|
||||
|
||||
ממה שזכור לי מהקיבוץ, בעיית הפארזיטים הגלויים היא הרבה פחות קשה מאשר הפאראזיטים הסמויים. נכון שיש אנשים שיכולים לחיות בסביבה עויינת, ולכן בעולם של כליל יש להם תפקיד חשוב מאד, להיות דוגמה לאנשים שלא יכולים לחיות בסביבה עויינת מה יקרה להם אם הם יתחילו להתעצל בגלוי. |
|
||||
|
||||
אני לא כל כך מבין מה הדוגמה כאן. לראות מישהו שאחרים חורצים לו לשון ולו זה בכלל לא מזיז לא יפחיד אותי. מה שכן, אם אתה מתעקש לדבר על הפראזיטים הסמויים, בבקשה; לא ברור לי איך כליל מתמודד גם איתם (ובאופן כללי, עם הנטייה של כל אדם לא להתאמץ יותר ממה שהוא צריך אם ממילא מתייחסים לכולם באותה הצורה כל עוד לא ברור שהם לא מתאמצים בכלל) |
|
||||
|
||||
ללכת כל בוקר לעבודה כשאף אחד לא מדבר איתך, לאכול לבד בצהריים, לצאת לבד בערב לשום מקום, ללכת לישון לבד, ללכת לספריה ולגלות שהספרנית תנה את כל הספרים הטובים, ללכת לירקן ולגלות שהוא לא מוכן לתת לך עגבניות. כל יום, כל היום. בלי חברים, בלי שיחות, בלי דיונים, בלי זיונים. לא נעים. |
|
||||
|
||||
חשבתי שאנחנו מדברים רק על העבודה. עכשיו אתה מערב את כל החברה בעניין? החברה שלך מגלה סולידריות ראויה לציון. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין מאיזה עולם אתם מביאים את הדינאמיקה החברתית הזאת בה יש כלל חברתי יחיד ומאושר ובה המנודים חברתית מסתובבים גלמודים. למה לאכול לבד בצהריים ולא לדבר עם אף אחד, אם אתה יכול לשבת בשולחן של ה"מגניבים" עם הגריז בשיער, עם מוסר העבודה הבטלני, עם הבדיחות על חשבון עובדי המפעל המסורים ושלא דופקים חשבון לכל המתיפיפים והאידיאליסטים מסביב? נשמע כמו מקום שיותר כיף ומעניין לשבת בו מאשר השולחן של לובשי החולצות המכופתרות שמדברים על העליה ב-3% של כמות הסוכר בשוקולד שיחולק בהקצבה השבועית הבאה לכל בית אב(או אם) בישוב. |
|
||||
|
||||
נזכרתי בזה: (לצערי לא מצאתי את הסיפור ברשת). |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים שיש לכל אדם ''הנטיה ... לא להתאמץ יותר ממה שהוא צריך אם ממילא מתייחסים לכולם באותה הצורה כל עוד לא ברור שהם לא מתאמצים בכלל.'' האדם הוא חיה חברתית, ורוב האנשים מוכנים להתאמץ בשביל חבריהם. גם לא נכון לומר שבחברה אנרכיסטית מתייחסים לכל אדם בצורה שווה. ע''ע הקרדיט החברתי. |
|
||||
|
||||
אני לא מדבר על החברה האנרכיסטית אלא על החברה המסונדקטת שבה לכל אחד יש מניה. אני חושב שהשורה הראשונה שלך מצביעה על ההבדל העמוק בינינו. עם זאת, נראה לי שהכשל של שנינו הוא שאנחנו מייחסים ל*כל* בני האדם צורת התנהגות מסויימת. היתרון היחסי שלי הוא שמספיק לי שרק חלק מהאנשים יתנהגו ככה כדי שבשיטה יהיו בעיות רציניות. |
|
||||
|
||||
כליל, אני מבקש ממך להשקיע יותר מאמץ בשימור האשליה שלנו שהקשר עם המציאות לא אבד לך לחלוטין. רוב האנשים מוכנים להתאמץ בשביל חבריהם, נכון, אבל לא יום אחרי יום. אם התבטלות שלך לא פוגעת בחבריך, או פוגעת רק מעט בכל אחד מהם, ואתה לא משלם עליה מחיר, ולא זוכה לתמורה על המאמץ עבורם, אחרי כמה זמן, אתה תתאמץ פחות, ואחר כך אתה לא תתאמץ בכלל, ואחר כך אתה גם תתבטל. |
|
||||
|
||||
הודעות פוגעניות ומעוטות תוכן כאלה הן אחת הסיבות שאני ממעט וממעט להגיב ככל שמתקדם הדיון הזה. לוקח לי זמן להתגבר על הזעם והתסכול שמעוררות בי תגובות אלה על מנת שאגיע למצב שבו אוכל לבור את התוכן מן העלבונות, ולהגיב אליו. אני אשמח אם מישהו מכם יסביר לי מאין נובעת העויינות שלכם לרעיונות שלי. אני הצגתי חזון לחברה, שבעיני, היא ראויה יותר, ומכריז חזור ואמור שאני לא אכריח אנשים להצטרף אליה, כמו גם את האידיאולוגיה העומדת מאחורי סירובי לכפות אותה. אני חושב שנתתי רק תשובות ענייניות לגבי הפרטים שלה, וזה לוקח לי זמן, כי הרעיון עדיין לא מגובש במוחי, כפי שכבר הצהרתי. בתמורה, כמעט כל מה שאני מקבל זה טרוניות, האשמות ולעג. זה נראה לי מאד לא ראוי. אשר לך ספציפית, אם לא נראה לך שאני קשור למציאות, אל תטרח לדבר איתי. גם לבוא בשיח איתי לא אכפה עליך. אף אחד לא מכריח אותך לשאול איתי שאלות. אם אני לא מעניין אותך, אם אתה חושב שאני מרחף מדי, צא ומצא מישהו יותר מציאותי לתחקר. |
|
||||
|
||||
ברוך הבא. ב''אייל הציני'' יש עוינות רבה למתקני עולם. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לעקוץ אותך, לא להעליב אותך עד עמקי נשמתך (אני לא אומר שלא היה שם לעג אמיתי). חבל שלא חזרתי לשרשור הזה מוקדם יותר, מאז שכתבת את ההודעה הזאת, ועד שקראתי אותה (לפני כמה דקות), עבר זמן רב, ועשיתי את זה עוד כמה פעמים. אופס. ההתקפה איננה על כוונותיך, אף אחד כאן לא מתנגד לשלום, אחווה ושגשוג. הביקורת היא על הישימות, והיא לגיטימית וחשובה. יש (לי) גם כעס כלפיך גם בגלל שאתה מוקיע את החברה הקיימת כדכאנית ובלתי ראויה, ומציג אפשרות טובה בהרבה, שאיננה אפשרית (לדעתי). אתה אולי לא תכריח אף אחד להצטרף לחברה הזאת שלך, אבל אתה כן תכפה עליו כמה דברים, שלא בכוונה, לפי הודעותיך האחרות - אתה תרשה לי לפגוע ברוצחי ילדיי? לא. לדברייך, אתה הולך להמשיך לפרנס אותם, להשאיר אותם בקהילה, ולספק להם אותה הגנה כמו לכל אנשי הקהילה האחרים. באמת מפתיע אותך שהמחשבה הזאת מעוררת בי כעס? |
|
||||
|
||||
נראה לי שרוב התגובות פה (כולן, למעשה, חוץ מהרישא של זו לה הגבת) מביעות לא יותר מסקרנות מהולה בסקפטיות. והעניין שלי: יש לך מחקרים או תיאורים מומלצים אובייקטיביים (כלומר עובדתיים, לאו-דווקא לא-בעלי-עניין) של החברות האנרכיסטיות בספרד בשנות השלושים? |
|
||||
|
||||
לא זו הייתה התרשמותי. אשר לעניינך: קשה לדבר על "חברות אנרכיסטיות" בהקשר הזה, שכן מדובר בתקופה מאד קצרה. לצערי לא היה לי הזמן לעסוק בזה, אבל אני מניח שעכשיו זהו זמן טוב ככל זמן אחר. אחזור אליך כשאדע יותר. אם אתה מתעניין בקיום קהילות אנרכיסטיות, לפחות בתקופה המודרנית, אז כדאי לך גם לבדוק בנושא התחום החופשי באוקראינה: |
|
||||
|
||||
זה נכון עד גבול מסוים. אחת הבעיות עם ההנחה הזו היא שכל אחד חושב שהוא מתנהג כיאות ורק האחרים עושים צרות. |
|
||||
|
||||
בשביל זה מדברים. |
|
||||
|
||||
אשר לפראזיטים הסמויים ספציפית, מדוע ההתמודדות של החברה שלי איתם רעה יותר מההתמודדות של החברה שלך איתם? כיצד, בעצם, מתמודדת החברה שלך עם פראזיטים סמויים? |
|
||||
|
||||
לא יודע מה זו ''החברה שלי'', אבל כאשר אדם יודע שירוויח רק אם יתאמץ, אין לו מוטיבציה להיות פרזיט (זאת להבדיל ממצב שבו ברירת המחדל שלו היא להרוויח כל עוד לא הוכח שהוא פרזיט ואפשר לחרוץ לו לשון). |
|
||||
|
||||
ובחברה שלך (קרי, המצב הקיים) אדם מרוויח רק אם הוא מתאמץ? ההבדל הוא שאצלך הפרזיט יכול למעול במליונים, ואילו באנרכיה הפרזיט לכל היותר יכול להשיג קצת אוכל וציוד. במצב האנרכיסטי ברירת המחדל היא שאנשים מניחים שאתה לא נצלן. אם אתה מוכיח אחרת, אז אנשים לאט לאט ינתקו איתך את הקשר. |
|
||||
|
||||
למה אתה חושב ש"החברה שלי" היא המצב הקיים? בקשר לשורה השנייה - אני אחכה לראות את תשובתך לתגובה (הארוכה והקולעת) של אביב (תגובה 405784). |
|
||||
|
||||
לא לכל פרזיט יש את האפשרות למעול במליונים, ולאלו שכן לא חסרים סיכונים. לפרזיט הסטנדרטי בחברה שלנו יש שוט שמאיים עליו. בחברה שלך אפילו לא יקחו ממנו את הגזר. |
|
||||
|
||||
לשום פרזיט לא תהיה אפשרות למעול במליונים בחברה שלי. אני חושב שבריא יותר לחיות בלי חרב דמוקלס מעל ראשינו. |
|
||||
|
||||
רבים שיכולים למעול בסכום קטן אינם בהכרח בעיה חמורה פחות מיחידים שיכולים למעול בסכום גדול. |
|
||||
|
||||
אינני מציע לעשות כאן חברה כזאת, אבל דווקא בחברה הסובייטית המושמצת עד שנות ה-60, היו מוציאים להורג מועלים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |