|
||||
|
||||
בפרפרזה על יהונתן, נוחיות זה דבר שמייחסים לו חשיבות מוגזמת. (זה מה שקורה כשעושים בייבי סיטר לדור של טכנאים שלמדו הכל ולא יודעים כלום). |
|
||||
|
||||
נמק, פרט והסבר, בבקשה. |
|
||||
|
||||
דברים מקריים שעולים לי בראש: -מרבה שפות מרבה מחשבות. -לשוחח בשפה המקומית מאפשר לך להיכנס לראש המקומי. -שיחה איננה העברה טכנית של אינפורמציה, היא שיתוף פעולה בין שני אנשים בעלי מוטיבציה לתקשר, להבין ולחוות אחת את השניה. -מאמץ שכלי להישתמש בשפה מקומית יכול להביא להרגשה טובה, במיוחד עם מצליחים לעבור את מחסום המבוכה והליגלוג. -אדם מבוגר לא יהנה מקריאה בספר של כיתה א'. זה יותר מדי קל. מאמץ מגביר את החוויה הכללית. כמו ההבדל בין בהייה בטלויזיה והקפצת ערוצים, לעומת צפיה מעורבת. |
|
||||
|
||||
אתה טורח ללמוד את השפה המדוברת *בכל* מקום אליו אתה נוסע, כשאתה נוסע לחו"ל? |
|
||||
|
||||
אני לא מסיטה, אלא שיש לי רושם שאנחנו לא ממש מדברים על אותם דברים. |
|
||||
|
||||
אין ספק שלהצליח לתקשר עם מקומיים בשפה שאתה לא מכיר זה אחד הדברים המספקים שיכולים להיות בטיול.** במיוחד כשמלכתחילה פותחים את הבקשה בחיוך מתנצל ואזהרה שמדובר ב"מוי סטופיטה, נו אבלר אספניול...". הרצון לנסות להבין את התיירת-המפגרת-שנורא-משתדלת, בדרך כלל גרם לזה שהצד השני יבין מה אני רוצה.* *הבעיה התחילה כשהגעתי לשלב בו הצלחתי לנסח שאלה ברורה וקוהרנטית, רק בשביל לגלות שעדיין לא הגעתי לשלב הבנת התשובה. **איך אפשר לשכוח את הלילה ההזוי במעבורת בו מצאתי את עצמי מנהלת שיחה שלמה בספרדית (על חשיבות ידיעת השפה!) עם זוג צעיר מקסים בניקרגואה, בסיומה מצאתי את עצמי תוהה אם השיחה אכן הייתה מה שחשבתי שהיא. קיים סיכוי סביר לא פחות שהם דיברו איתי על המצב הגיאו-פוליטי של היבשת, ופשוט לא הבנתי. חצי מהזמן פשוט ניחשתי מה הם שואלים לפי מה שחשבתי היה הכיוון ההגיוני של השיחה.*** ***ופתאום אני חושבת על זה, גם בשיחות בעברית זה קורה הרבה פעמים. ___________ העלמה עפרונית, פתאום נורא מתגעגעת. |
|
||||
|
||||
"חצי מהזמן פשוט ניחשתי מה הם שואלים לפי מה שחשבתי היה הכיוון ההגיוני של השיחה.*** ***ופתאום אני חושבת על זה, גם בשיחות בעברית זה קורה הרבה פעמים". בדיוק. ככל שמדברים יותר שפות כך מבינים יותר מהי שפה בכלל... |
|
||||
|
||||
מזכיר לי ניסוי שמישהו עשה (אני לא זוכר אם זה היה בבוסטון או סן פרנציסקו). הוא ניגש לאנשים ברחוב ושאל איך להגיע לאתר מפורסם בעיר. בשהוא דיבר אנגלית במבטא מקומי הוא קיבל הוראות מאד כלליות וקצרות. ככל שהוא שינה את העגה והמיבטא לזר יותר, היא קובל הוראות יותר מפורטות, בדיבור איטי יותר ובקול רם יותר (יענו, מי שמדבר אנגלית במבטא צרפתי חזק, הוא גם חרש). |
|
||||
|
||||
אולי זה מסביר מדוע, לפני כמה ימים, ניגש אלי בחור כשעמדתי ליד חנות ספרים, שאל איפה זה רח' בן יהודה (במרחק מטר וחצי משם), וכשאמרתי לו - הוא הודה לי ונכנס לחנות. |
|
||||
|
||||
לפחות שניים מהשלוש הגיוניים - אם אתה מדבר במבטא זר ומנסה להגיע לאתר תיירותי - סביר שאתה תייר ולכן לא מכיר את האזור (ולכן ההוראות המפורטות) ולא מכיר טוב את השפה (ולכן מדברים לאט). הדיבור החזק לעומת זאת, מטרתו נפלאה מבינתי. |
|
||||
|
||||
מאותה סיבה שמדברים לאט, נראה לי: זה עוזר להבין, כנראה על-ידי חידוד דקויות פונטיות או הגדלת סיכוייו של כל הגה להישמע. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |