|
||||
|
||||
"טבעי ששואלים אותנו, את שוחרי המזון הבריא, בהבעה של מיאוס, אם האוכל הזה לא מגעיל אותנו ואיך לעזאזל אנחנו מוכנים לאכול אוכל לא טעים. זה טבעי מפני שבתרבות שבה אנחנו חיים, בזמן הזה ובמקום הזה, הרוב אוכל מזון מזיק והרוב קובע מה טעים. לפי אמות המידה של הרוב, מזון צריך להיות צבעוני, מבריק, בעל ריח עז וטעם קיצוני". |
|
||||
|
||||
נדמה לי שנסחפת קצת. טעם יכול להיות עדין, הצבע אינו חייב להיות עז, המוסיקה אינה חייבת לפוצץ וגם הריח יכול להיות מעודן. אני מניח שטענת חלק מהאנשים היתה על מזון נטול טעם לחלוטיןובעל ריח לא מושך. בין זה ובין מה שתיארת יש עוד הרבה מרחב. |
|
||||
|
||||
זו לא הטענה שלי אלא ציטוט מתוך הקישור (שאולי כדאי להציץ בו לפני שמגיבים). |
|
||||
|
||||
מה שאני הייתי רוצה לשאול את שוחרי המזון הבריא שקוראים את כתבותיה של רחל טל-שיר: מילא המזון, אבל למה, לכל הרוחות, הם (אתן?) מוכנים לקרוא טקסטים ארוכים וכל כך תפלים? האם האנשים האלה לא זקוקים לקצת אוויר-פסגות מעבר לענייני אוכל-גוף-ניקיון? מי העורך שנתן במה לשלושים "כתבות" שנראות כמו פמפלטים של כת לא מתוחכמת, ומדוע הוא עדיין מחזיק במשרתו? |
|
||||
|
||||
זה עוד כלום לעומת הטורים של דורית לנדס(?) על קוסמטיקה. ויש אנשים שממש קוראים אותם. |
|
||||
|
||||
נילי לנדסמן? |
|
||||
|
||||
לא, יש כותבת בשם דורית לנדס שנותנת משוב על קרמים למיניהם, רובם עולים 300 שקל ל-50 מ"ל. |
|
||||
|
||||
נפש בריאה בגוף בריא. אתה מצפה ממי שמוכן לוותר על מלח בתפריט שיירתע מקצת טורים תפלים? |
|
||||
|
||||
מאיפה האימרה "נפש בריאה בגוף בריא"? אני לא חושב שהיא נכונה, והיא נשמעת קצת נאצית. |
|
||||
|
||||
''מנס סנה אין קורפורי סנו'' - בלטינית (אל תשאל איך אני יודעת... קוראת משהו על חברת סנו עכשיו, וזה מקור השם). |
|
||||
|
||||
ואח''כ עוד אומרים שהשוק החופשי לא מעודד תרבות גבוהה. |
|
||||
|
||||
דווקא בעיני היא כותבת בסדר. על הנושאים והתוכן אפשר להתווכח. העורך החליט ככל הנראה שמזון בריאות הוא נושא ''חם'', מה שדי נכון. התהייה שלי אחרת - אם אינני טועה, עד לפני כמה חודשים טל-שיר עצמה כתבה טור על התמודדות עם גילוי מחלת הסרטן והטיפול בה. פתאום זה הפך לטור ''נבטוטים בווק'' (מן הסתם בעקבות שינוי אישי שעברה בחייה, אבל אותי מעניין השיקול המערכתי). |
|
||||
|
||||
מלכתחילה קראתי את הפמפלטים רק בגלל שקיוויתי להמשך הדיווח על הסרטן. |
|
||||
|
||||
היתה הפסקה של כמה חודשים בין הטורים, וגם המיקום בעיתון שונה. אפשר לנחש (היא זרקה על זה רמזים היכן שהוא) שמצבה מבחינת הסרטן טוב, ושלפחות היא קושרת את זה למהפכת המזון הבריא בחייה. (אני עם ברקת - לדעתי היא כותבת נחמד, ואפשר לזהות אצלה את היכולת להסתכל על השגעונות האלו גם מהצד, למרות שהיא מאמינה בהם. מאידך, כאייל מדעיסט צר מוחין, לפעמים אני מורט את שערותיי ביאוש מהשטויות שהיא כותבת.) |
|
||||
|
||||
הנסיון מלמד שעדיף למרוט את שערותיה. |
|
||||
|
||||
לא בטוח בכלל. כימותרפיה היא לא טיפול יעיל, אלא יותר בבחינת "מה שיש, עד שנמצא טיפול של ממש". באכילת מזון בריאות יש, מבחינת החולה הזו, לפחות אפקט פלצבו, וגם זה משהו :-) |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאפקט הפלסבו נמצא לא משמעותי בענייני סרטן (לא היתה איזו ידיעה שלינקקתי אליה פעם?). כימותרפיה באמת איננה תרופת פלא, אבל עכש"י היא לא חסרת תועלת לגמרי לכמה וכמה סוגי סרטן. מישהי יקרה ללבי נמצאת עימנו בזכות טיפול כימותרפי. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שכימותרפיה חסרת תועלת - אמרתי שהיא לא יעילה. שמור על יקירתך טוב-טוב. |
|
||||
|
||||
החל מהשבוע יש לטל-שיר אלטרנטיבה טקסטואלית (ומתונה יותר על הספקטרום) - טור של אביב לביא וזוגתו: |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |