 |
או.קיי, תרשה לי לסטות ממסלול הטיעונים המוכר אל עבר "לא יותר מפעם אחת בכל צורה".
אתה מפליק לו אחרי הפעם הראשונה ומצפה שיפנים. עבורך הכלל ברור מאוד "לא קורעים ספרים", בעוד שעבורו זה יכול להיות מטושטש ולא ברור (לא שמים משחקים על הרצפה? אבל צעצועים אחרים מותר לשים על הרצפה. לא נוגעים בחפצים של אבא? אבל אבא מרשה לשחק בטלפון שלו למשל. לא קורעים נייר? אבל אמא הרשתה לקרוע דפים ישנים). בכלל לא ברור שאתם רואים דרך אותן פריזמות. זו שאלה של גיל, כמובן: בגיל שנתיים יש עדיין המון דברים לא ברורים. בגיל שש למשל סביר להניח שתפיסת העולם כבר מגובשת יותר. בכל אופן, הציפייה שלך להפנמה מיידית אחרי פעם אחת של הפעלת סנקציה, לא נראית לי סבירה, ולא משנה מה חומרת הסנקציה - הפנמה זה תהליך שלוקח זמן וכולל צפייה, אימון וחיקוי (כמה זמן לוקח לילד להפנים למשל שרוחצים ידיים לפני האוכל? הוא רואה את הוריו עושים כך, הוא חווה את זה כשרוחצים עבורו את ידיו בהתחלה, הוא מתנסה בזה בעצמו כמה פעמים, עד שהכלל הופנם, ועדיין יש להזכיר לו לא פעם לרחוץ ידיים, כי בדיוק היה בלהט משחק או משהו. זה תהליך שלוקח חודשים ושנים).
לגבי האמירה "נחיה ונראה" - נחיה (אני מקווה), אבל לא נראה כלום, אלא דרך המשקפיים שלנו. כי ברגע שפליק כלול בלקסיקון ההורי שלך, הוא יופעל מתישהו. וברגע שהוא מחוץ ללקסיקון שלי, קרוב לוודאי שהוא לא יופעל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש