|
||||
|
||||
אם הבנתי אותם נכון, הם טוענים שהשיקול הכלכלי הזה אמור להתגמד לעומת התשלומים העתידיים לפסיכולוג. |
|
||||
|
||||
השיקול הכלכלי הזה מתגמד מול העובדה שאתה מפסיד את הדבר הכי חשוב*, הכי מענג, הכי מספק והכי נפלא שתעשה אי פעם, וזה לגדל את הילדים שלך. * אנשים שיש סיכוי גדול שימצאו תרופה לסרטן או להתחממות הגלובלית יכולים לדלג. |
|
||||
|
||||
כלומר שמי שלא יושב כל היום עם הילדים שלו הוא פסיכי? גם לאכול שוקולד כל היום זה די מענג. איפה התגובה ההיא של כרמית? |
|
||||
|
||||
לא כל היום. אני לפחות הייתי משתגעת. אבל ההגדרה של זמן מספיק אינה בעיני חצי שעה בערב ובשבתות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאפשר למצוא פשרה ראויה בין שתי הגישות. אני גם חושב שהפשרה הזאת לא רחוקה ממה שרוב הנשים העובדות (והגברים העובדים) בארץ מבצעים בפועל. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שרוב האנשים רחוקים מכך מאד, ובמיוחד הגברים, שרובם כן מסתפקים בחצי שעה לפני השינה. |
|
||||
|
||||
ילד שבא לפגישת הערכה: "אני אוהב את אבא הרבה, ואת אמא לא כל כך". - למה? - אבא בא הביתה בלילה, ואין לו זמן לכעוס עלינו. או שהוא בא כשאנחנו ישנים כבר, או שהוא בא רק לספר סיפור לפני השינה. אמא נמצאת כל הזמן אז היא רוצה שנעשה דברים וכועסת אם לא. |
|
||||
|
||||
אמרתי את זה פעם לאמא וחבל. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |