|
||||
|
||||
המאמר כתוב יפה. נדמה לי שדיון תיאורטי בשיווי המישקל בין החרות והשיוויון אינו יורד לעומק הדברים. תיאורטי מהבחינה של התייחסות אל החברה כאוסף של פרטים והמדינה שמבטאת את מאוויהם-מה שרוסו כינה כ''הרצון הכללי'' (אגב, רוסו הבדיל בין הרצון הכללי ורצון האזרחים). החברה בימינו כבר איננה אוסף של פרטים שחיים על פי החרויות השונות. בין החרויות השונות ישנה חירות הקניין שמכילה בתוכה עוצמה פוליטית רבה ובכך למעשה מחלישה את החרויות האחרות ואת השיוויון הפוליטי הפורמאלי. יש תחומים שלמים שמאפשרים לבעל הקניין עוצמה פוליטית שאינה כלולה במשחק הפוליטי ופטורה מהכורח להשתתף בו. אצלנו עדיין התהליך די בתחילתו אך בארה''ב יש תחומים שבהם בעל הקניין הוא בעל עוצמה מדינית. יש לו צבא פרטי, כוח שיחוד והוא מדינה בתוך מדינה לכל דבר ועניין. |
|
||||
|
||||
הכל נשמע לי נכון, אבל למה בדיוק את מתכוון ב"צבא פרטי"? יש דוגמא? |
|
||||
|
||||
כן.יש לא מעט מקומות בארה"ב שאם תנסה להכנס לתחומם תיתקל בשומרים חמושים; גם אנחנו בדרך. המדינה בדרך החוצה והיוזמה הפרטית החמושה והמוגנת-פנימה. |
|
||||
|
||||
גם לקניון השכונתי יש צבא פרטי. בגלל זה אני קונה שם ולא במדרחוב. בעלי הקניון הם אנשים עשירים ולא מגיע להם שהמדינה תממן להם את השמירה. |
|
||||
|
||||
בהחלט. ושכניהן של חלק ממשפחות הפשע בארץ נאלצים לעבור בדיקות מדוקדקות של מאבטחים כשהם בדרך הבייתה. גם זה חביב ביותר. |
|
||||
|
||||
חירות הקניין אינה שונה מחיריות אחרות, מבחינה זו. גם חופש הדיבור נותן עצמה וכוח פוליטי למי שמחזיק ביכולת לדבר: עיתונאים למשל. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |