 |
אני יכול להסכים עם מה שאמרת כאן, אבל אני הייתי משנה את הדגשים. נדמה לי שגאנדהי הסכים לשת"פ עם בריטניה תמורת שחרור הודו במלה"ע ה-I, מה שלא יצא לפועל. יותר מאוחר (כנראה בעקבות מוראות המלחמה העולמית) הוא שינה את עמדותיו ודבק בפסילה מוחלטת של המלחמה. הוא סירב לשת"פ עם בעלות הברית במלה"ע ה-II אפילו באופן פאסיבי.
במשפט אחד גם גאנדהי וגם טולסטוי בסופו של דבר פסלו כל מלחמה שהיא,גם מלחמת מגן מובהקת. גאנדי הפסיק באופן מפתיע את המאבק הלא אלים לעצמאות הודו כאשר זה הדרדר למעשי טבח דו-צדדיים.
"לא מציל ולו נפש אחת מישראל" - גאנדהי התיחס באומץ ובכנות לא מצוייה לשאלה זו. הוא הודה שכלל לא התכוון להציל את היהודים שלטענתו היו מתים בין כך ובין כך. מטרתו היתה להפוך את מותם לבעל משמעות (וכאן אפשר לראות כיצד הצד הדתי של הפאציפיזם של גאנדהי גובר על הצד ההומאניסטי. המשמעות של החיים היא המרכז ולא החיים עצמם). הוא לא ניסה למשל לטעון שמותם היה מציל את שאר יהודי אירופה או משהו כזה.
מנקודה זו ואילך, אני מסכים איתך. העובדה היא שחלק גדול מיהודי גרמניה לא מתו ואם היו מתים בדרך שהציע, ספק אם היה למותם משמעות בת קימא.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש