בתשובה לניצה, 30/08/06 1:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אי אפשר לאשש את הטענה שלך רק בכך שאתה לא מקבל טענות אחרות." זה לא שלא _קיבלתי_ את הטענות האחרות שלך, _הפרכתי_ אותן. די מקובל לתת השערה ולחזק אותה ע"י הפרכת האלטרנטיבות. "השאלה שלי היתה מהן התמיכות בהשערה שלך? חווינו באיזור זה, תקופות של אלימות גדולה וכיבושים, ותקופות שקטות יחסית. האם יש קורלציות או תהליכים שהתרחשו באיזור (והתרחשו הרבה תהליכים), שתומכים בתזה שלך?" כפי שאמרתי, האכסיומה הבסיסית שלי היא ש"הערבים" הם בני אדם, שאפשר להבינם בדרכים פסיכולוגיות ואישיות, ולא איזה "נחיל" זר שלא ניתן באמת לתקשר איתו. אני נתתי רשימה, שאת כנראה מסכימה לה, של פעולות אגרסיביות וקולוניאליסטיות של התנועה הציונית. מכיוון שהערבים הם בני אדם, מציאות זו יוצרת מספיק טינה, מבלי הצורך להביא הסברים אחרים. אבל אני בכל-זאת אביא עוד תימוכין. 1. קודם כל, אנלוגיות למצבים דומים: * אני כבר הזכרתי את וייטנאם. הוייטנאמים סבלו מכיבוש של הצרפתים ואז של האמריקנים. בשני המקרים, כוחות התנגדות בעלי אידיאולוגיה קומוניסטית קיבלו תמיכה מן הציבור כשפעלו כנגד הכובש. האם לוייטנאמים היה רגש אנטי-נוצרי פונדמנטליסטי כלשהו, או שנאה אתנית דווקא לכובשים? ובכל זאת הם היו מוכנים לקבל עזרה מן הסינים, שגם לא שייכים לאותה קבוצה אתנית. * דוגמה נוספת היא אפגניסטאן, בה כוחות התנגדות בעלי אידיאולגיה איסלאמיסטית קיבלו את תמיכת הציבור בהתנגדות לשלטון הסובייטי. שם התמיכה החיצונית באה מארה"ב (אותה ארה"ב שתלחם ותפיל את אותם כוחות ההתנגדות עשורים בודדים לאחר מכן). האם השנאה לסובייטים הייתה דתית או אתנית יותר מהשנאה הפוטנציאלית כלפי האמריקאים? לא חסרות דוגמאות נוספות. לא נראה לי שצריך הסבר מיוחד לערבים. 2. גם במקרה של ארגוני ההתנגדות הערבית, המטרה לא הייתה הממשל הציוני דווקא, אלא גם מדכאים אחרים. באלג'יר הייתה התנגדות טרוריסטית לצרפתים, והפתח עצמו פעל נגד השלטון בירדן, בו מולך מלך ערבי שהוא צאצא של הנביא מוחמד, עד שסולק משם בספטמבר השחור. כמו כן, כשעירק השתלטה על כווית ב-1990, הליגה הערבית עצמה גינתה את המעשה, למרות שהכובש היה לא מערבי ולא בובה מערבית. "מהחלק האחרון של התגובה שלך אני מסיקה שיש דילמות שאתה עוצם את עיניך מלראות. לי זה נראה סוג של פחדנות מוסרית ובריחה מאחריות. פוזה לא מוצלחת למי שבוחר להטיף מוסר לאחרים (אבל, בינינו, די אופיינית)" אני, לעומת זאת, חושב שזו פחדנות מוסרית לברוח מהמציאות לדילמות פשטניות ובלתי-סבירות, במקום להתמודד עם העולם בו אנו חיים, שהינו מורכב הרבה יותר, ושיש בו הרבה יותר מקום לגמישות מחשבתית. אנחנו נאלץ להסכים שלא להסכים בנושא הזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה שלי היתה קונקרטית לגבי הסכסוך שלנו עם הערבים. האם יש לך *תימוכין* (לא הפרכות להשערות אחרות, שכמו שכתבתי לך, אינן הפרכות, אבל זה לא מעניין אותי להתווכח עליהן כרגע). זה שבמקומות אחרים היו סיכסוכים שאתה מפרש בצורה דומה,לפירוש שלך לסיכסוך אצלנו, אינם יכולים לעמוד בפני עצמם. זה יכול להיות רק בתוספת לתימוך חיובי ישיר. אדבר בצורה יותר ספציפית: היו לא מעט ניסיונות בעשורים האחרונים להגיע לשלום והשלמה בין הערבים ליהודים בהתבסס על התיזה שלך. אחרי כל ניסיון כזה, קבלנו הגברה של האלימות הערבית. האם זה לא מערער במשהו את הביטחון שלך בתיזה שהאלימות הערבית היא תגובה לאלימות וה"כיבוש"? אתה חוזר על הטיעון שערבים הם בני אדם, אבל נראה לי שאתה לא ממש מאמין בכך, כיוון שאתה לא מסיק ממעשיהם מסקנות, כפי שהיית מסיק לגבי אנשים אחרים, כמוך, למשל. אתה נותן המון מקום ל"תיסכולים" ו"טינה" בשיקולים שלהם, ולא רציונליות ושיקולי רווח והפסד כפי שאני מניחה, אתה מאמין שאתה עושה. אני, לעומת זאת חושבת שהם לגמרי רציונליים, ואני מפרשת אותם כפי שהייתי אני מתנהגת. כלומר, אני מניחה שבמעשיהם הם מנסים להגיע למטרה מסויימת. לא נראה לי שמטרתם היא הפסקת הכיבוש בשטחי יש"ע. את זה הם יכלו להשיג מזמן, אם לא היו פועלים באלימות אחרי הסכמי אוסלו. לכן אין לי ברירה אלא לחשוב שמטרתם (כפי שלא מעטים מהם אומרים פעמים רבות), הינה הפסקת ה"כיבוש" היהודי בכל ארץ ישראל. זה שיש ערבים שחושבים אחרת, לא משנה את העובדה שאלו הפועלים באלימות מצהירים שזו מטרתם וסיבת פעולותיהם האלימות. אם אתה מסכים אתי בזה הרי אין ויכוח בינינו, (חוץ מהעובדה שבעיני הם לא "מסכנים" הנתונים לדיכוי, אלא אנשים רעים שרוצים להרוג את המדינה שלי ותושביה, "דיכוי" של היהודים יקרה במקרה הטוב, אם הם ח"ו יצליחו במזימתם) אני כמובן מסכימה שההתנהגות של הערבים בארץ ישראל הינה התנהלות קולוניאליסטית ואגרסיבית מאוד. לערבים מעולם לא היה כאן שלטון עצמי, אלא השליטה כאן היתה תמיד מארצות ערביות/מוסלמיות אחרות. תוך שתושביהן נודדים כאן וחלקם מתיישבים כאן כמו שעשתה כל מדינה קולוניאליסטית. האמת היא שאני לא מצליחה בכלל להבין איך אפשר לייחס ליהודים, שהוקאו ממדינות רבות, וסבלו מפורענויות רבות בכל ארצות העולם "קולוניאליזם". במיוחד שמדובר בשיבתם לארצם ההסטורית שהם לא פסקו לחלום ולהתגעגע אליה, והם ידעו תמיד שעוד יחזרו אליה וש"אין להם ארץ אחרת". האגרסיביות של התנועה הציונית היא מן המפורסמות דווקא אצל אלו שפרעות תרפ"ט של הערבים בשכניהם משנים רבות (עוד לפני היות התנועה הציונית בעולם), בחברון למשל, נראות להם תגובה הגיונית ומובנת מאליה ל"אגרסיביות" הציונית.... בכלל, תרשה לי לומר לך, שהיכולת שלך לראות גם ב"פעולות תגמול" (לפי הגדרתך, בין שאר הפעולות הנוראות של התנועה הציונית בתגובה 404612) אגרסביות, שיוצרת טינת עולם אצל הערבים, (כאילו שהם לא בני אדם רציונלים, שמסוגלים להבחין בין פעולת תגמול לבין התגרות ראשונית), ראויה להערכה. במיוחד כאשר היא מתובלת בצדקנות החוזרת ונשנית בהצהרות שאתה חושב שגם הערבים הם בני אדם. "דילמות פשטניות ובלתי סבירות" שכאלו, עמדו מעשה של יומיום בעת המלחמה מול מפקדי צה"ל הזוטרים. נכון, הם לא יכלו לקבוע האם אפשר היה בלי המלחמה בכלל, והם גם לא יכלו לשנות את ההחלטות המדיניות והצבאיות הכוללות. הם רק יכלו להחליט על אתר, במהירות, האם לבקש מח"הא להעיף בית מסויים על ידי טיל מהאוויר, כי יש סיכוי שיש שם חיזבלונרים, או לשלוח את פקודיהם לסכן את נפשם בטיהור פרטני של הבית, כי אולי יש שם אזרחים תמימים. לו אתה שם, בפוזה הזאת, גייס נא את כל הגמישות המחשבתית והמורכבות של העולם שלך, וספר לי מה היית עושה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |