בתשובה להאייל האלמוני, 27/06/06 16:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לצערי אני נאלץ להסכים אתך שגנרלים ופוליטיקאים רבים לא רוצים להכיר בעובדות, אבל אם צה"ל יכול אז מה קרה באירוע הנ"ל? ובזה שלפניו? וב"פשלה" הקודמת? כאשר ארגון בוחר בדרך הטרור ומולו ניצבת מדינה בעלת ערכי תרבות אוניברסליים, אין לה תשובה לטרור. זה מצב של LOSE-LOSE , וכך מתנהלים פני הדברים משך כמה עשורים. אנא תקן אותי אם אני טועה ותן לי דוגמאות - היכן ניצחו מדינות את הטרור? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צרפת ניצחה את הטרור באלג'יריה, ורק אז יצאה משם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה דבר כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנגליה בהודו וצרפת באלג'יר? באמת דוגמאות מצוינות. בניתוח שטחי יש כאן דגם מעניין: 1. מדינה מחזיקה צבא שלם כדי לשלוט על עם אחר, החי בשטח שלגביו יש ויכוח. 2. העם האחר מנהל מאבק שגולש לאלימות וטרור (מטבע הדברים) 3. באיחור רב, אחרי אלפי הרוגים, המדינה מסתלקת מהשטח הנ"ל ומודיעה שהיא עוזבת כי ניצחה כבר. 4. לעם האחר יש עצמאות ריבונית, והטרור נפסק. נשמע מוכר, לא? אה, נכון, אצלנו ידובר כנראה בעשרות אלפי הרוגים עד שמישהו יתעורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת ניתוח שטחי מאוד, ואפילו שגוי מאוד: א. האנגלים המשיכו לשלוט בהודו 90 שנה אחרי דיכוי המרד, ולמעשה חיזקו את שליטתם (שלטון ישיר של הכתר הבריטי במקום עקיף דרך חברת הודו המזרחית). ב. רק לאחר שינוי מוחלט של דרכי המאבק לדרכי שלום (גנדי), וכחלק מפירוק האימפריה הבריטית (בעקבות מלה"ע II), קיבלו ההודים עצמאות. לפרטים, קרא נא http://indian-rebellion-of-1857.mindbit.com/ בקיצור, מי שצריך להתעורר (או לפחות ללמוד היסטוריה), זה אתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל - תודה על התיקונים, באמת לא הכרתי את ההיסטוריה של המאבק על הודו בפרטים עד עכשיו. בכל זאת נראה לי שהבעיה המרכזית של הכיבוש עדיין קיימת. האם התנהגות כבעל בית משוגע תביא באמת פתרון? האם כל הטענות הפלשתיניות מצוצות מהאצבע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קודם כל, הדוגמה של אנגליה והודו מראה שהטקטיקה של "בעל הבית השתגע" אכן יכולה להביא פתרון, במיוחד כשיש פער טכנולוגי גדול. השאלה האם אנו מוכנים להשתמש בטקטיקה זו עם המחיר הכרוך בה. ב. חלק את הבעיה של "כיבוש", ל 2 - כיבוש של אנשים, כלומר החזקה של עם תחת שלטון זר כנגד רצונו, וכיבוש שטח (או סכסוך על שטח במקרה שלנו, כי לכל צד יש נימוקי "צדק היסטורי" משלו, ובל נשכח שמדובר על כל הקרקע, דהיינו שני עברי הירדן במלואם). את חלקה הראשון של הבעיה ניתן לפתור בקלות - יציאה של צה"ל מהערים והכפרים תוך מתן שלטון עצמי כזה או אחר. זה אכן נעשה, אבל לא פתר את הבעיה של הסכסוך על הקרקע. זו בעיה שלא ניתן לפתור, כי אף עם לא מוכן לוותר על מה שהוא רואה כמולדתו ההיסטורית (במקרה של הערבים - בעקבות שטיפת המוח שהם עוברים מלידתם, שהרי מולדתם ההיסטורית נמצאת בכלל בחצי האי ערב). ג. בודאי לא "כל טענותיהם" של ערביי יש"ע מצוצות מן האצבע, אבל 3 טענות היסוד, דהיינו שאין זיקה היסטורית בין עם ישראל למדינת ישראל (או אפילו שהיהודים אינם עם אלא דת), אלא שמדובר על שלוחה קולוניאליסטית של המערב בלב האימפריה הערבית ("אלאומה אלערביה"), שיש מצד שני זיקה היסטורית בינם, כצאצאי הכובשים הערבים (או לטענתם, צאצאי הכנענים) לבין ארץ ישראל, ושהקמת מדינת ישראל היתה עוול היסטורי (ה"נכבה"). ברור לכל מי שהינו בעל ידע מינמלי בהיסטוריה של האזור, כי 3 הטענות הללו הן בדותה גמורה ופרי התעמולה הערבו-מוסלמו-פשיסטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שניתן להפריד בין כיבוש השטח לכיבוש האנשים. ההפרדה היחידה שעולה בדעתי בהקשר הזה היא הפרדה בין עתיד השטחים ועתיד רמת הגולן. לגבי שטיפת מוח שעוברים מרגע הלידה - בודאי תסכים איתי שגם הרוב המוחלט של הישראלים עובר תהליך דומה, ומחזיק בדעות פוליטיות המבוססות על ראיה הסטורית חד צדדית ומשופעת במיתוסים. קיצונים ובורים לא חסרים בשני הצדדים. לגבי טענות היסוד ה"מצוצות" - שוב, נדמה לי שאף ישראלי לא יכול לשפוט אותן באופן אובייקטיבי, אלא מושפע ממה שידוע לנו בערוצים המקובלים. אבל 3 הטענות שציטטת כאן אינן מבטאות את הבעיה האמיתית של רוב הפלסטינים או את מה שעומד בלב הסכסוך. לטעמי, החיים ללא עתיד כלכלי מינימלי ותחת תלאות של כיבוש מתמשך, עלולים לרתום כל עם למאבק אלים, בטענות קלושות ככל שיהיו. ההיצמדות שלך לטענות ה"עילגות" של הצד השני איננה במקומה, קל מאוד לראות את המגמתיות שבניתוח כזה. כל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של שני העמים מבין שהרטוריקה העילגת והמתלהמת, צמחה ממצוקה אמיתית, על אף שהפלסטינים מעדיפים להגדיר את הבעיה אחרת. המאבק איננו רטורי ולא כל דרכי המאבק שלהם ושלנו לגיטימיות. מעשים רבים המבוצעים כיום עלידי שני הצדדים עולים בקנה אחד עם ההגדרה "טרור". מדוע חטיפת החייל היא "מעבר על קו אדום"? אני לא מצליח להבין מה עברו כאן, חוץ מאת גבול האגו של הגנרלים שלנו, שלא מוכנים להודות בכשלון בקרב אחד מני רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תחפז כל כך להודות באי הכרת העובדות; גם התפיסה שאנגליה דיכאה מרד מזויין, אך רק דרך השלום של גנדי ותהליך הדה קולוניזציה הוציאו אותה מהודו- איננה נכונה אלא באופן שיטחי ועל פני השטח. הבריטים הבינו בדקה ה-90 שעדיף שיצאו כל עוד דרכו של גנדי דומיננטית כי דרך זו נמצאה לקראת סופה. אם הבריטים היו מתעקשים עוד קצת, הם היו מגלים שם את אלג'יריה. היות שהבריטים היו הרבה פעמים יותר מרחיקי ראות מהצרפתים- הם עזבו את היהלום שבכתר "בטוב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא האמפריאלי היה החזק והאימתני ביותר בעולם שנתמך במערכת כלכלית חזקה. כנגדו התייצבו אוסף של ארחי פרחי חסרי כל, ללא גב כלכלי איתן, בלי מערכת פוליטית אחידה ותמיכה בינלאומית, וללא הכשרה צבאית מסודרת, חוץ ממנהיגם ושכבת המפקדים שהוכשרו והתנסו בקרבות במשך שרותם בצבא האמפריה. לאחר סדרה של קרבות מוצלחים שניהלה האמפריה נגד פורעי החוק, הטרוריסטים המתקוממים, הבין מנהיגם של המורדים - שנגדו עמד צו מאסר וכנראה גם הגרדום - שהאסטרטגיה שלו צריכה להשתנות. המטרה איננה לנצח את האמפריה אלא לא להפסיד. ולמרות זאת, מצבו של הערב רב אותו הוא הנהיג היה חמור ביותר, ולמרות שהם הכריזו רשמית על עצמאות, חלומם עמד להסתיים כשהם עמדו ערב קרב מכריע עם כוחות האמפריה. אולם, אויבתה של האמפריה, שניהלה איתה מערכה ארוכה על פני כדור הארץ הכריזה שהיא עומדת לצידם של המורדים ושלחה להם סיוע כלכלי, צבאי וסיפקה תמיכה בינלאומית. כך, בתמיכתה של צרפת, הצליחה המליציה האמריקאית בפיקודו של ג'ורג' וושינגטון לגרום לצבאו של המלך ג'ורג' להבין שהדבר היחידי שעומד בפניהם זה המשך הקזת דם ודמים בקולוניות, והם עזבו את ארה''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דיברתי על הודו במאה ה-20 ואתה על מלחמת העצמאות של ארה"ב במאה ה-18. מי שניהל את המרד באמריקה היו קצינים בריטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי ברור על מה אתה כותב, ולי זה שימש כקרש קפיצה להזכיר מקרה היסטורי נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת, ישנם לדעתי קווי דמיון קלושים בין הדוגמאות שהובאו לבין מצבנו כאן. ניתן להניח שאם אנגליה הייתה מדינה שכנה להודו, גם אחרי "התנתקות" ביניהן היו ארגונים בהודו שהיו ממשיכים במאבק נגדה. בכל מקרה, אחרי 50 שנה של שלטון הימין והשמאל, נותרנו עם בעיות הולכות ומחמירות.... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנגליה ניצחה את הטרור בהודו, בדיוק בשיטה של ''בעל הבית השתגע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניתן ''לנצח את הטרור'' כמו שלא ניתן ''לנצח את פצצת האטום'', (או אפילו ''לנצח את המלחמה'' כפי שניסחה כאן מישהי) הטרור הוא כלי נשק, לא אוייב. מה שניתן לעשות זה לנצח את הטרוריסטים או את מי שנותן החסות לטרור, כמו שעשתה (למשל) ארה''ב באפגניסטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מייעץ לך לא להחפז ולקבוע שארה''ב ניצחה את הטרוריסטים באפגניסטן. אנשי גרילה או טרור הם רצים למרחקים ארוכים. המצב באפגניסטן איננו טוב אך הוא מצליח להיות הרחק מהזרקאורים. המגמה איננה לכיוון שיפור אלא ההיפך. אם לארה''ב היה מספיק שכל להפיל את הטליבן ולהסתלק משם-אפשר היה לומר שניצחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, כיום נשים אפגניות יכולות להסתובב ללא רעלה. הן אפילו רשאיות להצביע בבחירות. אולי זה רק אני, אבל לי זה נראה כמו שיפור לעומת המצב הקודם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |