|
||||
|
||||
תסלח לי, אבל גם היום מחיר כרטיס להופעה הוא מופקע. אני לא רואה שום סיבה שיהי צורך להעלות את מחיר הכרטיסים. אם אתה חושש להקטן הרווח של אמנים, ישנם עשרות דרכים לפצות אותם.אבל גם כך הרווח שמפיקים קונצרני המוזיקה הינו מעל ומעבר, וללא כל פרופורציה להשקעה. בא לא נשכח שהחברות השולטות בשוק, ע"ע סוני ווורנר, הינם חברות מהעשירות והגדולות עולם. ואולי הציטוט המתאים ביותר לענין הוא של בונו (U2): I'm overpaid.
|
|
||||
|
||||
האם יש כלכלן בקהל? מישהו יכול לתרום אמירה חכמה על מודל התמחור של מוצר של קניין רוחני, שנהנה ממונופול חלקי מכוח החוק? בינתיים: ההשערה הלא-מלומדת שלי. חברת תקליטים היא עסק. לעסק הזה יש סיכון, ורווח (תשואה). העסק מתקיים בתחרות חלקית, שנובעת מזה שאתה כצרכן לא חייב לראות רק את ה-Beatles, אלא תבחר בינם לבין ה-Rolling Stones גם בגלל המחיר. ואתה גם לא חייב לצרוך מוסיקה בכלל (ביקוש גמיש). כל עסק מחויב ליחס נאות בין התשואה שלו לסיכון שלו (יחס זה משתנה בהתאם להיצע ההשקעות במשק, לכסף הפנוי להשקעות ולריבית הבנקאית על פקדונות). אם הסיכון גבוה מדי, עוברים להשקעה אחרת בתשואה זהה ובסיכון נמוך יותר. אם התשואה גבוהה מדי, התחרות בשוק תחבר והמחירים ירדו. אם לא ניתן יהיה לגבות כסף על דיסקים, יצטרכו לגבות כסף רב יותר על הופעות כדי לעמוד באותו יחס תשואה-סיכון. מכיוון שהעלאת מחירי ההופעות תגרור ירידה בביקוש להופעות, חברת התקליטים לא תצליח לגלגל את כל העלות שהפסידה בגלל שעכשיו היא לא מוכרת דיסקים. לכן, רווחיותה תרד. ברווחיות נמוכה יותר, ובאותו סיכון, ייתכן והשוק לא יהיה עוד כה אטרקטיבי עבורה, ויברחו ממנו. למשל, על ידי הקטנת הסיכון (דוגמה: לא מוציאים הרבה דיסקים של אמנים חדשים). תצא לשוק פחות מוסיקה, וזה אומר פגיעה באומנים ובצרכנים. אני לא כלכלן, אז אשמח להערות מקצועיות. |
|
||||
|
||||
הגדר "מחיר מופקע"! |
|
||||
|
||||
הופעה של ברי סחרוף עולה כ-90 ש"ח (שזה בערך המחיר של הדיסק האחרון שלו, נגיעות). ההופעה של רדיוהד1 עלתה כ-170 ש"ח. 1 ששששש! |
|
||||
|
||||
את נגיעות קניתי (במחיר מלא, לפני שנה ומשהו) בשבעים שקל, לא תשעים. מחיר גבוה, אבל עדיין סביר. את ההופעה של הסחרוף ראיתי לפני שבועיים בשבעים וחמש שקל. לא מעט, אבל שווה. איפה אתה הולך לראות הופעות?! |
|
||||
|
||||
זה לא איפה, זה מתי. קרוב יותר ליציאת האלבום. אז כל הופעה עלתה 90 ש"ח, וכל דיסק עלה 89 (יצויין שלא קניתי את הדיסק ב-89 ש"ח, אלא בפחות (לא זוכר כמה) דרך אחת החנויות באינטרנט). |
|
||||
|
||||
עדיין לא הבנתי מהו מחיר מופקע, בעיניך. האמן או מי שמייצג אותו נוטל את המחיר המירבי שהוא יכול. אינני רואה בכך שום דבר פסול, אלא אם הוא כורך עבירה על החוק (למשל: מספק פחות ממה שהתחייב, מעלים הכנסות וכדומה). כפי שאני רואה את הדברים, הפקעת מחיר תיתכן רק כאשר אדם רוכש משהו בלית ברירה. דוגמא אחת היא רכישת משהו שנמצא תחת מונופול, כמו החשמל בישראל. אין לך אפשרות אמיתית שלא לצרוך חשמל, ואין לך ספק אלטרנטיבי. אתה תשלם, למעשה, כל מחיר שיוטל עליך. כל זמן שיש החלטה שלא להפריט את שוק החשמל, יש לפקח על מחירי החשמל לבל יופקעו. דוגמא אחרת היא המחיר שעליך לשלם לגרר כשרכבך תקוע באמצע שומקום. דוגמא שלישית היא מחירה של תרופה חיונית. אבל הופעה של אמן? אין כל מחיר שייחשב בעיני מופקע. יש מחיר שמעליו אחליט שאינני רוצה לראות את האמן. אינני רואה שום הבדל בין החלטת אמן לדרוש מחיר כרטיס גבוה להופעתו, לבין החלטתו להופיע בפארק פתוח בפני קהל פוטנציאלי של עשרות אלפים. הופעה באולם היא איכותית יותר הן לאמן והן לקהל, אך הרבה פחות רווחית. |
|
||||
|
||||
לרגע כמעט וחשבתי שאתה מיץ פטל. טוב, לא מופקע. "גבוה מידי לטעמי", טוב? |
|
||||
|
||||
טוב. מכל מלמדי השכלתי. תודה, מיץ. |
|
||||
|
||||
לו ריד בסינרמה, 250 שקל (הופעה מעולה,למרות שאני לא מת עליו). ג'טרו טול בסינרמה 300 (כן, שלוש מאות) שקלים (כאחד שמאוהב ביאן, הופעה נוראית, מתחת לכל ביקורת, חבל על כל אגורה מתוך שלוש מאות השקלים). |
|
||||
|
||||
אם אתה מאוהב בו, כדאי שתדע ששמו איאן (אל''ף עיצורית חרוקה), לא יאן. |
|
||||
|
||||
נכון עקרונית, אך כך נהוג לבטא. נראה לי שגם כך נהוג לכתוב בעברית. |
|
||||
|
||||
יש גם המבטאים ''רבקה'' כ''רפקה'', אבל לא משנים את הכתיב. חוץ מזה, בסביבתי מבטאים ''איאן''. באשר למנהג הכתיב, גם כאן אני חולק עליך, ואני מפנה אותך, כדוגמה מהראש, לכתיב של שם המחבר איאן מקיואן, שמופיע כך על ספריו המתורגמים. |
|
||||
|
||||
לא יודע, לא אני המצאתי את הכתיב. חיפוש בגוגל על יאן מוציא כפליים דפים מאשר איאן. יכול מאוד להיות שהרוב טועה, אך כך זכור היה לי לראות את השם כתוב. |
|
||||
|
||||
בונו אולי סובל מתשלום יתר, אבל אנחנו הרי לא מדברים על המצליחים שביוצרים. הם כבר היום יכולים להעביר את כל המוזיקה שלהם ברשת ולא לדאוג. הבעיה היא דווקא עם היוצרים החדשים. יוצר X ששם את היצירה שלו ברשת, יכול לשכוח ממנה שם. מעטים בלבד ישמעו אותה. אבל אם יוציאו לו דיסק, והוא יהנה ממערך השיווק של חברות המוזיקה - המוני אנשים יכירו את המוזיקה שלו. זה, לדעתי האישית, הפונקציה העיקרית של חברות המוזיקה. זה בדיוק מה שעצוב בישראל - היחידים שקונים דיסקים הם המעריצים השרופים של האמנים הגדולים, וכתוצאה, לחברות המוזיקה אין אינטרס לקחת את הסיכון שבקידום יוצר חדש. פריצה לשוק המוזיקה, אם אין לך שום קרדיט קודם איפשהו, ואם אתה לא מיינסטרים שבמיינסטרים, היא בלתי אפשרית. אלבום שני הוא כבר בלתי מתקבל על הדעת, בד"כ. סוני ווורנר לא בדיוק הרוויחו את כל הכסף שלהן מעסקי המוזיקה, אתה יודע. בדיוק בגלל שהן חברות עשירות, הן ירצו סיבה טובה להמשיך להחזיק בלייבל שלהן. אם יהיו שם הפסדים, הלייבל יזנח. וגם אנחנו. אגב, אפשר שלוש מתוך "עשרות" הדרכים לפצות את האמנים? |
|
||||
|
||||
הנה דרך לפצות אמנים על המוזיקה שלהם, בעולם ללא חברות מוזיקה. אמנים יוצרים מוזיקה (או כל צורת אמנות אחרת), ומפיצים אותה ברשת. משתמשים יכולים להוריד ולהנות ללא כל הגבלה. האמן מציין מהי ציפיית הרווח שלו מהיצירה שלו (נאמר, "אני מצפה להרוויח 50 אלף דולר בשנה הקרובה"). יחד עם כל יצירה, מצויינים אמצעי התשלום ליוצר. אם הוא מגיע, בתום התקופה האמורה, לסכום הנקוב - סביר להניח שימשיך ליצור. אם לא - יפסיק. כל מי שנהנה מהמוזיקה, יכול להעביר ליוצר כל סכום שהוא. ההנחה היא שאם היצירה מוצאת חן בעיניך, תשלם, כדי להנות גם מעבודתו העתידית של האמן. כשאתה מחליט לשלם, עומדים בפניך כמה שיקולים - כגון, האם הסכום שהאמן דורש מופקע? האם אני מעוניין ביצירות נוספות שלו? וכן הלאה. סיכויי השיטה להצליח גדלות פלאים כאשר תחנות הרדיו משדרות מוזיקה על-פי טעמם של השדרנים, ולא על-פי התשלום והיחס שהם מקבלים מהמפיצים. שתי הערות: 1. "פרוטוקול נגן הרחוב" המקורי מציין כי האמן משחרר רק *חלק* מהיצירה, ולא את כולה (נאמר, 2 הדקות הראשונות של שיר, או 3 הפרקים הראשונים של ספר, וכו') ואם הוא מגיע לסכום הרצוי, הוא משחרר את המשך היצירה. פרטים: http://www.firstmonday.dk/issues/issue4_6/kelsey (מומלץ מאד לקרוא את המאמר כולו). 2. זכור הניסיון של סטפן קינג לעשות משהוא דומה עם "ספר האינטרנט הראשון" שלו. אלא שבגישה של קינג היתה שגיאה אחת, שהובילה מראש לכישלון: הוא לא ציפה להגיע ל*סכום* מסויים, אלא לכך ש*אחוז* מסויים מהמורידים את הסיפור, ישלמו עליו (חצי מהמורידים, אם אני זוכר נכון). המחיר לכל הורדה נקבע מראש. ומה אם רוב המורידים לא אהבו את הסיפור, אבל היה מספר קטן של קוראים שהיו מוכנים לשלם הרבה כדי לקרוא את ההמשך? ומה לגבי אנשים שהורידו את הסיפור כמה פעמים (למשל בגרסה למחשב בבית ובגרסה למחשב כף-היד שלהם) - האם עליהם לשלם פעמיים? וכן הלאה. "פרוטוקול נגן הרחוב" חף מבעיות אלה. (ישנן בעיות אחרות, והן מתוארות - עם פתרונות הולמים, ברוב המקרים - במאמר הנ"ל). |
|
||||
|
||||
ניתן גם לשים פרסומות באתר ההורדה של השירים. |
|
||||
|
||||
ברור שאפשר לשים פרסומות, אתה ודאי יודע שעורך האיל יושב על ערימות של כמליארד ארו ארופי כתוצאה מהפרסומות שאתה רואה כאן באתר. |
|
||||
|
||||
אוקי, אני יודע שפרסומות (בדר"כ) לא יהפכו אף-אחד למיליונר... אבל, >בנוסף< לשיטות ההכנסות הנוספות שפירטו כאן ניתן להוסיף את אופציית הפרסומות שיוכלו רק להוסיף כסף... כדי להוריד אלבום של זמר מסוים שהחליט להפיץ את האלבום שלו באינטרנט תצטרך להיכנס לאתר ההורדה ולראות שם פרסומות שיכניסו קצת כסף לאמן ו/או חברת התקליטים. ודרך אגב, יש אתרים שמרויחים מיליונים מהפרסומות, לתת דוגמא של האייל (שהוא אתר מעולה לדעתי, אבל עדיין בעברית ולכן מוגבל למספר מסוים של צופים) זה לא הוגן, קח למשל את יאהו, גוגל, ועוד רבים... |
|
||||
|
||||
לקחת כדוגמא את יאהו זה כמו לקחת כדוגמא את מדונה. המודל הזה מחסל את הזמרים הפחות פופולאריים. הראיתי קודם למה לדעתי זה חייב לעבוד ככה כלכלית. |
|
||||
|
||||
את מדונה ואת להקת זוננפלד (זאת מתגובתי לדובי) תוריד באותה תוכנה (לא אתר, אתר להורדת שירים זה לא כיף) ולכן מדונה תתרום מכח השוק שלה לאמנים כמו זוננפלד. כמובן שמדונה, במידה והיא תשאר פופולרית יותר מזוננפלד, תקבל תמלוגים יותר גבוהים. אבל מה לעשות, זה המצב בחיים העגומים גם היום, אני כאן בירושלים וקרביץ המניוק, אללה יודע איפה הוא כרגע (או יותר מעניין, עם מי). ובנוגע לתגובתך הקודמת על עליית מחירי ההופעות. אני גם לא כלכלן וקשה לי לתת נתונים על דברים שאני בקושי מבין בהם, אבל התשואה לכל דולר של השקעה מצד הלייבלים היא ללא שום פרופורציה, ואני לא מדבר רק על תקליטים היסטריים כמו לט איט בי או נוורמיינד. הרווח של אמנים קטנים הוא אפסי, אם בכלל, הלייבלים גורפים הכל. דווקא בשיטה החדשה של הפצה ישירה יש לאמן יותר סיכוי להרוויח כמה שילינגים. ואגב. קראתי בזמנו כתבה, שעל פיה גם באקו''ם המצב קשה לצעירים, והאריות הזקנים דוגמת אורי זהר ואריק איינשטין גורפים את כל הקופה, הנתונים על חלוקת כספים והקריטריונים עלומים. היה איזה נסיון להקים אגודה חילופית לאקו''ם. |
|
||||
|
||||
לצערי לא אתה ולא אני מומחים בכלכלה כדי לדעת לענות כאן על שאלת השאלות: האם באמת הורדת מחירי הדיסקים לאפס (ע"י אישור העתקה חופשית) תוריד או תעלה את רווחי האמנים, והאם היא תוריד או תעלה את כמות המוסיקה המיוצרת, את גיוונה או את תחום ההתפרסות הסגנוני שלה (כפי שהוא מוכתב על ידי מתחם הסיכון שהחברות יכולות להרשות לעצמן ועוד). הנושא הזה, שעלה באיל כבר מספר פעמים, מתכנס לדעתי בכל פעם לשאלה הזו בדיוק, שהיא לא ממש שאלה ערכית, אלא שאלה מקצועית. |
|
||||
|
||||
צר לי, אך זו לא נראית לי שאלה מקצועית. כלכלנים, כמו פרשנים פוליטיים, יכולים להסביר את מה שקרה או לנבא בהתאם לראות עינם. על כל כלכלן שיתמוך בצד אחד של הויכוח יש שני שיגיד בדיוק ההפך. אני מאמין שההשוואה כבר עלתה, אבל אתה זוכר את ההתנגדות של האולפנים ההוליוודים לודיאו? מאז יצאו המכשירים איכשהו יצא פה ושם איזה סרט. יש כבר כמה מיליונרים מקולנוע שנולדו לעולם בו וידיאו הוא חלק אינטגרלי מהבית, כמו מקרר חשמלי. אין שום סיבה שטכנולוגית הMP3 תזעזע את העולם יותר מVHS. |
|
||||
|
||||
הקולנוענים עברו להפקת סרטים עם סאונד מתוחכם ומרהיב, כדי לתת לחוויה בבית הקולנוע ערך מוסף שאין לוידאו. גם היום נפוץ להגיד על סרטים ש"אפשר לחכות לוידאו" או "עדיף לראות בקולנוע". זו אחת הסיבות שהתעשיה תלחם כמו אריות בצורבי DVD. DVD (ביחד עם מערכת קולנוע ביתית תואמת) נותן תוצאות דומות לקולנוע עם דולבי סראונד טוב. אבל מה יעשו המוזיקאים? לדיסק אין יתרון ברור על MP3. דיסקים שכוללים גם חלק אינטראקטיבי אינם הצלחה אדירה, והערך המוסף שלהם הוא בד"כ רק עצבים (כשהמחשב מזהה אוטומטית את החלק האינטראקטיבי, ומפעיל אותו למרות שרק ביקשתי לשמוע את המוזיקה). |
|
||||
|
||||
המרחק בין מערכת DVD מושקעת לקולנוע מושקע עדיין גדול. יצא לי לראות סרט במערכת שעלתה כחמישים אלף שקל, הקולנוע של רב חן בתלפיות עדיין יותר טוב, והוא לא הכי מדהים בעולם. אני יכול לקשקש לך על עטיפה כערך מוסף, אבל תכל'ס אני חושב שזה לא מעניין. אני לא משווה בין קולנוע למוזיקה. ניסיתי להשוות בין הנאופוביה של האולפנים כלפי הוידיאו, שבדיעבד התבררה כמוטעת, לזו של הלייבלים וחלק מהאמנים מפני הMP3. |
|
||||
|
||||
אנשים תמיד ילכו לסרטים, לא משנה באיזה איכות הם יוכלו לצפות בהם בבית, כי הם רוצים "לצאת" ולהרגיש שהם עושים משהו, ולא יושבים כל היום בבית. באותו אופן אנשים גם תמיד יקנו דיסקים או ספרים, לפחות בתור "מתנה קלאסית" אבל לא רק, כי זה משהו מוחשי שאפשר להחזיק ולמשש ועונה על סוג של צורך "רכושני" (מה, תביא למישהו דיסק צרוב בתור מתנה ליומולדת?) |
|
||||
|
||||
בוא ניקח את במה חדשה כדוגמא. נניח שאתה חובב סיפורת, ואתה רוצה לקרוא סיפורים בבמה חדשה (ולשלם עליהם). אתה מתחיל לקרוא אחד, והוא משעמם. קורא עוד אחד, והוא מטופש. קורא עוד אחד, וזה הגיג מעצבן של ילדה בת 12. אם אתה אדם בעל המון סבלנות, בסוף תגיע לאחד שהוא טוב. עם מוזיקה, זה עוד יותר קשה - כי אתה מבזבז הרבה יותר זמן (עם פס צר) כדי לשמוע כל קטע, ולהחליט אם אתה אוהב אותו או לא. אתה יודע מה, עזוב במה חדשה. בוא ניקח את האינטרנט. מיליוני אתרים שונים. אני, אישית, קורא בקביעות פחות או יותר לא יותר מ-10 או 15 אתרים שונים. למה? כי נתקלתי בהם, אהבתי אותם, וזהו. אין לי כוח להתחיל להסתובב בעוד אתרים. אין לי גם זמן. כמה יוצרים נמצאים על מדף הדיסקים שלי? בסביבות ה-80-90, אני מעריך. איך הייתי מגיע לשמוע את כל היוצרים הללו בלי שיווק? |
|
||||
|
||||
מנגנוני המלצות. מכיר את רשימת רבי-המכר ב"אמאזון"? תחשוב על אותו הדבר, אבל עם טקסטים אלקטרוניים במקום שירים. ובנוסף, המלצות מחברים, וכו'. האתר mp3.com עשה בזמנו עבודה טובה בתחום זה - ספר לנו איזה סגנון אתה אוהב, ונמליץ לך בכיף על דברים שכנראה תאהב. (אינני יודע מה מצבם כיום). |
|
||||
|
||||
ראשית כל, אנחנו מדברים גם על המצליחים,לא שמעתי ממך שמותר לי להוריד את אבי רוד. ולעניין, תוכנת הורדת שירים שהוכרזה כלגיטמית, בין אם אתה אישית מוריד ממנה את בריטני ספירס ובין אם את מוריד טרק עלום של ברזילאי חרש אילם, תהיה פופולרית. מספיק פופולרית כדי שהפרסום בה יהיה שווה הון. אין שום סיבה שחברה כזאת לא תחוייב להעביר תגמולים. שתיים. ספקי אינטרנט. כספק אינטרנט אתה, מר דובי, מודע לכך שחמישים אחוז לפחות מהמשתמשים שלך מורידים שירים, סרטים וספרים. ידוע לנו היטב כי את ההשקעה בתשתית החזרת לעצמך מזמן. אנא, סדר תשלומך לגילדות האמנים המתאימות. שלוש. (וכאן אני עונה לך על עוד שאלה שמציקה לך). ערוצי הטלויזיה העוסקים במוזיקה והרדיו, עם ירידת ערכן של חנויות המוזיקה, הפכו לפופולריות במיוחד. אנשים מקשיבים וצופים במרה לעשות סדר בכל ההיצע האדיר המוזיקלי. יש תחנות רדיו (אינטרנטי ורגיל) לכל תחום מוזיקלי, מקלאסי דרך דת' מטל ללהקות בנות, איש איש והעדפותיו המיניות. והפירסום ברדיו, כידוע, עובד. איזה עוד שאלה? איך תדע שלהקת זוננפלד הוציאה שלוש שירים חדשים? מן הסתם יש עוד שלושה אנשים בעולם שאוהדים את זוננפלד וסגנונם הנערץ, חרף היותם אוף סטרים לחלוטין. סטי טיונד פור דה נקסט אוור, לייב און הו ביזאר רדיו. |
|
||||
|
||||
פופולרית כמו, נגיד, ICQ? לא שמעתי שהם מרוויחים הרבה מהפרסום שם. אין לי מושג למה אתה חושב שאני ספק אינטרנט. אני מבטיח לך שאני לא. אני אפילו לא יודע איך מתקינים סרבר. בדיוק. יש עוד שלושה אנשים. השאלה היא לא איך המעריצים ידעו. המעריצים תמיד יודעים. השאלה היא איך אני, שאין לי חברים שמכירים את זוננפלד, אדע על קיומם. |
|
||||
|
||||
לא, לא כמו ICQ, כמו MTV. ICQ, עם כל הכבוד, לא משווקים מוצר הם רק מעבירים הודעות, לעומת אודיוגאלאקסי שמספקים מוזיקה. מה גם שדובר על סדר גודל שיפריע ברצינות לתעשייה, עד כדי ביטול יציאת דיסקים, קצת מעבר לתפוצה של ICQ. אני לא חושב שאתה ספק אינטרנט, זו היתה רק צורת ביטוי. כנראה לא ברורה. מחק את שמך וכתוב במקום מר גלעד רבינוביץ' - מנכ"ל נטוויז'ן. ושוב, כנראה שלא הייתי ברור. התכוונתי לומר שדווק באינטרנט יש אפשרות לחשיפה לחומרים שונים, בגלל שאם יש שלוש אנשים, לא משנה מאיפה הם הם יוכלו להאזין לאותה תחנת רדיו נידחת. אבל אולי תסביר לי מה ההבדל בין העתיד (ולא יעזור כלום, כך העתיד יראה) לבין היום? אני לא מוצא את המוזיקה הביזארית החביבה עלי בשום מדיה. אני שומע עליה מפה ומשם, מחבר או מישיבה באיזה פאב, מתי שמעת לאחרונה על רג'ים בתקשורת, או בכלל באיזשהוא מקום? |
|
||||
|
||||
אודיוגאלאקסי גם לא משווקים מוצר. הם מעבירים קבצים של אנשים אחרים. אני חושב שאם מיליוני המחוברים ל-ICQ יפסיקו לקנות דיסקים לחלוטין, יהיה בכך פגיעה משמעותית בחברות המוזיקה ברחבי העולם. הם יוכלו להאזין לאותה תחנת רדיו נידחת, אבל הם לא יוכלו לשמוע עליה. ואני דווקא לא מדבר על הנידחים. אני מדבר על המיינסטרים. אם יש להקה עם שלושה מעריצים, היא בכל מקרה לא תרוויח מזה כסף. אבל אם יש להקה שיש לה שלושה מעריצים, אבל היו יכולים להיות לה 200 אלף מעריצים אם היא הייתה זוכה לשיווק נכון, אז כאן כבר יש הבדל, נכון? אני מפנה אותך שוב לאתרים דוגמת במה חדשה. האם לאדם הסביר יש אפשרות לברור את המוץ מן התבן? או שאתה בכל זאת עדיין מעדיף לקרוא ספרים שיצאו בהוצאות ספרים מכובדות, אחרי שהעורכים שם עשו את תהליך הברירה עבורך? |
|
||||
|
||||
אם וכאשר כל השוק יעבוד במודל של הפצה חופשית ופרטית, ברירת המוץ מן התבן תיעשה באופן טבעי: מכיוון שהשירות נחוץ לך, ולרבים אחרים, יהיו אנשים שיתפרנסו בדיוק מזה. למעשה, הם יכולים להיות העורכים והסלקטורים המפוטרים מהוצאות התקליטים / ספרים. יתרון צדדי כאן הוא שהם יקבלו תשלום בקשר הדוק הרבה יותר להערכה שלך את עבודתם. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |