בתשובה לדובי קננגיסר, 24/05/06 22:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולמרט לא יבצע את ההתכנסות בשנתיים הקרובות - לא תחת עינו הפקוחה של בוש. לאחר מכן - זה תלוי במי יחליף את בוש, וכמה יציבה תהיה הקואליציה של אולמרט. ירי הקסאמים הוא דווקא הרע במיעוטו כשחושבים על האלטרנטיבות, והפסקתו עלולה להחזיר פלגים קיצוניים מסויימים לדרכי פעולה רצחניות באמת (כמו שחיזבאללה "יודעים" שהנקודה לשחרור לחצים מדי פעם היא לירות על הר דוב). בדלן הוא בדלן בכל הגזרות, לא רק למדינה שלו. הדבר נכון עוד יותר כשאתה ראש מעצמת על, וביכולתך להשפיע על כל העולם. הדבר נובע ממספר סיבות, ושתיים עיקריות הן: 1. ה NET EFFECT בו נגעתי באחת התגובות שלי: ככל שיש יותר משטרים בדלניים, התנאים יהיו נוחים יותר להמשך המשטרים האלה וללחץ על משטרים משתלבים להפוך לבדלניים (קשה לייצב גבולות פתוחים כשכל השכנים שלך סוגרים את שלהם). 2. האינטרס הישיר של בוש: תהליך של גלובליזציה במזה"ת, שמתחיל ע"י השלמה של אחד ממוקדי הסכסוך הממושכים ביותר בו, עלול להיות בעייתי מאוד בהיבטי משקי האנרגיה והנשק אותם הוא מקדם מאוד. אם ישראל-פלסטין-ירדן יוצרות ציר יציב ופתוח, זהו איתות לסוריה ולבנון, ואחריהן המעגל החיצוני יותר, בו נמצא הנפט, והיציבות עלולה להוזיל חס וחלילה את המחיר לחבית, ואולי לפתוח קווי נפט במסלולים שאינם בלעדיים לקבלנים אמריקניים בעירק וסעודיה, ולהוזיל עוד יותר את העלויות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא רוצה לקלקל לך, אבל היה פיגוע לפני כחודש, ולא ידוע לי על ירידה משמעותית בנסיונות לפיגועים בתקופה האחרונה. מדוע החמאס לא מפעיל את כוחו הניכר בשטח כדי ליצור שקט באזור, תחת תירוצים מגוונים הזמינים לו? אגב, הג'יהאד האיסלמי - בדלנים או משתלבים? (ועוד דבר אחרון: החמאס? ארגון דתי קיצוני שנבנה על ארגוני צדקה ועקרונות של סוציאליזם שוביניסטי? הם משתלבים?!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פיגוע מזהיר בבדידותו. ניסיונות, דרך אגב, יש בהחלט כל הזמן, אבל הניסיונות הם לא של החמאס, אלא של אחרים, כאשר החמאס הרבה פעמים הוא שותף פעיל בסיכולם ע"י הלשנה (והואשם בכך ע"י הארגונים האחרים באופן פומבי מס' פעמים). לחמאס, דרך אגב, אין "כוח ניכר". אולי בעזה - שם הוא בהחלט מופעל, אבל בוודאי לא ביו"ש. הג'יהאד האיסלמי - ברובם בדלנים, אבל לא ממש התעמקתי. (לגבי הסוגריים: אתה שוב עושה צימוד "לא חוקי" בין המעטפת השיווקית לעשיה הפוליטית. בפועל, החמאס בהנהגתו לאורך זמן הוא משתלב, ועוסק בארגוני צדקה *פרטיים* כדי לצבור כוח. עם הגיעו לשלטון הדבר הראשון שהוא אמר זה "הקופה ריקה", והפסיק לשלם משכורות לצבא הבירוקרטיה שבנה ערפאת. פעילות זו משרתת שתי מטרות: צמצום המנגנון הציבורי המנופח של הרשות, ותוך כדי גם היפטרות ספציפית מהנאמנים שמונו ע"י ערפאת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פיגועים בשבוע אתה צריך כדי שזוהרם יועם בעיניך? ממתי מה שארגונים אחרים אומרים נחשד בעיניך כמציאות - מדוע ההתבטאויות של ביילין הן חיבוק בדלני שנועד לעצור מהלך משתלב, אבל התבטאויות שתואמות לתזה שלך רק מאששות אותה? חמאס ניצח גם בעזה וגם בגדה. לי זה אומר שיש להם כח גם שם. (החמאס לא רצה לשלם משכורות לפעילי פת"ח. זה לא מפתיע במיוחד. אבל עם הזמן, המנגנון הפלסטיני יאוייש באנשי חמאס. אתה חושב שגם אז לא יהיה כסף בקופה? האם אתה באמת טוען שהחמאס מונהג על ידי קפיטליסטים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החמאס אינו ''זוהר'' בעיני. הייתי מעדיף להיות ללא חמאס. אני מקבל אותם כפרטנרים לתהליך משתלב רק בשל עדיפותם על האלטרנטיבה, אבל אני מודע לסכנה שבמהלך פוליטי של לגיטימציה לארגון מוסלמי קיצוני. גם חיזבאללה, שהוקם לפי אותו מודל, היה משתלב רק בחלק מהזמן, לעיתים היה צורך בהתערבות של חיסולים כדי שהנהגת הארגון תישאר כזו (חיסול מוסווי). התיאור ''חמאס מונהג ע''י קפיטליסטים'' נועד בוודאי לשעשע בשל ההשוואה הבלתי נמנעת לשמנים עם הסיגר מארה''ב, אבל הרעיון הוא שבהנהגת החמאס יש רבים שמאמינים שיש רווח לא קטן בשוק חופשי וגבולות פתוחים למסחר, ובמנגנון ציבורי מינימלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכף תספר לי גם שכל החבר'ה האלה1 התכוונו שיתפסו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, איך *אתה* חושב שהשב"כ הגיע למידע על המחבל המתאבד ושולחו? הסבר אחד שאני יכול להעלות על הדעת הוא שהשתמשו באמצעים אלקטרוניים כלשהם כדי ליירט תקשורת בנוגע למועד היציאה והמיקום. אפשרות שנייה היא של סוכן (פלסטיני, סביר להניח) שמסכן ברגעים אלו את חייו, ואפשרות שלישית היא אכן הלשנה, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלשנה ע"י בכירים משתלבים בחמאס? אין לי מושג מה דרכי הפעולה של השב"כ. אני מאוד מקווה שהם לא מסתמכים על פוליטיקאים נטולי-טעויות שמוציאים פיגועים כדי שיכשלו, כדי לסייע לאחיהם המשתלבים/בדלנים בצד השני של המתרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מכיר קצת שיטות של השב''כ, אז אתה יודע שהלשנה היא אחד מהמקורות הטובים ביותר שלהם להשגת מידע בזמן אמת. לא משנה מה המניעים של המלשין, כל עוד הוא מוכיח את עצמו כאמין באופן עקבי, יתייחסו לאזהרותיו ויפעלו לפיהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהתיאור הזה לא לגמרי מסתדר עם האיחודים הגדולים של המאה ה- 19 באירופה (למשל הקמת גרמניה ואיטליה), שבהם מספר נסיכויות קטנות התלכדו כדי ליצור ישות גדולה יותר, שתתבדל מסביבתה. גם ארה"ב שמרה על מדיניות מתבדלת כלפי שאר העולם במהלך מרבית המאה ה- 19 (דוקטרינת מונרו), ובכל זאת הצפון כפה איחוד על הדרום במלחמת האזרחים. לפי הבנתי, להחלטה בדבר מדיניות בדלנית או משתלבת קודמת הכרעה פנימית לגבי תחושת הזהות, כלומר מהו הקולקטיב העיקרי שאליו הפוליטיקאי משייך את עצמו. האם זוהי משפחתו? שותפיו לאמונה דתית או לרעיון? בני אותו לאום כמוהו? אותו מין (מגדר)? כלל המין האנושי? כל עולם החי? לאחר ההכרעה בשאלת הזהות ניתן לבחור מדיניות כלפי אלו שמחוץ לקולקטיב אליו משתייכים - אבל אולי זהו הצעד הפחות חשוב? אפשר גם לטעון שגבולות הזהות העצמית של המשתלב הינם יותר נזילים, והוא מסוגל להזדהות (ולהרגיש חלק) מקולקטיבים רבים ושונים - אבל לא נראה לי שההיסטוריה תומכת בראיה כזו: הרבה פעמים אנשים מתאחדים ביתר שאת כנגד מה שהם תופסים כאיום חיצוני המשותף לכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברתי בעבר על "קואליציה של בדלנים" בהקשר של האיחוד האירופי, שהגיע כפיתרון שהוא בבחינת הרע במיעוטו הבדלני מול לחצי הגלובליזציה. כלומר, באופן משעשע (ואפשרי שקצת מבלבל), לעיתים משתלב יעדיף שלא להתאחד עם גוף גדול יותר, כדי לתמוך בהשתלבות בהיקף עולמי - למשל בריטניה של בלייר ומייג'ור מול האיחוד האירופי. לגבי "דוקטרינת מונרו"-זהו צמד מילים שמרבים להשתמש בו עבור דבר והיפוכו. כשהוכרזה הדוקטרינה ב 1823, היא היתה המעשה המשתלב ביותר, ולמעשה היתה גורם ממתן של מה שהיה אז לחימה בלתי פוסקת בין המעצמות הקולוניאליות למדינות דרום ומרכז אמריקה החדשות. לגבי איך בוחר אדם את ה"אני מאמין" שלו, תצטרך לפנות לאדם אחר. אני לא מומחה, ואני לא חושב שזה רלוונטי לדיון, כמו גם מודל הרמות שאתה מנסה לבנות. זו, דרך אגב, גם הסיבה שאני מעדיף לדבר במונחים כלכליים כדי להמחיש את ההבדלים בין משתלב לבדלן - שם הבלבול נמוך הרבה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איכשהו, ההנחה הגורפת ש-"בדלן הוא בדלן כלפי כולם" לא מסתדרת לי גם בתוך העולם הכלכלי עצמו. איחוד אירופה הוא תהליך מתמשך שהחל, עכש"מ, בשנות ה- 50' כאשר צרפת וגרמניה דחפו להקמת קהיליית הפחם והפלדה כדי לנטרל את הסכסוך ביניהן על חבל הרוהר. מאז, המגמה הכללית היא של הידוק שיתוף הפעולה הכלכלי, ובעקבותיו גם ויתור על חלק מהסמכויות הפוליטיות של המדינות. ההשתלבות הכלכלית מתבטאת, למשל, בהורדת מכסים ובאיחוד תקנים, האחדת דיני החברות, הגדלת הסחר ההדדי, ועוד. מדינות הליבה הן גרמניה, צרפת, בלגיה, הולנד ולוקסמבורג, וגם איטליה, אוסטריה, ספרד, ופורטוגל הן כבר חלק מהגוש הזה (וכן דנמרק ופינלנד מצפון). נדמה לי שאת הגבולות הפנימיים בין המדינות האלו אפשר כבר לחצות ללא דרכון. בד בבד עם כל אלו, מתבצעת גם הורדת מכסים הדרגתית מול ארה"ב במסגרת הגלובליזציה הכלל-עולמית, ועם זאת מתחת לפני השטח יש עימותים כלכליים לא מעטים בין אירופה וארה"ב. האם כך נראית קואליציה של בדלנים? האם לא ייתכן לראות אותה גם כקואליציה לוקלית של משתלבים המבקשים במקביל להתבדל מארה"ב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה צריך להבין הוא שאירופה היא לא אותה אירופה בכל הזמן. הווה אומר: ברוב הזמן, מדינות אירופה המערבית מצליחות לייצר ראשי מדינה בדלנים, בשל כוחות הרגולציה החזקים שפועלים במדינות גרמניה וצרפת, ולכן *ברוב הזמן* אופי השוק האירופאי/האיחוד האירופאי הוא בדלני. אבל זה לא תמיד המצב, והתוצאה היא, כמו תמיד, איזשהי פשרה. למשל: צרפת היא בדלנית, אבל גרמניה היום דווקא משתלבת (מרקל), ועד לאחרונה היתה בדלנית (שרדר). איטליה היתה משתלבת עד לא מזמן (ברלוסקוני) וכמובילת האיחוד האירופי התורנית ניסתה להתכוונן לגלובליזציה, ועתה נדמה שהנבחר האיטלקי החדש משנה כיוון מהר. זה משנה גם בכל פעם את התנהגותה של מדינה מסויימת מול האיחוד - ישנן מדינות שיצטרפו בתנאים מסויימים כשהאיחוד מובל ע"י משתלב, ולהיפך. אולם בסופו של דבר, עצם הקמת האיחוד סותרת גלובליזציה, מאחר והיא מייצרת דה פקטו מרכז כובד כלכלי נוסף, שיכול להרשות לבדלנים בו ביתר קלות להגן על עצמם מהגלובליזציה האמריקנו-אסייתית. קואלייצית הבדלנים שהקימה את האיחוד בתמכונתו הנוכחית היתה נכונה למועד הסכם מסטריכט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאנחנו לא מדברים על אותן סקאלות זמן. אם מסתכלים, למשל, בדיאגרמה שבלינק הזה: רואים שתהליך ההשתלבות החל הרבה לפני הסכם מאסטריכט (שנחתם ב- 1992). אמנת פאריס (1951), אמנת רומא (1957), הקמת מועצת אירופה (1967), איחוד המכסים (1968) והבחירות הראשונות לפרלמנט האירופי (1979) מבטאים תהליך הדרגתי של התקרבות, שכוחות בדלניים הצליחו להאט לתקופות קצרות בלבד. נראה לי סביר למדי לטעון ששרשרת האירועים הזו משקפת אינטגרציה הולכת וגוברת של קבוצת מדינות במערב אירופה, שבשום אופן אינן מנסות להתבדל זו מזו. על אף נוכחותם של כוחות כלכליים בדלניים (כמו הלובי החקלאי ואולי גם מונופולים ממשלתיים), הרוב המכריע של עולם העסקים האירופי דוחף לאינטגרציה רבה יותר, הן מפני שכך נוח יותר לחברות הרב-לאומיות והן כדי לייצר מאסה קריטית שתהווה משקל נגד לארה"ב. מנהיגים ספציפיים יכולים להיות בדלנים יחסית, אבל הם אינם מעמידים בסימן שאלה ממשי את איחוד אירופה, רק את קצב המימוש שלו בשטח. הרבה שיתופי פעולה בעבר נוצרו לפי הדגם של איחוד כוחות מול יריב חיצוני משותף (למשל איחוד גרמניה ע"י ביסמרק, תוך יצירת משקל נגד לצרפת ולאוסטריה). אחד המאפיינים של איחוד "משתלב" אמיתי היא שהוא יציב לאורך זמן ומידת האינטגרציה שבו הולכת וגוברת. קואליציה בין בדלנים, אם היא באמת קיימת, תהיה תמיד קואליציה אד-הוק, שתהיה טובה לשעתה ותתפרק כשייעלמו התנאים שדחפו להווצרותה. הבדלן מקים קואליציות משתנות עם בני-ברית מזדמנים, בעוד המשתלב קושר את עצמו בשותפות ארוכת טווח שאין לו כוונה לפרק. האם לא כך הם פני הדברים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להיכנס איתך לניתוח של כל מהלך לאורך ההיסטוריה של האיחוד האירופי, כי ניתוח כזה לא יכול להתבצע בנפנופי ידיים, ומצריך זמן שאין לי בפירוש כל מהלך, תוצאותיו, המשתתפים בו וכיו"ב. בסך הכל, נראה לי שיש ביננו הסכמה על העיקר: יש כוחות שרוצים בביטול מכסים וגבולות (משתלבים) וכאלה שלא, שלרוב משוייכים למגזר הממשלתי/מונופוליסטי (בדלנים). ההבדל הוא שאתה טוען שהם יכולים להיות שניהם בעת ובעונה אחת, ברמות שונות. אני טוען שזה לא ייתכן. אם יש לך דוגמה ספציפית יותר, אפשר לדון בה. אבל ההסטוריה וכל שרשראות ההסכמים של האיחוד האירופאי זה קצת יותר מדי בשבילי בשלב זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום שאלתי את עצמי: נניח שיש אוסף מדינות עם מנהיגים בדלניים שמוקף כמובלעת בתוך איזור של הנהגה משתלבת. האם קואליצית הבדלנים מול המשתלבים לא תגרום ליחסים של השתלבות בין חברי הקואליציה הבדלנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קשה לתאר אוסף מדינות שמוקף כמובלעת. זה הרעיון של האיחוד האירופי - קשה לו להיות מובלעת - הוא מרכז כובד בפני עצמו. אבל גם בלי להיות מובלעת - הוא תמיד יהיה נתון ללחצים של משתלבים מפנים ומבחוץ, שירצו לפורר את ''המובלעת'' ע''י הורדת המכסים, הורדת האפליה של תוצרת המובלעת מול תוצרת חוץ, והסכמי סחר רבים עם מדינות חיצוניות למובלעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה למדינה המובלת ע"י בדלן/משתלב להצטרף לארגון בכרגע מובל ע"י בדלן/משתלב (בהתאמה), אם הם יודעים שכל רגע יכול להשתנות המצב, והבדלן/משתלב יוחלף במשתלב/בדלן, או שמאזן הבדלנות/השתלבות בקרב המדינות החברות יטה לכיוון השני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה גם תגובה 388565. יש הרבה סיבות להצטרפות, ולא כל הצטרפות היא דומה. יש הצטרפויות בתנאים שונים, במעמד שונה של חברות, ויש נושא של ברירה: האיחוד האירופי קורץ מאוד גם למשתלבים קרובים, מאחר והוא מציע השתלבות ברמה אזורית המשתלמת יותר מהשתלבות גלובלית (יקר יותר לקנות ולמכור סחורות כשבינך ובין הקליינט הגדול מפריד אוקיינוס). אם ההצטרפות היא בעת הנהגה של משתלב, אפשרי שתרוויח גם משני העולמות: האיחוד האירופי יפתח לך את שעריו, בלא לאלץ אותך מהצד השני להעדיף אותו על פני המתחרים. לבריטניה המשתלבת, למשל, הרבה יותר קל ממדינות מזרח אירופה להישאר מחוץ לאיחוד, בשל קירבתה הגאוגרפית לארה"ב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |