|
||||
|
||||
כדאי לציין שתיקוני נתניהו בעניין הקרנות כמעט שלא פגעו בפנסיונרים ופגעו מעט מאוד באנשים הנמצאים בטווח של 5 שנים מפרישה. עיקר הפגיעה היה בציבור החוסכים העובדים. אנשים אלו המשלמים חלק לא מבוטל ממשכורתם לפרמיות האלו, אמורים לפחות באופן רציונלי להתעניין בעבר ובעתיד של הקרנות האלו. אם קרנות הפנסיה (הותיקות והחדשות כאחת) עומדות בפני עתיד לא ברור, יתכן שהחוסכים בקרנות האלו זורים את הפרמיות שלהם לרוח (או לפחות עושים עסקה לא אופטימלית), וזה בהחלט צריך לעניין בני 25-55 ולאו דוקא את אלו שמעבר ל-70. |
|
||||
|
||||
ראשית, אתה עצמך הסברת איך הגיעו לגרעונות (עליית תוחלת החיים, ניהול לקוי וכו'). האם השורות האחרונות שלך מציעות שבני ה-25-55 ילמדו להיות אקטוארים ומומחים לביטוח פנסיוני? החלק החשוב ביותר בפנסיה הוא הבטחון שאכן היא תהיה לעת גבורות. לבטחון יש מחיר ולפעמים גם לא זול. אם למדינה יש מטרה שלאזרחיה יהיה בטחון לעת זיקנתם, היא איננה יכולה לומר להם שילמדו אקטואריה וביטוח. הויכוח בינינו אם הוא בכלל קיים, הוא על מהו תפקידה של המדינה בדאגה לבטחון הפנסיוני של אזרחיה. |
|
||||
|
||||
נכון, למדינת הרווחה יש מטרה שלאזרחיה יהיה בטחון לעת זיקנתם. לכן היא חייבת להעניק להם קצבת זקנה ולא את התשלום המעליב שהיא נותנת היום. אבל אין שום סיבה שהמדינה תסבסד תשלומי פנסיה. מי מרוויח מן הסבסוד הזה, שהוא פרופרציוני למשכורת? נכון, השכירים העשירים, אלה שהרוויחו יפה, חיים בבית טוב, ומגיעים לשיבה טובה. זאת על חשבון כל השאר. |
|
||||
|
||||
המדינה לא אמורה לבוא לקרנות הפנסיה ולומר להן, שהיא תשלים את הכסף שבין מה שהן מסוגלות לשלם ובין הסכום שלדעתה צריך להיות משולם. לזה קוראים שיטת הקוסט פלוס. הענף הזה צריך להיות מוסדר כך שהוא יהיה כפוף לשגיונות שוק ההון רק במידה מאד קטנה, שאי אפשר יהיה לשאוב כסף מהקרנות באופן לא מבוקר, לא בצורת רווח או דיווידנדים (בקרנות הפרטיות), או שכר, בונוסים וכד' בכל הקרנות. יש דרכים כיצד לדאוג לזה. למשל השתתפות נציגי העמיתים והממשלה בישיבות הדירקטוריון ובעלי המניות וכו'. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |