיה טוב!" - ואז באים אלמונים, שכ"גים, איזים, אביבים, ואומרים, ובאירוניה שיש בה יותר מקורטוב צדק - "צ'מע, זה ממש גאוני! איך לא חשבו על זה קודם?!" 1 שאלה רטורית, אתה לא חייב לענות :-] |
|
||||
|
||||
רבות מטענותיהם של הרמב"ם, של אריסטו ושל הוגים גדולים אחרים לאורך הדורות נשמעות היום רדודות או אוויליות או גרוע מזה. אין שום דבר מביך באמירה כזאת: היא מתייחסת לטענה, לא לאומרה. |
|
||||
|
||||
לא הטענה הזאת. כשאריסטו היגג על תא הזרע שהוא אישון זערורי שאין לראותו מחמת קטנותו - *זה* אולי אוילי, מן הפרספקטיבה שלנו דהיום. הגות אמצע הדרך היא נושא רחב, אפשר להסכים איתה או לא, אפשר להתווכח איתה, אבל זה לא נראה לי עניין שאפשר פשוט לפטור אותו באמירת אינסטנט מהקטלוגים של "רדוד", "אוילי" וכיו"ב. לגבי טענה ואומרה, נדמה לי שכליל דווקא הבין למה התכוונתי, ונסתפק בכך. |
|
||||
|
||||
כן, המורה. |
|
||||
|
||||
אם את רוצה לצמצם את "משנת" כליל למשפט אחד, אז המשפט הזה יהיה: "צריך שכולם יפסיקו לקבל עצמם את מרותם של אחרים, ולבקש להטיל מרות על אחרים, ואז הכל יהיה טוב." |
|
||||
|
||||
אתה בטח מבין את חוסר היציבות של "הכל.. טוב" כשהוא מבוסס על כך ש*כולם* יפסיקו לבקש להטיל מרותם על אחרים. |
|
||||
|
||||
מה שמשעשע כאן הוא שפחות או יותר אמרת את הססמא של איין ראנד ב''מרד הנפילים''. (''אני נשבע - בחיי ובאהבתי אותם - כי לעולם לא אחיה למען אדם אחר, אף לא אבקש מאדם אחר שיחיה למעני'') |
|
||||
|
||||
אני חושב שזה מקום טוב להבהיר את ההבדל בין השקפותי לבין ההשקפות של אחת, אין ראנד. קודם כל, ראה תגובה 407214. ביתר פירוט, השקפת העולם של אין ראנד, כפי שהיא משתקפת באובייקטיביזם, מבוססת על הנקודות הבאות*: "מטאפיזיקה - מסד האובייקטיביזם הוא רעיון הכפיפות והמחויבות למציאות. כלומר - קיימת מציאות אובייקטיבית שאינה תלויה בתודעת האדם, ותפקידה של תודעת האדם היא לתפוס את המציאות הזו." לזה אני מסכים, פחות או יותר. "אפיסטמולוגיה - השכל הוא אמצעי האדם לרכוש ידע, והיגיון הוא הדרך לבדוק את נכונות ותקפות הידע. המידע שאדם מקבל מהחושים מיוצג על ידי מושגים. ידע חדש נבנה על ידי השוואה לידע קודם ובדיקה שאין סתירות בידע שיש לאדם. השיטה לרכישת ידע שבה אדם מוודא אי קיומן של סתירות היא היגיון." אני לא ממש מסכים. הרבה מהידע של אנשים מבוסס על הזכרון הקולקטיבי התרבותי, ואין להם בעיה לחיות עם רעיונות סותרים לוגית. מה גם, שכפי שאמרתי, תמיד אפשר לסגת מדיכוטומיות, אז גם אינטואיציה היא כלי לרכישת ידע. "מוסר - לאדם הגיוני ומציאותי יש את כל הכלים לזהות את האמצעים הדרושים כדי להפוך למאושר. בניגוד לתורות פילוסופיות אחרות, כדי להפוך למאושר, אדם לא צריך להיות חלק מקולקטיב כלשהו ולא זקוק להכפיף אחרים למרותו. תפיסה זו מגולמת במילים "האדם הוא תכלית עצמו", ועל פיה מטרת חייו של האדם היא אושרו שלו. בכך נדחה על הסף כל סוג של אלטרואיזם הגורס כי מוסריות מבוססת על חיים למען אחרים." הדבר היחיד שמתאים כאן להשקפת עולמי היא נושא המרות. האדם הוא חיה חברתית, ולכן דווקא צריך להיות חלק מקולקטיב כלשהו על מנת להיות מאושר. הבעיה של אובייקטיביסטים היא שאינם מסוגלים לתאר לעצמם מערכות יחסים לא-היררכיות בין אנשים. בנוסף, אלטרואיזם, או, יותר נכון לומר, סולידריות, היא אבן יסוד בהשקפת עולמי. "פוליטיקה - קיים איסור מוחלט על שימוש בכוח פיזי כנגד אנשים אחרים, פרט למקרים של התגוננות נגד כוח המופעל מהצד השני. על בני האדם לעסוק זה עם זה כסוחרים שמחליפים ערך בערך למטרות רווח הדדי, ובאמצעות הסכמה הדדית. על כן, אדם מוסרי יכול לחיות רק בחברה חופשית לחלוטין הפועלת לפי כללי קפיטליזם חופשי. קיים ויכוח על מידת המעורבות של המדינה בחיי הפרט. הויכוח הוא על מידת הפרטת הצבא, המשטרה ומערכת המשפט. מוסכם על הכול שהחינוך והכלכלה חייבים להיות פרטיים לחלוטין." עם המשפט הראשון אני מסכים. עם כל השאר, ממש לא. "חברה חופשית לחלוטין הפועלת לפי כללי קפיטליזם חופשי" זה אוקסימורון מוחלט. היד הנעלמה היא יד הממסד. לי אין תהיה לגבי מידת מעורבות המדינה בחיי הפרט: לא צריכה להיות מדינה, נקודה. "אמנות - תפקיד האמנות להראות לאדם כיצד יכולים חייו להראות אם יתחיב למציאות ולהגיון. תכלית הפילוסופיה האובייקטיביסטית היא לאפשר לאדם לחיות את חייו כיצור גיבורי שיכול, ורשאי, להיות מאושר." איני מסכים, ואיני רואה טעם לפרט. לסיום, אביא את דבריה של אין ראנד עצמה: "אנארכיזם, אמרה ראנד, "הוא התפיסה הבלתי-רציונלית, והאי-אינטלקטואלית ביותר שאי פעם נוצרה על ידי המאמינים נטולי-ההקשר, הכבולים לקונקרטים, של התנועה הקולקטיביסטית"" --- |
|
||||
|
||||
אפיסטמולוגיה: " הרבה מהידע של אנשים מבוסס על הזכרון הקולקטיבי התרבותי, ואין להם בעיה לחיות עם רעיונות סותרים לוגית. מה גם, שכפי שאמרתי, תמיד אפשר לסגת מדיכוטומיות, אז גם אינטואיציה היא כלי לרכישת ידע. " שגיאה: שימוש במושג "ידע" באופן stolen concept. אבסורד לדוגמא: אני "חש" את קיומו של בודהה בשולחן, מסקנה: אני *יודע* שבודהה נמצא בתוך השולחן. זה *ידע*, זה תקף בדיוק כמו הגרביטציה והלוגיקה. אם אינך מקבל את עמדתי פשוט הנח שיש לי אינטואיציה שאומרת שדבריך הם שקר, לשיטתך אינטואיציה היא מקור להשגת ידע. אתיקה: "הדבר היחיד שמתאים כאן להשקפת עולמי היא נושא המרות. האדם הוא חיה חברתית, ולכן דווקא צריך להיות חלק מקולקטיב כלשהו על מנת להיות מאושר. (1) הבעיה של אובייקטיביסטים היא שאינם מסוגלים לתאר לעצמם מערכות יחסים לא-היררכיות בין אנשים. (2) בנוסף, אלטרואיזם, או, יותר נכון לומר, סולידריות, היא אבן יסוד בהשקפת עולמי. (3)" 1. שגיאה: חיים ע"פ אי בודד עדיפים לאין שיעור על אושוויץ. 2. שגיאה: איש-קש. נא לצטט את המקור בפילוסופיה או לכל היותר לבסס את הטענה ש"איני מסוגל לתאר יחסים לא-הירארכיים". לפני שתעשה זאת יש להגדיר "יחסים הירארכיים" כי לא ברור לי מה ההירארכיה ביני לבין חברה שלי. (ואם יש כזו הרי שהיא למעלה..) 3. נא להגדיר "סולידריות", ואז להסביר מדוע אני *חייב* לתת לך חלק מתוצר עמלי, ולמה יש לך *זכות* לכלוא אותי אם אסרב לכך. לשאלה "האם אני חייב לך משהו" יש שתי אלטרנטיבות: כן ולא. ב-5 שנים של ויכוח עם שמאלנים קיבלתי שלל מתקפות על תשובת ה"לא", אך אף לא שמץ של נסיון לבסס את "כן". כמו כן אני סבור שגם לאחר כתיבת הודעה זו לא ייעשה נסיון הקל שבקלים לבסס את התשובה הנגדית. כנראה ששמאלנם מניחים בטעות ש"כן" הוא Default, ואם רק יצליחו להפריך איזו פילוסופיה "יהירה ופשטנית" הכל יסתדר ויוכלו לבזוז ולכלוא כרגיל. פוליטיקה: "עם המשפט הראשון אני מסכים. עם כל השאר, ממש לא." הציטוט מתייחס לזה:"קיים איסור מוחלט על שימוש בכוח פיזי כנגד אנשים אחרים, פרט למקרים של התגוננות נגד כוח המופעל מהצד השני.". איך אתה מסכים עם מסקנה פוליטית, אשר הינך דוחה את הקרקע המוסרית עליה היא עומדת? אם אלטרואיזם (כלומר: סולידריות) היא עיקרון מוסרי נכון, איך תגרום לשאר האנשים להיות אלטרואיסטים ללא שימוש בכוח פיסי? מה, תשכנע אותם? אסיים בציטוט של ראנד: "אנארכיזם, הוא התפיסה הבלתי-רציונלית, והאי-אינטלקטואלית ביותר שאי פעם נוצרה על ידי המאמינים נטולי-ההקשר, הכבולים לקונקרטים, של התנועה הקולקטיביסטית" |
|
||||
|
||||
לא הבנתי כלום. איפה כליל אמר שאתה חייב לתת לו חלק מפרי עמלך ואיפה הוא אמר שזכותו לכלוא אותך? אם הוא לא אמר - מה גורם לך להסיק את שתי המסקנות האלה מדבריו הקצרים על אלטרואיזם וסולידריות? |
|
||||
|
||||
<<אפיסטמולוגיה: " הרבה מהידע של אנשים מבוסס על הזכרון הקולקטיבי התרבותי, ואין להם בעיה לחיות עם רעיונות סותרים לוגית. מה גם, שכפי שאמרתי, תמיד אפשר לסגת מדיכוטומיות, אז גם אינטואיציה היא כלי לרכישת ידע. " שגיאה: שימוש במושג "ידע" באופן stolen concept. אבסורד לדוגמא: אני "חש" את קיומו של בודהה בשולחן, מסקנה: אני *יודע* שבודהה נמצא בתוך השולחן. זה *ידע*, זה תקף בדיוק כמו הגרביטציה והלוגיקה. אם אינך מקבל את עמדתי פשוט הנח שיש לי אינטואיציה שאומרת שדבריך הם שקר, לשיטתך אינטואיציה היא מקור להשגת ידע>> קודם כל, לא אמרתי שאינטואיציה היא _מקור_ להשגת ידע, אלא שאינטואיציה היא _כלי_ להשגת ידע: ראה הדיון הלא מוצלח שלי עם ניצה, למשל מתגובה 400776. הרבה ממה שאתה מקבל כידע לא בדקת בעצמך, או שלא תוכל לבדוק בעצמך. איך אתה יודע שאין ראנד כתבה את "כמעיין המתגבר?" איך אתה יודע ש"לאכול" הוא פועל? מה המשמעות של "מה"? מנין לך שהשמש תזרח מחר בבוקר? <<אתיקה: "הדבר היחיד שמתאים כאן להשקפת עולמי היא נושא המרות. האדם הוא חיה חברתית, ולכן דווקא צריך להיות חלק מקולקטיב כלשהו על מנת להיות מאושר. (1) הבעיה של אובייקטיביסטים היא שאינם מסוגלים לתאר לעצמם מערכות יחסים לא-היררכיות בין אנשים. (2) בנוסף, אלטרואיזם, או, יותר נכון לומר, סולידריות, היא אבן יסוד בהשקפת עולמי. (3)" 1. שגיאה: חיים ע"פ אי בודד עדיפים לאין שיעור על אושוויץ. 2. שגיאה: איש-קש. נא לצטט את המקור בפילוסופיה או לכל היותר לבסס את הטענה ש"איני מסוגל לתאר יחסים לא-הירארכיים". לפני שתעשה זאת יש להגדיר "יחסים הירארכיים" כי לא ברור לי מה ההירארכיה ביני לבין חברה שלי. (ואם יש כזו הרי שהיא למעלה..) 3. נא להגדיר "סולידריות", ואז להסביר מדוע אני *חייב* לתת לך חלק מתוצר עמלי, ולמה יש לך *זכות* לכלוא אותי אם אסרב לכך. לשאלה "האם אני חייב לך משהו" יש שתי אלטרנטיבות: כן ולא. ב-5 שנים של ויכוח עם שמאלנים קיבלתי שלל מתקפות על תשובת ה"לא", אך אף לא שמץ של נסיון לבסס את "כן". כמו כן אני סבור שגם לאחר כתיבת הודעה זו לא ייעשה נסיון הקל שבקלים לבסס את התשובה הנגדית. כנראה ששמאלנם מניחים בטעות ש"כן" הוא Default, ואם רק יצליחו להפריך איזו פילוסופיה "יהירה ופשטנית" הכל יסתדר ויוכלו לבזוז ולכלוא כרגיל.>> 1. נכון. וחיים בקיבוץ עדיפים לעין שיעור מחיים בצינוק נטוש. מה הקשר? 2. "כדי להפוך למאושר, אדם לא צריך להיות חלק מקולקטיב כלשהו ולא זקוק להכפיף אחרים למרותו." כאן האובייקטיביזם בפירוש מחבר בין "חלק מקולקטיב" לבין מרות. 3. אם אתה רוצה הגדרה של סולידריות, לך למילון. אתה לא "חייב" לתת לי חלק מתוצר עמלי, ואני לא אכלא אותך אם תסרב לכך (אנרכיסט, זוכר?) אבל אם יהיה לך עודף תוצרים שאתה שומר לעצמך מתוך קמצנות, ואני רעב, אני פשוט אקח לך אותה, כי אין לך זכות אימננטית לשמור לעצמך מוצרים, גם אם יצרת אותם במו ידיך. זו אמנם לא בדיוק השפה שבה אני מעדיף לדבר, אבל אני אלבש את הכובע הסוציאליסטי המסורתי שלי, ואנסה להסביר לך מדוע אתה "כן" חייב את המוצרים שלך לי, או, יותר נכון, לחברה. החברה היא זו שנותנת לך את המשאבים ואת הסביבה ליצור משהו. אלא אם כן אתה במקרה חי על אי בודד ומתקיים מפרמקלצ'ר, ואז אין לי טענות רציניות אליך. לא אתה בנית את המחשב בו אתה משתמש, לא אתה בנית את תשתית הטלפון שמחברת אותך לאינטרנט (גם אותו לא בנית) ולא אתה עיבדת ותפרת את הבגדים שאתה לובש, או את הנעליים שאתה נועל. <<פוליטיקה: "עם המשפט הראשון אני מסכים. עם כל השאר, ממש לא." הציטוט מתייחס לזה:"קיים איסור מוחלט על שימוש בכוח פיזי כנגד אנשים אחרים, פרט למקרים של התגוננות נגד כוח המופעל מהצד השני.". איך אתה מסכים עם מסקנה פוליטית, אשר הינך דוחה את הקרקע המוסרית עליה היא עומדת? אם אלטרואיזם (כלומר: סולידריות) היא עיקרון מוסרי נכון, איך תגרום לשאר האנשים להיות אלטרואיסטים ללא שימוש בכוח פיסי? מה, תשכנע אותם?>> כן, אני אשכנע אותם. כמו שאתה, כנראה, רוצה לשכנע אנשים אחרים שקמצנות היא הדבר הנכון. או שבמקרה זה השימוש בכוח מוצדק, שכן זו הגנה עצמית? |
|
||||
|
||||
ראשית, כמובן שמיותר להבהיר שלא טענתי שאתה ראנדיסט, כי ברור שאתה ההפך. רציתי להצביע על כך ששתי הגישות נובעות מאותו רעיון בסיסי אחד. לי נדמה שבסיס המחלוקת הוא בשאלת האלטרואיזם והסולידירות. אתה אומר "הבעיה של אובייקטיביסטים היא שאינם מסוגלים לתאר לעצמם מערכות יחסים לא-היררכיות בין אנשים". זו אמירה די משונה, כי אני לא חושב שאובייקטיביסטים לא מסוגלים לתאר לעצמם כזה דבר. ראנד עצמה מביאה דוגמאות למערכת יחסים לא היררכית בין אנשים בספריה (ב"מרד הנפילים" היא מציגה את פני החברה האידאלית על פי דעתה, וכמובן שיש שם מערכת יחסים לא-היררכית בין אנשים). על כן, האמירה שלך קשורה למציאות בערך כמו אמירה שלי ש"כליל החורש נאורי אינו מסוגל לתאר לעצמו בני אדם שבוזזים תוך סכנת חיים למרות שיכלו לייצר בעצמם" או שטות דומה. העניין הוא שאצל האובייקטיביסטים, אין שקילות בין "אי קיום יחסי מרות" ובין "סולידריות". זו אחת הסיבות מדוע אני שואל אנשים כל הזמן אם הם חושבים שהם יכולים "לכפות" סולידריות. הנחת היסוד שלי היא שב"מצב טבעי" לא כל בני האדם חשים סולידריות עם כל שאר בני האדם, והדרך היחידה לגרום לסולידריות היא באמצעות כפייה או שטיפת מוח - ופירוש הדבר הוא הפעלת כפייה. לכן אולי צריך לתקן את הציטוט שלך ל"הבעיה של אובייקטיביסטים היא שאינם מסוגלים לתאר לעצמם מערכות יחסים לא-היררכיות בין אנשים שבהן כל בני האדם סולידריים". כמובן שלדעתי לא מדובר בבעיה, ואולי הבעיה היא אצלך אם אתה מדמיין מערכת שכזו. אגב, ראנד עצמה אמרה שאין לה בעיה עם אלטרואיזם - היא פשוט לא מחשיבה אותו למעלה מוסרית, כך שהיא לא "מנוגדת" אלייך - אולי יותר נכון לומר שהיא מאונכת. עיקר ההתנגדות שלה היא למה שהיא מכנה "הקרבה" - מצב שבו אדם עוזר למישהו שהוא *אינו* רוצה לעזור לו רק כי "צריך". הדוגמה הבולטת לכך ב"מרד הנפילים" היא של אחת הדמויות שמסייעת כלכלית לאמה המפלצתית רק כי "צריך, אני אמא שלך". בקשר להמשך דברייך: אין טעם להיכנס לדיון על הקפיטליזם או היד הנעלמה (מושג שראנד לא השתמשה בו) כי טרם ענית לשאלה שלי בדבר ההבדל בין כפייה קפיטליסטית שנעשית בכוחו של "הצבר הון" ובין הכפייה החברתית שאותה הצגת אתה ככלי להתמודד עם טראבלמייקרים. בקשר לאמנות - לא רוצה, לא צריך. בקשר לדבריה של ראנד על אנרכיזם - הייתי שמח להסכים איתה, אבל אני לא בטוח למה היא התכוונה כשהשתמשה במילה הזו. כבר ראינו באתר הזה שיש לה כמה משמעויות שונות. |
|
||||
|
||||
"ראשית, כמובן שמיותר להבהיר שלא טענתי שאתה ראנדיסט, כי ברור שאתה ההפך. רציתי להצביע על כך ששתי הגישות נובעות מאותו רעיון בסיסי אחד." לא נכון, כי "...בסיס המחלוקת הוא בשאלת האלטרואיזם והסולידירות." "אתה אומר "הבעיה של אובייקטיביסטים היא שאינם מסוגלים לתאר לעצמם מערכות יחסים לא-היררכיות בין אנשים". זו אמירה די משונה, כי אני לא חושב שאובייקטיביסטים לא מסוגלים לתאר לעצמם כזה דבר. ראנד עצמה מביאה דוגמאות למערכת יחסים לא היררכית בין אנשים בספריה (ב"מרד הנפילים" היא מציגה את פני החברה האידאלית על פי דעתה, וכמובן שיש שם מערכת יחסים לא-היררכית בין אנשים). על כן, האמירה שלך קשורה למציאות בערך כמו אמירה שלי ש"כליל החורש נאורי אינו מסוגל לתאר לעצמו בני אדם שבוזזים תוך סכנת חיים למרות שיכלו לייצר בעצמם" או שטות דומה." לא קראתי את "מרד הנפילים". אבל לפחות ב"כמעיין המתגבר", כל מערכות היחסים שהוצגו, שליליות כחיוביות, היו מערכות יחסים נצלניות. "העניין הוא שאצל האובייקטיביסטים, אין שקילות בין "אי קיום יחסי מרות" ובין "סולידריות". זו אחת הסיבות מדוע אני שואל אנשים כל הזמן אם הם חושבים שהם יכולים "לכפות" סולידריות. הנחת היסוד שלי היא שב"מצב טבעי" לא כל בני האדם חשים סולידריות עם כל שאר בני האדם, והדרך היחידה לגרום לסולידריות היא באמצעות כפייה או שטיפת מוח - ופירוש הדבר הוא הפעלת כפייה." זו הנחת ייסוד שאני לא מסכים לה. "לכן אולי צריך לתקן את הציטוט שלך ל"הבעיה של אובייקטיביסטים היא שאינם מסוגלים לתאר לעצמם מערכות יחסים לא-היררכיות בין אנשים שבהן כל בני האדם סולידריים". כמובן שלדעתי לא מדובר בבעיה, ואולי הבעיה היא אצלך אם אתה מדמיין מערכת שכזו." לא. אני עומד מאחורי דברי. "אגב, ראנד עצמה אמרה שאין לה בעיה עם אלטרואיזם - היא פשוט לא מחשיבה אותו למעלה מוסרית, כך שהיא לא "מנוגדת" אלייך - אולי יותר נכון לומר שהיא מאונכת. עיקר ההתנגדות שלה היא למה שהיא מכנה "הקרבה" - מצב שבו אדם עוזר למישהו שהוא *אינו* רוצה לעזור לו רק כי "צריך". הדוגמה הבולטת לכך ב"מרד הנפילים" היא של אחת הדמויות שמסייעת כלכלית לאמה המפלצתית רק כי "צריך, אני אמא שלך"." הקרבה, קרי, מקרה שבו אדם נהנה פחות בשביל לעזור לאחר, הוא סוג הסולידריות עליו אני מדבר. יצא לי ללכת לשבעה, אירוע מאד לא מהנה בשבילי, כמו גם לא נוח במיוחד (זה היה בצפון הארץ), על מנת לתמוך נפשית בקרובים שלי. אם זו ההקרבה שראנד רואה כלא-ראויה, הרי שאני שמח שלא להסכים איתה. "בקשר להמשך דברייך: אין טעם להיכנס לדיון על הקפיטליזם או היד הנעלמה (מושג שראנד לא השתמשה בו) כי טרם ענית לשאלה שלי בדבר ההבדל בין כפייה קפיטליסטית שנעשית בכוחו של "הצבר הון" ובין הכפייה החברתית שאותה הצגת אתה ככלי להתמודד עם טראבלמייקרים." הלחץ החברתי, לו אתה קורה "כפיה חברתית," שונה מאד מהכפיה הקפיטליסטית. למשל, "קורבן" של "כפיה חברתית" זו לא יגווע ברעב, יוכל לגשת באופן אישי לכל אחד מ"מדכאיו" ולדבר איתו על המצב ויוכל לעבור בקלות לקהילה אחרת שתתאים לו יותר, או לבנות כזו. לעומת זאת, קורבן של כפיה קפיטליסטית בהחלט יכול למצוא את עצמו גווע ברעב, נחסם מלדבר עם מדכאיו ע"י חומה של שוטרים, מאבטחים ועורכי דין ואינו יכול למצוא קהילה אחרת או להקים כזו כי המשטר הקפיטליסטי הוא גלובלי. |
|
||||
|
||||
"הרעיון הבסיסי" המדובר הוא הסיכום של משנת כליל למשפט אחד. כמובן שרמה אחת מעל זה כבר מתגלעות אי הסכמות גדולות, אבל לפחות בדבר אחד יש הסכמה כללית: שורש הרוע הוא במצב שבו אדם אחד כפוף לאדם אחר. באשר לנצלנות - אני לא בטוח שכדאי לדבר על כמעיין המתגבר דווקא (הפילוסופיה של ראנד הרבה פחות מגובשת ומוצהרת שם), אבל אולי בכל זאת אפשר להשתמש בו כדי להבין יותר טוב מה זו לדעתך "מערכת יחסים נצלנית". למשל, מערכת היחסים של רוארק (הגיבור) ומלורי (הפסל) נראית בעינייך נצלנית? אני מביא דווקא אותה ולא מערכות יחסים אחרות כי היא מהווה (לדעתי) את הדרך שבה ראנד תופסת את משמעות הסולידריות. עכשיו בוא נעבור להנחות היסוד - האם אני מבין מדברייך שלדעתך, במצב הטבעי של כל אדם הוא חש סולידריות כלפי כל שאר בני האדם? כלומר, שמישהו צריך להפעיל עליו כוח/שטיפת מוח/דבר מה דומה כדי לגרום לו *שלא* לחוש סולידריות כלפי שאר בני האדם? באשר להקרבה: עשית מה שחששתי שתעשה. קרא שוב את ההגדרה שלי (שהיא מאוד זהירה, ובכל זאת מפספסת קצת מהניואנסים שקלטתי כשקראתי את "מרד הנפילים": "מצב שבו אדם עוזר למישהו שהוא *אינו* רוצה לעזור לו רק כי "צריך"". בהחלט *לא* מדובר כאן על "מצב שבו אדם נהנה קצת פחות כדי לעזור לאחר". השאלה אינה אם אתה הולך לשבעה של קרובים שלך כדי לנחם אותם (אני בטוח שאת זה גם ראנד ושות' עושים), אלא אם תלך גם לשבעה כדי לנחם משפחה ש(תרחיש תיאורטי, טפו טפו טפו) כשמת קרוב משפחתך באו אלייך הביתה, צחקו עלייך בפרצוף וגרמו לך להרגיש נורא עם עצמך, ושעיקר הנחמה שישאבו מראייתך בשבעה נובעת מכך שמשעשע אותם איך בסיטואציה ההפוכה אתה עושה את מה שהם תופסים כהתרפסות. באשר לכפייה ה"חברתית" - בוא נראה מה קורה לגווע מרעב: 1. בחברה האנרכיסטית הוא יכול "בקלות" לבנות לעצמו קהילה משלו. האם זה יציל אותו מגוויעה ברעב? רק אם הוא יודע להשיג אוכל או ישכנע אחרים להשיג בשבילו אוכל. 2. בחברה האנרכיסטית הוא יכול "בקלות" לעבור לחברה אחרת שכן תרצה לתת לו אוכל. כאן אתה מביע אופטימיות כלשהי לגבי מבני החברות - למה שחברה ב' תרצה לתת אוכל לטראבלמייקר שכבר גורש מחברה א'? כי הם בעצמם טראבלמייקרים ואוהבים כאלו? מי מבטיח שיהיו חברות שכאלו? אגב, יש כאן עניין טכני קטן שלא ברור לי: איך עוברים מקהילה לקהילה, פיזית? האם מחלקים מכוניות ומטוסים, או שצריך ללכת ברגל? 3. הגווע ברעב יכול לדבר עם כל אחד ממדכאיו על המצב. כאן אתה מניח שהדיבורים יפתרו את הבעיה, אבל מכיוון שמלכתחילה בחברה האנרכיסטית אפשר לדבר עם כולם כל הזמן (אגב, אתה בטוח? לא ינפנפו אף אחד מתישהו?) קרוב לודאי שהדיבורים לא יעזרו, אחרת החרם לא היה מתחיל מלכתחילה. בקיצור, הכפייה האנרכיסטית שונה מהכפייה הקפיטליסטית רק בכך שמהחברה האנרכיסטית אפשר לברוח ולייסד חברה חדשה, ואילו המשטר הקפיטליסטי הוא "גלובלי". אם כן, אם הקפיטליסטים המרושעים עם הסיגרים ישאירו "שמורת טבע" לאנרכיסטים שאליה יוכלו לברוח אלו שלא טוב להם, האם תהיה מרוצה מכך? |
|
||||
|
||||
*אני* אהיה מרוצה מכך. |
|
||||
|
||||
""הרעיון הבסיסי" המדובר הוא הסיכום של משנת כליל למשפט אחד. כמובן שרמה אחת מעל זה כבר מתגלעות אי הסכמות גדולות, אבל לפחות בדבר אחד יש הסכמה כללית: שורש הרוע הוא במצב שבו אדם אחד כפוף לאדם אחר." אני מצטער, אבל לא נראה לי שזה הסיכום של משנת ראנד למשפט אחד. לו הייתי צריך לסכם את משנת ראנד למשפט אחד, הרי שהיה זה ש"שורש הרוע הוא במצב שבו אדם מתחשב באינטרסים של אדם אחר מלבדו." ראנד רואה בסולידריות עם האחר קבלה של מרות ממנו, ואני לא מסכים לתפיסה הזו. "באשר לנצלנות - אני לא בטוח שכדאי לדבר על כמעיין המתגבר דווקא (הפילוסופיה של ראנד הרבה פחות מגובשת ומוצהרת שם), אבל אולי בכל זאת אפשר להשתמש בו כדי להבין יותר טוב מה זו לדעתך "מערכת יחסים נצלנית". למשל, מערכת היחסים של רוארק (הגיבור) ומלורי (הפסל) נראית בעינייך נצלנית? אני מביא דווקא אותה ולא מערכות יחסים אחרות כי היא מהווה (לדעתי) את הדרך שבה ראנד תופסת את משמעות הסולידריות." זו מערכת יחסים מאד נצלנית. מאלורי יוצר פסל של אהובתו של רוארק, כדי שזה האחרון יוכל לשים אותה במקדש שאותו הקים. יחסי ניצול קפיטליסטים פר אקסלנס. "באשר להקרבה: עשית מה שחששתי שתעשה. קרא שוב את ההגדרה שלי (שהיא מאוד זהירה, ובכל זאת מפספסת קצת מהניואנסים שקלטתי כשקראתי את "מרד הנפילים": "מצב שבו אדם עוזר למישהו שהוא *אינו* רוצה לעזור לו רק כי "צריך"". בהחלט *לא* מדובר כאן על "מצב שבו אדם נהנה קצת פחות כדי לעזור לאחר". השאלה אינה אם אתה הולך לשבעה של קרובים שלך כדי לנחם אותם (אני בטוח שאת זה גם ראנד ושות' עושים), אלא אם תלך גם לשבעה כדי לנחם משפחה ש(תרחיש תיאורטי, טפו טפו טפו) כשמת קרוב משפחתך באו אלייך הביתה, צחקו עלייך בפרצוף וגרמו לך להרגיש נורא עם עצמך, ושעיקר הנחמה שישאבו מראייתך בשבעה נובעת מכך שמשעשע אותם איך בסיטואציה ההפוכה אתה עושה את מה שהם תופסים כהתרפסות." אני אצטט את עצמי (נסה, זה כיף): "חברה אנרכיסטית לעולם לא תנתק מישהו משירותי אינסטלציה, או מכל שירות בסיסי אחר, כמו אוכל ושתייה ... גם אם הוא יירק על מי שמביא לו אוכל." (תגובה 405897) זה גם מהווה תשובה ל: "באשר לכפייה ה"חברתית" - בוא נראה מה קורה לגווע מרעב: 1. בחברה האנרכיסטית הוא יכול "בקלות" לבנות לעצמו קהילה משלו. האם זה יציל אותו מגוויעה ברעב? רק אם הוא יודע להשיג אוכל או ישכנע אחרים להשיג בשבילו אוכל." "2. בחברה האנרכיסטית הוא יכול "בקלות" לעבור לחברה אחרת שכן תרצה לתת לו אוכל. כאן אתה מביע אופטימיות כלשהי לגבי מבני החברות - למה שחברה ב' תרצה לתת אוכל לטראבלמייקר שכבר גורש מחברה א'? כי הם בעצמם טראבלמייקרים ואוהבים כאלו? מי מבטיח שיהיו חברות שכאלו?" קודם כל, גם חברה א' נתנה לו אוכל. חוץ מזה, בהחלט ייתכן שהסיבות שהאדם הבעייתי היה בעייתי בחברה א' נובעות מהרכב האנשים הספציפי בחברה א', ובחברה ב' הוא דווקא יוכל להיות חלק מאושר מהחברה. (למשל, מישהו שיצאה לו הקומונה מהתחת יוכל למצוא את מקומו במשק מפוזר, בו לכל כמה אנשים יש בית משלהם) "אגב, יש כאן עניין טכני קטן שלא ברור לי: איך עוברים מקהילה לקהילה, פיזית? האם מחלקים מכוניות ומטוסים, או שצריך ללכת ברגל?" ברגל, באופניים, או דרך סינדיקט התחבורה הקרוב אליך. ". הגווע ברעב יכול לדבר עם כל אחד ממדכאיו על המצב. כאן אתה מניח שהדיבורים יפתרו את הבעיה, אבל מכיוון שמלכתחילה בחברה האנרכיסטית אפשר לדבר עם כולם כל הזמן (אגב, אתה בטוח? לא ינפנפו אף אחד מתישהו?) קרוב לודאי שהדיבורים לא יעזרו, אחרת החרם לא היה מתחיל מלכתחילה." אי אפשר להכריח מישהו לדבר איתך, אם כי אפשר לנג'ס לו. דיבורים תמיד יכולים לעזור. ייתכן שהיה מדובר בחוסר הבנה, ייתכן שהזמן ייתן פרספקטיבה, וכן הלאה. "בקיצור, הכפייה האנרכיסטית שונה מהכפייה הקפיטליסטית רק בכך שמהחברה האנרכיסטית אפשר לברוח ולייסד חברה חדשה, ואילו המשטר הקפיטליסטי הוא "גלובלי"." לא נכון. העובדה שאדם בעייתי בחברה אנרכיסטית לא ייגווע ברעב הרבה יותר חשובה, שכן היא מורידה לחץ מאד רציני מסכסוכים. "אם כן, אם הקפיטליסטים המרושעים עם הסיגרים ישאירו "שמורת טבע" לאנרכיסטים שאליה יוכלו לברוח אלו שלא טוב להם, האם תהיה מרוצה מכך?" לא, כי הם עדיין מדכאים את מי שמחוץ לשמורה, והם מגבילים באופן שרירותי את חירותן של יושבות השמורה להרחיב אותה. |
|
||||
|
||||
יש משהו שלא כל כך ברור לי. אתה מתנהג כאילו קראת בעיון ובפירוט את כל כתבי ראנד ואתה לא מהסס לטעון בביטחון רב מה עמדותיה. מהיכן הביטחון הזה? אני חושד שקראתי יותר דברים שהיא כתבה מאשר אתה קראת, ולי אין שום ביטחון דומה. אני לא חושב שעל פי ראנד שורש הרע הוא התחשבות באינטרסים של אחרים. למה לדעתך זה כך? אולי תוכל לנמק? ב"מרד הנפילים" מוצגת דמות של שודד ים שמסכן את חייו כדי להחזיר לבעלי ההון את הכסף שנלקח מהם (לטענתו) שלא בצדק (מין רובין הוד הפוך). האם הוא אינו מתחשב באינטרסים של אחרים? בוא נעבור לרוארק ומלורי: "זו מערכת יחסים מאד נצלנית. מאלורי יוצר פסל של אהובתו של רוארק, כדי שזה האחרון יוכל לשים אותה במקדש שאותו הקים. יחסי ניצול קפיטליסטים פר אקסלנס." אני חייב להודות שעכשיו בלבלת אותי. מאלורי הוא אמן. פסל. יצירת פסלים זה מה שהוא עושה. רוארק שוכר אותו למטרת יצירת פסל. זו לדעתך דוגמה לניצול? האם גם מו"ל של חברת ספרים שמפרסם ספר של סופר ונותן לו תמלוגים נאים מהרווח, מנצל את אותו הסופר? האם מי שקונה מאיכר מזון שהאיכר גידל מנצל אותו? ומה עם מי שקונה הרואין מסוחר סמים כדי שיוכל להשתמש בה לצרכיו הפרטיים? הוא מנצל את הסוחר? ראנד מדברת על כך שהמצב האופטימלי הוא שבני האדם ינהגו זה בזה כסוחרים, שמחליפים "ערך בערך". האם לדעתך זה מצב של ניצול? אם כן, נראה לי שמצאנו עוד שורש של אי הסכמה - לדעתך ברעיון הבסיסי של מסחר יש ניצול. אגב, אתה בוחר (במכוון או שלא במכוון) להתעלם מההקשר של הסיפור של רוארק ומלורי - מלורי היה על הקרשים (תרתי משמע) כשרוארק פנה אליו, והעבודה שרוארק נתן לו היא מה שהציל אותו. ...אבל זה פחות חשוב כרגע. בוא נעבור עכשיו להקרבה: אני לא דיברתי על ניתוק משירותי אינסטלציה - אני דיברתי על ניחום אבלים. אם תרצה, אמצא דוגמאות קיצוניות פחות (למשל, טלוויזיה משותפת). ובוא נעבור לאיש הגווע. עזוב אותך מדיבורים תיאורטיים - אני האיש הגווע. אני עצלן ולא בא לי לעבוד, אלא לאכול חינם. יותר מזה - אני מיזנטרופ וממש לא אכפת לי אם אתה והחבר'ה שלך לא מדברים איתי וחורצים לי לשון. אני בא לקומונה שלך. האם יתנו לי לאכול כמה שבא לי? אם כן, נהדר! אני מסודר בחיים. בוא נעזוב את שאר הדיון כי צריך להתמקד (אלא אם תרצה להתפצל) והוא ממילא עוסק בנושא פחות מעניין כרגע (מהו הקפיטליזם לדעתך). |
|
||||
|
||||
"יש משהו שלא כל כך ברור לי. אתה מתנהג כאילו קראת בעיון ובפירוט את כל כתבי ראנד ואתה לא מהסס לטעון בביטחון רב מה עמדותיה. מהיכן הביטחון הזה? אני חושד שקראתי יותר דברים שהיא כתבה מאשר אתה קראת, ולי אין שום ביטחון דומה." אני מסתמך על תמות חוזרות בדיבורי עם אובייקטיביסטים שונים, כמו גם על קריאות חוזרות ונשנות של טקסטים על האידיאולוגיה, למשל הערך בויקיפדיה. אף-על-פי-כן, האובייקטיביזם לא מעניין אותי עד כדי כך, שכן השפה שלו מאד שונה מהשפה שמעניינת אותי. אני אניח לאנרכיסטית אינדיבידואליסטית להרים את הכפפה בדיון זה, או שאחזור אליו עם כובע של אינדיבידואליסט אם יבוא לי, שכן אלה קרובות לשפה הקפיטליסטית הרבה יותר ממני. אני מסכים שעדיף שנתמקד. "בוא נעבור עכשיו להקרבה: אני לא דיברתי על ניתוק משירותי אינסטלציה - אני דיברתי על ניחום אבלים. אם תרצה, אמצא דוגמאות קיצוניות פחות (למשל, טלוויזיה משותפת). ובוא נעבור לאיש הגווע. עזוב אותך מדיבורים תיאורטיים - אני האיש הגווע. אני עצלן ולא בא לי לעבוד, אלא לאכול חינם. יותר מזה - אני מיזנטרופ וממש לא אכפת לי אם אתה והחבר'ה שלך לא מדברים איתי וחורצים לי לשון. אני בא לקומונה שלך. האם יתנו לי לאכול כמה שבא לי? אם כן, נהדר! אני מסודר בחיים." יתנו לך לאכול מספיק בשביל שתוכל לחיות. לאו דווקא כמה שתרצה. אם מבחינתך לשבת לבד, בלי חברה, ולקבל אוכל כמה פעמים ביום, זו דרך החיים האידיאלית, אז אין בעיה. אתה מסודר. בהחלט ייתכן שאנשים מסויימים יצטרכו לעבור תקופה כזו לפני שירגישו רצון לעזור ולסייע, ואחרים לעולם לא יגיעו למצב שבו ירצו לסייע. ניחא. אני מוכן לשלם מחיר כזה בשביל להמנע מדיכוי. |
|
||||
|
||||
טוב, נראה לי שהגענו לסוף הדיון. (אגב, חייבים להודות שהכותרת משעשעת. מזכיר לי את הדיון המתמשך שכותרתו הייתה ''בקיצור'' או משהו דומה). |
|
||||
|
||||
יודע מה, בגלל שלא ראיתי תשובה לכך בתגובה הזו שלך, אולי בכל זאת תוכל לפרט קצת על מה זה לדעתך "יחסי ניצול קפיטליסטים"? לא ממש הבנתי, ואני לא רוצה לסיים את השיחה כשאני חושב שלגישתך כל אקט מסחרי הוא יחס ניצול קפיטליסטי. |
|
||||
|
||||
אני חושב שזו באמת נקודה שכדאי לפתח. יחס הניצול הקפיטליסטי הקלאסי הוא יחס עובד-מעביד. אני יוצר מוצר, אתה משלם לי משכורת, ומוכר את אותו המוצר ביותר כסף. מעצם הגדרת התפקיד שלך אתה מנצל אותי, כי אתה מרוויח על חשבוני. דוגמה קיצונית היא תעשיית נעלי הספורט, שם ילד מקבל משכורת של פחות מדולר ליום, ואילו כל זוג נעליים שהוא יוצר עולה לפחות כמה מאות דולרים. כשאדם לא יכול לקנות במשכורתו מוצר כפי שיצר, הרי שהוא נוצל. ניקח כדוגמה את מאלורי. האם יוכל אי פעם להחזיק בעצמו ביצירה כפי שיצר עבור רוארק? לא. זה יימכר לאספנים במחיר מופקע, ומלכתחילה שימש לחזון ולמפלה של רוארק; מאלורי הוא סתם דמות משנה. |
|
||||
|
||||
ומה מפריע לך לייצר את המוצר בעצמך ולמכור אותו באותו מחיר? |
|
||||
|
||||
הבעלות של הקפיטליסט על אמצעי הייצור. |
|
||||
|
||||
ומה מפריע לעובד לרכוש בעלות על אמצעי יצור? |
|
||||
|
||||
לך יש בעלות על אמצעי ייצור? היום מאד קשה לקיים עסק קטן. |
|
||||
|
||||
"לך יש בעלות על אמצעי ייצור?" כן. יש לי. |
|
||||
|
||||
דיני הקניין הקפיטליסטיים. |
|
||||
|
||||
לא ידוע לי על שום חוק בשום מדינה קפיטליסטית האוסר על אדם לקנות, למשל, מכונת תפירה ולהתחיל לתפור כדורי רגל. במקום בו אין דיני קניין קפיטליסטיים, אגב, אין לאדם הפשוט אפשרות להיות הבעלים של שום דבר. לעשירים כזכור, גם במשטרים בלתי קפיטליסטיים בעליל, תמיד יש רכוש. |
|
||||
|
||||
לאף אחד לא צריכה להיות בעלות על שום דבר. כבר דנתי בזה (תגובה 408728) מה לעשות שיש מרחב מוגבל לייצר בו, ומשאבים מוגבלים, ואלה כבר נמצאים בבעלותם של בעלי הון וספקולנטים. אז לא כולם יכולים להחזיק באמצעי הייצור. כל זה היה משתנה לו היה נשבר הקניין הקפיטליסטי: העובדים היו משתלטים על המפעלים, והכל היה בא על תיקונו. (טוב, לא הכל. אני אנרכיסט, לא מרקסיסט קלאסי.) |
|
||||
|
||||
גם אני אנרכיסט רק שאני מצוי בצד השני של המתרס. מה שאתה סבור שיקרה במקום שאין בו שלטון איננו הגיוני והפוך לחלוטין ממה שסביר (ורצוי) שיקרה. זכויות רכוש והתולדות שלהן: צבירת ההון, כסף וחלוקת העבודה הם אבן היסוד של הציווליזציה ומתקיימים למרות המדינה ולא בזכותה. ביטול המדינה יאפשר לנו להתקדם יותר מהר. סביר להניח שזה בדיוק מה שאתה לא רוצה שיקרה. ומה ההבדל בינך לבין מרקסיסט? הניתוח נשמע זהה. |
|
||||
|
||||
הבעיה של אנרכיסטים מסוגך (אנרכו-קפיטליסט*, אני מניח?) היא שלא צריך מדינה במובן שאנחנו מכירים אותה בשביל שתהיה שליטה. הצבר הון מוביל לשליטה. גם קורפורטוקרטיה** היא סוג של שלטון, למרות שלכאורה מדובר בלס-פייר, בשוק חופשי, ולמרות שאין חבורה של אנשים שקוראים לעצמם הממשלה. ההבדל ביני לבין מרקסיסט הוא שאני לא מקבל את מלחמת המעמדות בין הבורגנות והפועלים כחזות הכל. ישנם הרבה גופי כוח שונים והרבה יחסי כוח שונים, וניתוח שמנסה לחבר את הכל לפילוג הפרולטריון ע"י הבורגנות לוקה, לטעמי, בחסר. יש גורמים מדכאים שאינם בורגנים, למשל פועלים שמדכאים מינית את נשותיהם, ויש גורמים מדוכאים שאינם פועלים, למשל מחוסרי עבודה. אני גם, מן הסתם, לא מקבל את דיקטטורת הפרולטריון כאפשרות לכלי זמני, כי דיקטטורה היא דיקטטורה וכוח הוא כוח, ולבעלי השררה אין נטיה לשחרר את המושכות משאחזו בהן. --- * רוב האנרכיסטים לא מקבלים את האידיאולוגיה האנרכו-קפיטליסטית כאידיאולוגיה אנרכיסטית, ובכל זאת, אתן לך להנות מהספק. ראה: ** ראה: |
|
||||
|
||||
ההגדרה היחידה שאני יכול לקחת על עצמי באורח מלא היא "סופר סקפטי" אבל כן, אפשר לתייג אותי גם כאנרכו קפיטליסט בלי שאעלב. מה שהזן השמאלני של האנרכיסטים חושב על זכותי להחשב כאנרכיסט הוא לדעתי בעיה שלהם. למיטב ידיעתי, מילולית, אנרכיזם מתפרש כהתנגדות למדינה ואני בהחלט מתאים במובן הזה. (ואם האנרכו קפיטליסטים יגנבו את המותג אנרכיזם מן השמאלנים, סבבה, נקמה על גניבת המושג "ליברלי" על ידי השמאל בארה"ב) אתה אומר כאן משהו שתמיד הטריד אותי באנרכיזם מן הזן שלך. אתה אומר שגם צבירת הון או תאגידים (נקרא לכל אלו בשם הכללי "הון" לצורך הקיצור) הם סוג של שליטה גם אם הם מתקיימים ללא מדינה. אתה מתנגד, כביכול, גם למדינה וגם ל"הון" בעוד שאני מתנגד רק למדינה. אני גם מרשה לעצמי להניח שאתה, כמוני, מתנגד להפעלת כוח הזרוע. (וזו נקודה מהותית) מנקודת המבט שלי יש כאן סתירה שהייתי רוצה שתנסה לבאר לי. לי ברור שהון, תאגידים, חלוקת עבודה וכו הם לא רק הבסיס לציווילזציה אלא פועל יוצא של החירות (וזאת הסיבה שהמדינה היא האוייב של אלו ולא המאפשר שלהם) ושכל אלו מתקיימים בחברה וולנטרית. אני בטוח שהניתוח שלך הוא אחר אתה אולי סבור שה"הון" הוא פועל יוצא של השלטון או עוד ביטוי שלו. אני אולי טועה אבל בוא נניח לצורך הדוגמה שאני צודק ואחרי שתמחק במחי מהפכה את כל הממשלות+תאגידים+ערימות הזהב והאנשים יוותרו בני חורין ללקט גרגירים ביער עדיין יתחיל כל העניין מחדש והחירות החדשה תוליד חלוקת עבודה, כסף, צבירת הון ואפילו תאגידים*. מה תעשה אז? האם תנקוט בצעדים של כוח הזרוע כדי להחריב את המוסדות הללו? מי יאכוף את האיסור על אלו?ֿ כמובן שאתה יכול לבחור שלא לאכוף את האיסור על המוסדות הללו אבל האם זה לא הופך את ההבדל ביננו רק לעניין של ניתוח - ספקולציה לגבי מה יקרה ללא מוסדות הכפיה? אני סבור שהחירות החדשה תוביל לקפיטליזם בעוד שאתה סבור שהיא תוביל למין קומוניזם. הבדל תהומי בתפיסה אבל לא ממש בעיה מבחינת השאיפות המעשיות. * החשש האמיתי והסכנה האמיתית הוא שגם הדברים הרעים, ובראשם המדינה, יצוצו להם. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |