בתשובה לעדי סתיו, 04/06/06 11:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, אני ממש לא בטוח שיש משהו במדעי המדינה שאפשר לדבר עליו כ''שיטה''. זו יותר תחרות בנפנופי ידיים בסגנון חופשי. מעבר לכך, אני לא מבין איפה השגיאה האינהרנטית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה הרקע שלך במדע המדינה, סליחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי לא רקע פורמלי כמו של כבודו, אלא ברמת תחביב (כלומר קריאה של ספרות בנושאים שונים, בד"כ כחלק מההשוואה לצורת הניתוחים בה אני תומך). אשמח אם תתקן אותי היכן שנראה לך שיש טעות :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, יש לך טעות בטענה שמדע המדינה הוא נפנופי ידיים, בוודאי בטענה שיש יותר נפנופי ידיים במדע המדינה לעומת הבלבניזם שלך. כמובן, למדע המדינה יש את המגבלה שהוא צריך להתעסק ממש, כאילו, במציאות, אבל בכל זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כל עוד מדעי המדינה זה "מדע" שמתעסק "כאילו" במציאות, זה בסדר. ככלל, איפה היתה הפיזיקה היום, אם הניתוח של "מדע הפיזיקה" להתנהגות השמש כשיש ליקוי היה "השמש טעתה". כמה הסברים מדופלמים אפשר לסיים עם "טעות, טעה, טועים", וכמה זה ממש לא מסייע להבין את התהליכים כפי שהם *במציאות*. קל מאוד לקבל מאמרים מלומדים שמסבירים איך ההוא טעה, וזה טעה. זה נשמע הגיוני, הפוליטיקאים אפילו אומרים את זה בעצמם לעיתים. אבל אם חושבים על מקרים רבים לעומק, ומנטרלים את "הוא טעה", מגלים, הפלא ופלא, שההתנהגות שלהם הופכת להיות דווקא יותר עקבית, קוהרנטית ו*מעשית*. ואם לא - מדובר בחבורת לא יוצלחים קטלנית, שזה פלא גדול איך שורדת המדינה שהפקדנו בידיהם (כן, אני יודע מה חושבים הציניים עכשיו). שורה תחתונה: כשתסביר לי למה העדיף אולמרט לכרכר אחרי ליברמן יותר מאשר אחרי מרץ, למה הוא פתאום דוחה את ההתכנסות ל 2008, למה הוא מתעקש שאין עם מי לדבר, למה בחרו דווקא ברעל מקומי למשעל, ולמה ולמה ולמה, אז אולי תוכל לנפנף ב"מדעיות" של "מדעי המדינה". כאילו. כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם היית אומר מלכתחילה שאתה משווה את אולמרט, נניח, לשמש, זה היה מקצר כאן הרבה פתילים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין מה להשוות... אבל אם לא הבנת, הביקורת היתה על הגישה המדעית (אבל ההתקטננות בסדר, למען האמת הייתי מופתע אם לא היתה מופיעה תגובה כזו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הביקורת שלי היא על הגישה המדעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כביקורת על הביקורת: ראיתי יותר מוצלחות (קונסטרוקטיביות, מפורטות וכיו"ב). אבל למה לטרוח כשאפשר לשלוף משפטים קצרים וסתומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה כאן לא ברור. אתה באמת מתייחס לפוליטיקאים כאילו הם גרמי השמיים או כוחות טבע. רם כל אדם באשר הוא אדם יכול לטעות, ויל אדם באשר הוא אדם יכול, משום כך, גם לפעול נגד האינטרס העצמי שלו, ואתה/ם - מטעמי התיאוריה - מסרבים לייחס לפולציטיקאים את האפשרות הזאת, אז אתם מ וציאים אותם מגדר הגדרתם כבני אדם. פירושו של דבר שאתם טועים - בהכרח ובמכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד טועה. אבל יש הבדל בין ''טעיתי, לקחתי את השלט של הטלויזיה במקום מחשב הכיס לעבודה'', לבין ההסברים ה''מלומדים'' של ''הוא טעה, הוא פשוט לא הבין שאם לוחצים על הכפתור האדום, משהו רע קורה''. המילה ''טעות'' היא בעייתית, כי דרכה אפשר להסביר הכל ובעצם לא להסביר כלום. דרכה אפשר לגמד ענקים, ולצאת יותר חכמים מהם, אבל בלי תוספת תובנה על התהליכים כפי שהם. לא, אולמרט הוא לא השמש. אבל הוא פוליטיקאי מקצועי שעשה פוליטיקה ברמות גבוהות בכל חייו הבוגרים. לייחס לו טעויות של טירון כלאחר יד בכל ''הסבר'' עיתונאי כזה או אחר, וכך חדשות לבקרים לכל אחד מחבריו, זו התעלמות גסה מהפרטים, שמגיעה בד''כ מטעמי נוחות ושטחיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כן, אולמרט פוליטיקאי מנוסה מאוד, אבל אתה מתייחס באותו אופן גם לברק ולנתניהו בהיותם ראשי ממשלה, מאוד מאוד חסרי ניסיון באופן יחסי. לדעתי, לפחות, אין ספק שהרבה מהזוועות שעשו היו תוצאה של טעויות. לפחות אצל נתניהו: ברק אולי לא יכול אחרת, אצלו זה נובע ממבנה אישיות. ב. גם ייחוס של "ידיעה חלקית" לא מוסיף תובנה מוצלחת יותר מייחוס טעויות. ג. ולעומת ב', ייחוס של פעולות שתמיד תמיד נועדו להביא את התוצאות שהביאו אליהן הוא פשוט טעות חמורה מבחינה מדעית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברק ונתניהו היו חסרי ניסיון כראשי ממשלה, אבל עתירי ניסיון כפוליטיקאים. זה שאתה מייחס להם "טעויות מזעזעות" זה אולי בשל העמדות הפוליטיות שלך יותר מאשר מה שהם עשו או לא עשו בפועל. יש לך אפילו ג'וקר מקובל אחר: "מבנה אישיות". לא רע. לגבי "יגיעה חלקית" - זה לא הוספה של שום דבר, אלא חזרה על המובן מאליו. לאף אחד מהאישים אין ידיעה מושלמת, אבל בהינתן הדברים שהוא יודע (והוא יודע לא מעט), הוא פועל בהתאם לפוליטיקה המעשית שהוא תומך בה, וניתן לראות את זה בירור בכל פעם שרק מפסיקים לקבל "הסברים" כמו "מבנה אישיות", "סערת רגשות" וכו'. לקבל הסברים כאלה זה לא "מדע", זה ההיפך הגמור מכך. אם זו הביקורת, חבל על הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום אחד אני אתמודד ואבחר לכנסת, רק כדי לעמוד מולך ולהוציא לך לשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאחל לך שתיבחר (אני אצביע בעדך, רק בגלל הלשון). אתה עשוי להיות מופתע בתהליך שיקרה לך בדרך להיכנס לבית הנבחרים. זה לא פשוט כמו שאולי נראה לך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, תשובה עניינית אין לך. לא חשבתי אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך מושג כמה טעויות עושים רופאים, גם המומחים שבהם, בעבודתם היומיומית? המון. כמויות היסטריות, וזאת חרף מאמצים ניכרים של המערכת הסובבת אותם לצמצם את הכמות הזאת. יותר מזה - רופאים עושים טעויות משמעותיות אפילו כאשר כל המידע מונח להם מתחת לאף. לפי ההנחות שלכם, אני צריך להניח שהרופאים רוצים שהחולים שלהם ימותו. מכיוון שאני יודע שלא זה המצב, אני נאלץ להסיק שגם אדם מקצועי מאוד יכול לעשות טעויות משמעותיות מאוד לעיתים קרובות מאוד. וככל שהמצב מורכב יותר, כן ירבו הטעויות הללו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כבר אמרתי את זה יותר מפעם אחת בעבר, אבל שיהיה: ההבדל, לשיטתי לפחות, הוא שרופאים בדרך כלל מקבלים החלטות תחת לחץ זמן (שניות, דקות), בעוד לפוליטיקאים יש בדרך כלל הרבה יותר זמן לשקול את מעשיהם, להתייעץ, לתכנן אסטרטגיה וכו' (שעות, ימים, חודשים ויותר). לכן, אני מוכן לקבל את אקסיומת חוסר הטעות כאשר אני חוקר פוליטיקאים, אבל דוחה אותה במקרה של חקר רופאים. אגב, אני מניח שבדרך כלל, כשלרופאים *יש* הרבה זמן לחשוב על מקרה שעומד בפניהם (שעות, ימים), הם ברוב המקרים לא טועים. לכן, אני מניח שאם נחלק החלטות של רופאים ל"נלקחו תחת לחץ זמן" לעומת "לא נלקחו תחת לחץ זמן" נגלה שהחלטות אשר לא נתקבלו תחת לחץ הן בדרך כלל נכונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליטיקאים נדרשים להגיב על התרחשויות כאן ועכשיו, לא בעוד חודשים. לרופאים לעיתים קרובות יש מספר שבועות להעריך ממצאים של בדיקות, ורק לעיתים רחוקות נדרשים להחליט החלטות של רגע (אני לא מדבר על רופאים בטיפול נמרץ). ובכל זאת הם עושים טעויות ניכרות. אני לא מכיר מקצוע שלא עושים בו טעויות. אתה מתכנת. האם יצא לך לכתוב הרבה תוכנות בלי באגים בכלל על הנסיון הראשון? וככל שנשוא המקצוע שלך מסובך יותר (כלומר, לא מחשב שעושה מה שאומרים לו, אלא בני אדם שמתנהגים איך שבא להם והם בלתי צפויים במידה כזו או אחרת), הסיכוי לטעויות רק עולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת משווה דברים שונים. הפוליטיקאים עוסקים ב*אותם דברים* כל הזמן. הם מבינים באופן מהיר משמעויות והצהרות שקורות מסביבם, ויודעים להגיב ב"פוליטיות" הראויה. פוליטיקאים בכירים יכולים להיתקל במעט מאוד דברים שמפתיעים אותם. הם יודעם מראש מה האינטרסים שלהם ושל רוב שחקני המפתח האחרים, ולרוב כן יש להם הרבה זמן לעשות חושבים ולהתייעץ עם הקולגות. לא מדובר כאן במקרה של רופא בכיר שנתקל במקרה פתולוגי חדש פעם ראשונה, ועכשיו צריך להחליט החלטות בזמן קצרצר. האנלוגיה הטובה יותר היא רופא שמקבל את אותו חולה בכל יום עם מחלה מוכרת אחרת, ולא כזו בה הדם משפריץ לכל הכיוונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר רופא שעוסק באופן קבוע בסקירות במהלך הריון וייעוץ גנטי. לפני מספר חודשים, הוא נתקל בממצא אצל מטופלת שידוע לכל רופא בתחום שהוא עשוי לרמז על סיסטיק פיברוזיס, בהסתברות כזו או אחרת. הוא החליט על סמך המידע שהיה לו שלא לשלוח את ההורים לבדיקות גנטיות. הוא טעה. הילד נולד עם CF, הרופא נתבע על רשלנות רפואית. בשום שלב הרופא לא נדרש לבצע החלטות בלחץ זמן, בשום שלב הוא לא נתקל במשהו שאינו מוכר לפחות ברמה התיאורטית לכל רופא בתחום. הוא עשה טעות, שפגעה משמעותית באינטרסים שלו. אין שום דרך להסביר את זה פרט להסבר הפשוט של "הוא עשה טעות". הוא הסתמך על ממצאים לא מספקים כדי לשלול CF, הוא היה בטוח בעצמו יותר מדי מכדי לשלוח את ההורים לבדיקות "מיותרות" שהיו יכולים לאתר את ה-CF הזה. אבל בסופו של דבר, מה שהוא עשה זו טעות. איך אני מכיר את הסיפור? כי אנחנו היינו לאחרונה באותה בדיקה אצל אותו רופא, והוא מצא אותו ממצא. הפעם, חרף העובדה שהיו ממצאים נוספים שהצביעו על כך שאין CF, כולל בדיקה גנטית שאני עצמי עברתי לפני ההריון, הוא לא לקח סיכונים - הבטחון העצמי שלו כנראה לא מה שהיה פעם - ושלח אותנו לסוללה של בדיקות מקיפות יותר כדי לשלול את המחלה. הייתי אומר שהוא שוב טעה - אין לנו CF, ולעובר אין CF. אבל במקרה הזה אני אוותר לו, כי אני מעדיף שהוא יזהר יותר מדי מאשר להסתכן בילד חולה במחלה קשה. אז הרופא הזה, מומחה בעל שם בארץ, הוא טועה. אבל פוליטיקאי, שעוסק בדברים הרבה פחות "מדעיים" מרפואה, הוא לא יכול לטעות? עשה לי טובה. לא רק שהוא יכול לטעות, טעויות העבר שלו משפיעות על ההתנהגות בהווה, בצורה שעשויה לגרום לו לטעויות אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין איך אתה עושה את ההשלכות האלה בכל פעם. תנסה לבצע אנלוגיה של הסיפור שלך על מעשה פוליטי, ואולי נמשיך משם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנלוגיה: פרס עומד בפני השאלה מה לעשות עם רמון, שהולך להרוס לו את ההסתדרות הבדלנית. פרס חושב, על בסיס המידע שלפניו, שרמון יכול לגרום פחות נזק כראש הקמפיין שלו. התוצאה: פרס מפסיד את השלטון למשתלב, ההסתדרות גם ככה בזבל, ורמון ממשיך בקריירה הפוליטית המצליחה שלו עד שהוא הופך לשר בכיר בממשלת ברק המשתלב ובהמשך בממשלת אולמרט המשתלב, בעת שפרס נדחק למשרות אזוטריות. לא טעה? בטח שטעה. היה צריך לדאוג לנהל את הקמפיין שלו בצורה מוצלחת יותר, ולהחליש את רמון ממעמדו כראש הממשלה (באמצעות מינוי שר אוצר בדלן שיכניס את רמון לתוך מלחציים בין הפקידות בהסתדרות לבין שר אוצר שתומך במטרותיהם. כל זה, כמובן, אם אנחנו מקבלים את החלוקה שלכם לבדלנים ומשתלבים. אם אנחנו לא מקבלים אותה, זה עוד יותר קל. אם אתה רוצה אנלוגיה בקווים כלליים יותר: פוליטיקאי, לא משנה מאיזו עדה, עומד בפני ערימה של פיסות מידע חלקיות שנותנות לו תמונה מסויימת לגבי העולם הפוליטי. הוא מסתכל עליה, ומחליט שההסתברות שדרך פעולה א' תפגע באינטרסים שלו היא מאוד נמוכה, ולכן מחליט לפעול כך. למעשה, דרך פעולה א' דווקא גורמת לפגיעה משמעותית באינטרסים שלו, והוא נכשל. בפעם הבאה שהוא עומד בפני מצב דומה, הוא הרבה יותר פראנואיד באשר למערכת הפוליטית. כתוצאה מכך, הוא בוחר בדרך פעולה שמניחה שליריביו הפוליטיים יש תוכניות שהוא לא מודע להן. כתוצאה מכך, הוא פוגע באינטרסים שלו משום שהוא אינו מנצל הזדמנויות כדאיות, או שהוא יוצר לעצמו תדמית ציבורית בעייתית שפוגעת בהצלחה האלקטורלית שלו בהמשך הדרך. הולך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפסקה הראשונה אתה חוזר ושוחק לחלוטין את מה שנטחן בפתיל האחרון שלנו: איפה עוזר לך בהבנת התהליך המילים "פרס טעה"? אם אתה יכול לומר את זה רק בסוף, מאחר ובמבחן התוצאה לאורך 3 קדנציות הוא נדחק לשוליים ורמון מחזיק במשרות מפתח, אז נכון, הוא טעה. אלא מה? לא השתמשת בתרוץ זה לאורך כל הדרך להבנת המהלכים, ולכן זה הופך להיות לא מעניין מבחינה ניתוחית. אני לא בטוח שמי מאיתנו יכול גם להצביע מה הוא היה יכול לעשות אחרת. האם המעבר של רמון היה הטעות? אולי לא. כי נכון שההסתדרות נחלשה מאוד, אבל היא עדיין היתה מספיק חזקה להצמיח מועמד בדלן יורש כמו פרץ. האם זה היה יכול לקרות אם רמון היה נשאר עוד קצת? מי יודע. לגבי הפסקה השניה: היא שוב מייחסת תכונות רגשניות לא מקצועיות למקצוען, ולכן, ברשותך, אשאר עם הראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה השניה - אבל זו בדיוק הייתה כל הפואנטה של האנלוגיה - שמקצוען אכן מושפע מתכונות רגשניות, כפי שהדגמתי בדוגמא (האמיתית) עם הרופא. אלא אם אתה טוען שפוליטיקאים הם אנשים יותר רציונליים מרופאים, אני לא מצליח להבין איך אתה יכול להסכים עם התאור של מעשיו של הרופא, אבל לא להסכים לתיאור מקביל של מעשיו של פוליטיקאי. איך עוזרת לך בהבנת התהליך הפרוצדורה של המצאת מניעים, בדיית מטרות והנפצת שיטות? מוטב לניתוח להיות "לא מעניין" מאשר "שגוי". השיטה שלך מובילה לניתוחים שגויים, משום שהיא פוסלת את אחד ההסברים הלגיטימיים למעשיו של אדם, ומצריכה המצאה של מערכת שלמה וסבוכה של הסברי עוקפי-טעויות, שמכניסה כל כך הרבה גורמים חדשים למערכת עד שהתער של אוקהם הופך לקהה כמו חלוק נחל. רוצה לומר: אני פיזיקאי. אני מסתכל על אטום רדיואקטיבי, ומגלה שהוא התפרק תוך מחצית מזמן מחצית החיים שלו חומר מזן זה. אני שואל את עצמי "מדוע הוא התפרק דווקא עכשיו?". התשובות העומדות בפני: התפרקות של אטום בודד היא עניין אקראי, כי להתפרקות של חומר רדיואקטיבי יש טווח הסתברויות מסויים, ואי אפשר להגיד שום דבר לגבי זמן ההתפרקות של אטום בודד. זה לא ניתוח מעניין, כי הוא לא אומר לנו שום דבר לגבי האטום הבודד שלנו. לחלופין, אני יכול להתחיל לתוות סיפור על איך האנרגיה של השמש יצרה סערה מקומית בוורטקס של הזמן שגרמה לפליטת חלקיקי כרונונים, ומכיוון שמישהו הפך את הקוטביות של מכונת כביסה בטווח של שלושה קילומטרים בדיוק בזמן שמרקם הזמן ספג אנומליה טמפורלית זעירה, האטום התפרק. אין ספק שהניתוח הזה הרבה יותר מעניין, הרבה יותר מדיד ואפשר להפריך או לאשש אותו בקלות (אילו רק הייתה לי גישה לוורטקס הזמן). לפי הגישה שלך, אני צריך לשלול את הפתרון הראשון (הנכון), שהוא לא מעניין ולא אומר לי כלום לגבי האטום, ולהעדיף לנסות להמשיך לבחון את הכיוון המעניין יותר של הפתרון השני. מיד אני אצא לבחון את הקוטביות של כל מכונות הכביסה בטווח של שלושה קילומטר! הידד למדעיות המעוותת! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Now you're just being silly. I'm not playing with you when you're in such mood. רוצה לומר, אני מוכן להגן גם בפעם השביעית על מה שאני אומר, כנגד האמנזיה. אבל לשלול קודם כמות מכובדת של אנשי קש לא ממש מתחשק לי כבר.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תענה רק לפסקה הראשונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפיסקה הראשונה: אני באמת לא מבין את האנלוגיה. איזה רגש ברופא הביא לבחירה המוטעית, ואיפה זה אנלוגי למקרה פוליטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטחון עצמי מופרז, ואחר כך פראנויה. זה אנלוגי למקרה פרס, מכיוון שהיה לו בטחון מופרז בנצחון שלו, ובמקרה אחר הוא יכול לפעול באופן פראנואידי שימנע ממנו לתת אמון באנשים שראויים לאמון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר בביטחון עצמי מופרז, אלא בהערכת סיכויים. ביטחון מופרז בוודאי שלא היה שם: להזכירך, הוא אפילו הקדים את מועד הבחירות, כדי לנצל הלך רוח שכנראה ידע שיפוג בשלב מסויים. פרנויה מול אנשים אחרים? לא ממש סביר. הוא *יודע* במה תומכים או לא תומכים פוליטיקאים מסביבו. בפרט רמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם בלבניזם היא שזה נשמע יותר כמו תרגיל בפיזיקה תאורטית מאשר משהו שקשור בבני אדם. ''בואו נניח שפוליטיקאים לא טועים'' היא ההנחה היחידה שאתם מקבלים, ומשם והלאה שום דבר לא צריך להיות דומה למציאות. השאלה שעולה לי לעיתים קרובות מצפייה בבלבניסטים היא ''איך זה שהנחת היסוד הזאת לא מאפשרת ניסוח של אף דיכוטומיה אחרת פרט לבדלנים משתלבים''. והתשובה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שבלבניזם יותר דומה לכת דוגמתית מאשר לחקר מדעי של המציאות. אז בלבן אמר שיש בדלנים ומשתלבים, ומשם אתם מרגישים מחוייבים להמשיך - הוא הגדיר את כללי המשחק. בעצם, לרשימת הנחות היסוד של המשחק הצטרפה עוד הנחת יסוד - העולם הפוליטי מתחלק לבדלנים ומשתלבים - ומכאן אפשר להמשיך לשחק. היפה הוא שגם כל חלוקה אחרת של העולם הייתה עובדת. זה כמו שאפשר ''לשחק'' בעולם עם גיאומטריה לא אאוקלידית, וזה עדיין יעבוד מצויין. זה פשוט לא יהיה העולם שלנו. אני מעדיף לחשוב שהפוליטיקאים הם חבורת לא-יוצלחים, מאשר לחשוב שכל האזרחים בעולם הם חבורת מטומטמים אדירים שלא קולטים את מה שבעיניכם נראה כל כך פשוט - כולל אנשים שחקר או סיקור הפוליטיקה הוא המקצוע שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שום דבר לא היה דומה למציאות, אני לא הייתי מאמץ את שיטת הניתוח. אני מניח שהדבר נכון גם לאחרים. לגבי הדיכוטומיה: כמובן שהיתה הכוונה ראשונית, כי זה לא פשוט להגיע למסקנות מפתיעות כאלה לבד בתוך מס' קטן של פגישות, אבל מהרגע שהיא הוצגה, היא נבחנה פעמים רבות על ידי (ואני מניח שגם על ידי האחרים). למשל, בלבן מעולם לא ביצע צימוד לפן הכלכלי, אבל מהתבוננות לאורך שנים הבנתי שהצימוד קיים, ורק לאחרונה (בדיונים באייל) הבנתי שהצימוד לכלכלה היה *בבסיס* של חוג אורנים, אותו לא היכרתי. אם תציע חלוקה אחרת, שנראית הגיונית, היא גם תעבור בדיקה דומה (למרות שיש להודות שהיא תהיה בתחרות קשה מול החלוקה שלמדתי להכיר כנותנת הסבר טוב למעשי הפוליטיקאים). העולם הוא לא חבורת מטומטמים, והפוליטיקאים הם לא לא-יוצלחים. רוב העולם פשוט לא משקיע מחשבה בכך ביום יום, כפי שאני, שאיני מתעניין בכך, לא משקיע מחשבה באיך בנו את הרכב שאני נוסע בו, וכל משווק יכול למכור לי איזו שטות שהוא רוצה עליו. הפוליטיקאים מנצלים נטייה טבעית זו כדי להיות לא יותר ולא פחות ממשווקים, שנאבקים על מרכולתם מול דעת הקהל, בכל צורה אפשרית. וזה לא נכון שאלו שלא חוקרים זאת לעומק לא "עולים עליהם" - יש רבים שכן, כמו אותו פרופ' מקליפורניה ממדעי המדינה שהמליץ על ספר של בלבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדע! מדע! מדע המדינה. יחיד. כמו אותו פרופסור שאתה נתלה בו בכזו אובססיביות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |