 |
כרצונך. אני אמשיך לפתח את הנושא, אם כי זה בערבון מוחלט בהחלט.
אני לא דיברתי על חבלי משיח אלא על הדמיון בין תאורית ההתלהבות הנוצרית-אוונגליסטית לבין תפיסת המלחמה הבלתי פוסקת של מייחלי המושיע היהודיים, שניהם שואפים לדומיננטיות אידאולוגית קוסמית, וזו אולי משמעות נילוות לכותרת "סוף סוף" ההיא. בעשור שניים האחרונים הקשר בין הימין המשיחי-יהודי והשמרני-ישראלי ובין הימין הדתי הנוצרי התהדק מאד. יש להם מכנה משותף, ונראה הם חושבים שהם יכולים לשתף פעולה בגלל אולי שיש דמיון בין דרכי הפעולה והמטרות שלהם. מבחינה תאולוגית כמובן שהמטרות שונות, אבל אפשר אולי להיסתכל על זה מנקודת מבט מטא-תאולוגית ואז אולי להניח ששניהם שואפים לימות המשיח (כל אחד ומשיחו הוא) בהם הדוקטרינה השלטת תהיה הדת שלהם. מלחמת לבנון ה-2 באה בעקבות מלחמת בני אור נוצרים בבני חושך מוסלמים בעירק, על רקע אסונות טבע בסדר גודל חסר תקדים (צונמי באסיה, הוריקאנים בארה"ב, שרפות ושיטפונות באירופה, רעידות אדמה באירן). מלחמת לבנון שהתרחשה מקום בו יתנהל טבח ארמגדון במגידו שימשה זרז עצום לאקסטזה המשיחית-נוצרית בארה"ב (ואולי גם במקומות אחרים בעולם, אני לא יודע). גם דוקטרינת ה"סוף-סוף" לעיל מבוססת על דחייה של דרכי התנהלות אנושית (שלא לדבר מוסרית) הומנית-מודרנית. היא יוצאת מתוך ציוויים תאולוגיים (או משהו עמוק יותר, לדעתי) שכוללים במשתמע שאיפה לאחרית הימים, אותה היא מביאה לידי ביטוי דרך מסע הרס, הרג וטבח שלא ברור מהי אחריתו הארצית המעשית.
אחד מהדברים העקרים שמקבילים לדעתי בין תאורית ההתעלות של הנוצרים-אוונגליסטיים ותאורית הסוף-סוף של היהודים-רדיקליים, היא ששניהן מנסות בעת ובעונה אחת לפתור בבת אחת בעיה מציקה בטווח הקצר והמיידי, תוך שאיפה שזה יביא אותם מיידית לשלב הסופי והאחרון של האנושות, טווח ארוך עכשיו. אבל בין המיידי לנצח המדומיין יש גם זמן אנושי, זמן ביניים. מהנסיון הקצר שלי למדתי שמה שנחשב לטווח ארוך - עשר עשרים שנה - שאנחנו לא יכולים לחזות מה יקרה בו, בדיעבד מסתבר שזה הזמן שלוקח לשינויים להתהוות, ושזה איננו זמן כל כך ארוך. למשל, ממלחמת לבנון הראשונה עברו 24 שנים, ואת השפעותיה אנחנו מרגישים היום בצורה אקוטית מאד. אידאולוגיות משיחיות ההתעלות על גווניה הנוצריים, יהודים ולכל הדעות גם המוסלמים, מתעלמת ואולי לא מסוגלת לתפוס ולהבין את המימדים האנושיים כפי שהם, אולי בגלל שהמאמינים האלה מרכזים את האנרגיה שלהם במה שהם חושבים שצריך להיות ולא במה שהווה.
לדוגמה, בתגובה 403530 כתוב במפורש:
"מלחמה מטרתה שמירת חייהם והאנטרסים החיוניים, של מדינת ישראל ותושביה *בטווח הקצר ובטווח הארוך*. אין עניינה בשיפוט כלל. הקריטריון לפעולה הוא היעילות בהשגת המטרות של המלחמה, ולא מי אשם ומי לא." (ההדגשות שלי, ומעניינת חוסר ההתייחסות לטווח בינוני ואנושי).
בתגובה 403599 ישנם סממנים של טרמינולוגיה דתית חריפה. נכון שגם בצבא מדברים על טיהורים, וגם משטרים אפלים נוקטים בטיהורים שונים, אך למרות ששורש המושג הוא דתי (ומה כבר אין לו שורש דתי), אבל השימוש הוא טכני ובא על רקע של ז'ארגון של נהלי עבודה יעילים (או בדומה). אבל אם כותבים:
"נשי המוות של החיזבאללה, אלו שמאדירים את המוות כמשאת נפש, ורואים את מות האחרים כמטרה נעלה, הם אנשים *טמאים ורעים*. מבחינתי כאשר מוציאים אותם מהשטח, הרי הוא מטוהר." (ההדגשות שלי).
אלא שיחד עם צידוקים דתיים לכיבוש לבנון, במסגרת של דיבור דתי כללי על חיים, מוות (מתחת לפני השטח יש גם "עמלק," "גוג ומגוג," "נחלת אבות," "הבטחה שמיימית"), הדיבור על טוהרה מעלה מייד את ניגודו - הטומאה. כנראה שאין צורך באיזכור מפורש במיוחד למי שכבר מכיר את צורת הדיבור הזו כמו מגיבי האייל. טומאב וטוהרה, התעלות הנוצרים המאמינים האמיתיים לשמים כדי שלמטה, על הארץ, יושמדו בצורה איומה כל הטמאים והמתנגדים (ואני מודע לעובדה שמתחתי את ההשוואה).
אם תפתח אתרים נוצריים-אוונגליסטיים, כמו שעשה מגזין הארפר'ס, תגלה ביטויי התלהות אקסטטיים מהמלחמה שישראל היהודית לשיטתם מנהלת נגד לבנון המוסלמית, כמו בתגובה האומרת "הללו את אלוהים! נבחרנו לחיות בזמנים האלה. משהו בקרבי מתפוצץ ואני רוצה לצאת בסאלטות ברחוב." מגיבה אחר שאלה "אני יודעת שהא-ל עושה רק צדק אבל מה יהיה עם הילדים שעברו אינדוקטרינציה מוסלמית, האם הם יגאלו?" ואחר מוסיף "אצלינו בתמוטטה מינהרה והרגה אישה במכונית...! אבל, כן, אלה ימים מאושרים."
תגיד שאלה אתרים קיקיוניים שלא קשורים לתאולוגיה הסו"ס, אבל למה שנקרא "הבסיס" הרפובליקני-דתי בארה"ב, שרובו מורכב מנוצרים אוונגליסטים למיניהם יש כוח פוליטי ניכר, וכאמור בעלי קשרים הדוקים עם ארגונים ישראלים. במאמר "חבלי הלידה של הציונות הנוצרית החדשה," מתאר מקס בלומנטל את עלייתה של השדולה "נוצרים מאוחדים למען ישראל," את קשריה עם הבית הלבן ועם חברי הימין הישראלי, כולל בנימין נתניהו. בלומנטל מספר שבחדשים האחרונים הבית הלבן קיים סידרה של פגישות לא רשמיות עם השדולה בנושאי המדיניות במזרח התיכון. ג'והן האגי מקים השדולה, ודויד ברוג נציגה הפוליטי (שנבחר גם, או בעיקר, היותו יהודי), מקדמים מדיניות ארמגדון במטרה ש"ישראל ואמריקה יתעמתו עם היכולת הגרעינית האירנית...עבור ישראל המתנה פרושה התאבדות לאומית." אני ממליץ לקרוא את המאמר למרות אורכו.
כפי שכתבתי מקודם, יכול להיות שקצת הפלגתי בהשוואה, אבל אני רואה דמיון בין סוף-סוף וההתעלות, בזה שהם באמת מנסים לבטל כל מידה של אנושיות התאוריות מדגימות עד כמה הן מבוססות על חוסר סבלנות וגם על אי הבנה בדרך בה בני אדם, חברות בני אדם, פועלים. אני לא מתכוון רק לדרכי הפעולה אלא גם, ובעיקר, לעובדה שיש בהן מידה מאד קטנה של הבנת דרכי אנוש, ודרישה לא מובנת שאנשים יתנהגו כמו מכונות מכוונות או בובות על קפיץ.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש