בתשובה לסמיילי, 25/06/06 12:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כנראה שלמרות ההסכמה שלא מתחשק לך לדון בשלום ובזכות השיבה, קשה לך להתאפק... אני מניח שאתה מסכים שמטרתה של ישראל להגיע להסדר שלום, אחרת קשה להבין לאיזה תכלית הזמינה ישראל את מר ערפאת לגור בשכנות קרובה כל כך לרכוזי האוכלוסיה שלה. הטענה שישראל אינה מוכנה לשלם את המחיר הראוי לפי דעתך, לוקה בכשל חשיבה. השלום אינו סחורה הנסחרת בשוק משוכלל שאיש מהסוחרים בו אינו יכול להשפיע על מחירה. מחיר השלום נתון למשא ומתן המתנהל ליד שולחן הדיונים או באמצעות חילופי ירי. כיצד מימוש זכות השיבה והמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית יכולים לדור בכפיפה אחת, אינני יודע, אשמח לקבל הסבר. ביחס לחלק השני, יתכן שדברי היו מופשטים מידי. התכוונתי לדווח על תחושת הבטן שלי: אם ישראל לא תכריע את הפלסטינאים צבאית, הפלסטינאים יכריעו את ישראל מדינית. כאשר הציבור חש שהמלחמה נמשכת עד אינסוף ואין פתרון צבאי, הקרקע הפוליטית מוכשרת לקבלת פתרון מדיני כלשהו. כדי שלא יהיו לך ספקות, כוונתי בהכרעה צבאית היא לאלץ אותם לוותר על זכות השיבה, ולחתום על הסכם שלום סופי המאפשר המשך קיום מדינה יהודית. כתבתי שהסיסמא "תנו לצה"ל לנצח!" הפכה למשל ולשנינה. אגב, גם ליד שולחן הממשלה: כאשר דיכטר הציע להכנס לעזה בעקבות ירי הקסאם, הוא קיבל מליבני תשובה לועגת שיחסה לו את רוח הסיסמא הזאת. אתה מתנגד לדעתי שמעמדה של הסיסמא נובע מדמורליזציה וטוען "שהיא סיסמא מטופשת, ויש בציבור הישראלי אנשים יותר אינטליגנטים ממה שאתה חושב." מדוע לדעתך הצד החזק העשיר והמתוחכם אינו יכול לנצח את הצד החלש העני והפרימיטיבי? האם זהו כלל של תורת המלחמה בדרך כלל, או תכונה פרטית של המלחמה ביו ישראל לפלסטינאים? בקיצור, נמק את דעתך. יש לך מנהג מגונה לגבב מספר עצום של טענות, שאלות והערות קצרות בתגובה אחת. לפרשת הדבורים והלאה לא אתייחס, תש כוחי... מוטב לדעתי להתמקד בשתיים או שלוש הערות שנראות לך חשובות במיוחד... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. "אני מניח שאתה מסכים שמטרתה של ישראל להגיע להסדר שלום" זהו, שאתה מניח הנחה מופרכת מעליה. אני בכלל לא מסכים לזה שאפשר ליחס לישראל "מטרה". ישראל היא מדינה, עם הרבה אזרחים. ישראל החליפה יותר משלושים ממשלות. לכל ממשלה היתה אג'נדה אחרת, לכל ממשלה היו אוסף מטרות אחר. 2. מעבר לזה, כמו שהסברתי לך למעלה, זה שיש לך "מטרה" לא אומר יותר מידי, אנחנו לא חיים בואקום, לכל "מטרה" יש כמה אמצעים. ולכל אחד יש כמה מטרות שלא בהכרח מתישבו זו עם זו. 3. "קשה להבין לאיזה תכלית הזמינה ישראל את מר ערפאת לגור בשכנות קרובה כל כך לרכוזי האוכלוסיה שלה" זהו, שישראל ב-92 "הזמינה" את ערפאת(1), וישראל ב-82 ניסתה להתנקש בו(2). למה מ(1) אפשר להסיק משהו ומ(2) לא? 4. מעבר לזה, מה הקשר בין "הזמנת ערפאת" לבין השלום כמטרה? 5. "הטענה שישראל אינה מוכנה לשלם את המחיר הראוי לפי דעתך, לוקה בכשל חשיבה" נכון, בגלל זה לא העלתי אותה. 6. "שלום אינו סחורה הנסחרת בשוק משוכלל" נכון, אבל שלום הוא מטרה אחת מבין אוסף של מטרות אותה רוצה ממשלה לקדם, מטרות אחרות הם (למשל) שטח המדינה, צורת השלטון בה, המבנה האזרחי שלה, היחסים שלה עם אומות העולם ועוד. 7. "כיצד מימוש זכות השיבה והמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית יכולים לדור בכפיפה אחת, אינני יודע, אשמח לקבל הסבר." אז הנה הסבר. "זכות השיבה" זאת סיסמא שמאחוריה יכולים ולעמוד הרבה מאד טענות שונות לגמרי. למשל, מדינת ישראל "כמדינת לאום יהודית" יכולה לדור בכפיפה אחת עם תוספת של (ואני סתם זורק מספר) 60,000 פלשתינאים. הנה, עכשיו אתה יודע. 8. "כדי שלא יהיו לך ספקות, כוונתי בהכרעה צבאית היא לאלץ אותם לוותר על זכות השיבה, ולחתום על הסכם שלום סופי המאפשר המשך קיום מדינה יהודית" וזה נראה לך סביר? ז"א, אתה לא מזלזל רק באינטליגנציה שלנו, אלא גם בשלהם. 9. "מדוע לדעתך הצד החזק העשיר והמתוחכם אינו יכול לנצח את הצד החלש העני והפרימיטיבי?" לא יודע. מדוע לדעתך יש לי דעה כזאת? 10. מה שכן, אם אתה כבר שואל על זה, לפני שיוצאים למלחמה צריך להגדיר מהוא "ניצחון" ומהו "הפסד". אני לא חושב ש-X הרוגים בשנה מפעולות טרור זה by definition הפסד, אני כן חושב שאיבוד המוסריות הוא הפסד, אני כן חושב שכח בלי מוח לא מוביל בהכרח לניצחון ואני כן חושב שאי אפשר לדבר על ניצחון בלי לנסות ולשרטט תרחיש הגיוני (ואני מדגיש הגיוני, קריא כזה שמתבסס על ההנחה שהאויבים שלנו הם בני אדם כמונו ושאנחנו בני אדם כמוהם) שיתאר איך זה שנעלה את ג'נין באש תגרום לפלשתינאים בחברון לחבק את תושבי קרית ארבע, או להבדיל, איך זה שתיפול קטיושה על בית ספר בשדרות יגרום לאולמרט להכריז על ביטל המדינה. 11. "האם זהו כלל של תורת המלחמה בדרך כלל, או תכונה פרטית של המלחמה ביו ישראל לפלסטינאים?" אני מקווה שסעיף 10 ענה לך על השאלה. 12. "יש לך מנהג מגונה לגבב מספר עצום של טענות, שאלות והערות קצרות בתגובה אחת..." מצטער, פשוט התגובות שלך נראות לי כל כך מוזרות, כאילו מי שכתב אותם לא ממש חי כאן. אבל הנה, הפעם הוספתי סעיפים. אם אתה מרגיש מחוייב להתיחס רק ל-2 סעיפים, קח את הראשון והעשירי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |