בתשובה ליובל רבינוביץ, 30/09/01 21:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שתי שאלות בלי קשר לנושא הדיון: לשם מה, בעצם, יש צורך להגדיר מהי מחלה? האם לפי הגדרת אירגון הבריאות העולמי פדופיליה, למשל, היא סוג של מחלה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש צורך להגדיר מהי מחלה על מנת להבחין בין הפרעות שנגזרות מתוקף היותן תלויות תרבות ויכולות להשתמע אחרת בקרב קבוצות שונות - כפי שניתנה הגדרה (קרימינולוגית לצורך העניין) של "אאוטסיידרים" - חיצוניים לחברה (ואפילו בקבוצות המשתייכות לאותה החברה) ובין חולי הדורש אישפוז ו/ או טיפול תרופתי. מכאן, נגזרת קביעתה של שלומית כי טלי היא "חולה". אדם אחר יגדיר אותה כ"סוטה" ובעיני שלישי היא תהיה נורמטיבית לחלוטין וכל אדם אחר פרט לה הוא החולה. כמובן שכל אחד צודק בדרכו. 2. לשאלתך - פדופיליה היא סטיה המתפתחת לכדי מחלת נפש המוצאת את ביטויה בהתגרות מינית מילדים, (המחלה בכללה כוללת סוגי סטיות מיניות שונות). היא דורשת טיפול פסיכולוגי קשה ואף לעיתים תרופתי (תלוי אילו תופעות נילוות לה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל פדופיליה היא גם תלוית-תרבות, וגם איננה גורמת לפדופיל "אי נוחות גופנית או נפשית" (למעט אי הנוחות שנגרמת לו עקב היותו מוקצה מהחברה). מדוע, אם כן, היא עדיין נחשבת למחלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח לגבי ההגדרות שהוצגו כאן, אבל בניגוד לאקסהיביציוניזם, שאינו בחזקת דחף בלתי נשלט, הרי שהפדופילים מבצעים מעשים בילדים שאינם מסכימים לכך, ולעיתים אף תוקפים אותם בכוח. אותם אנשים מודים בכך שמדובר בדחף שאינם יכולים לשלוט בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אתה טועה. כל התרבויות המוכרות מסכימות שיחסי מין אינם מקובלים מתחת לגיל 10. מעבר לגיל זה, אכן ישנה התנייה תרבותית (לצערנו). פרט לכך, (אני יוצאת מנקודת הנחה שמעולם לא שוחחת עם פדופיל או עבריין מין) מעבר להנאה המינית הרגעית, ישנה אי נוחות נפשית גדולה מאוד (גם אצל סוטים המוגדרים כסובלים מפסיכופטיה) משום שהם א. מודעים לאיסור החברתי. ב. מודעים לסבלו של הילד. ג. בשלב מסוים אינם מסתפקים רק במעשה המסוים הזה ומבקשים להמשיך הלאה. אגב, ההוקעה החברתית כלל אינה משנה לאותו סוטה. כפי שציינתי קודם, בעיני עצמו, החברה כולה היא החיצונית לו והוא למעשה, נוקם על עוול חברתי כלשהו שנעשה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין, כנראה, פדופילים מאושרים. הפדופיל מתבייש במה שהוא עושה. גם האקסהיביציוניסט העבריין - זה שחושף את אבר מינו לנשים חולפות כנגד רצונן, אינו מאושר. באופן טיפוסי הם מתארים תחושת תיעוב עצמי לאחר המעשה, שהיו רוצים לשלוט בו אך אינם יכולים. שונה הדבר כשמדובר בפדופיל הפועל במסגרת תרבותו. אדם קשיש הנישא לנערה צעירה, גם כנגד רצונה, בחברה בה רצונותיה של האשה אינם גורם שיש להתחשב בו, אינו חולה על פי אף הגדרה המוכרת לי. האם הומוסקסואליות היא מחלה? עד לפני כ-30 שנה - כן. כיום - לא. גופי הפסיכיאטריה הרשמיים קיבלו את הנטיה הכללית במערב, ובשם התקינות הפוליטית שינו את ההגדרה. אך העניין אינו כה פשוט. יש הומוסקסואלים השלמים עם בחירתם ושמחים בחלקם. להדביק להם תוית של מחלה יהיה חסר היגיון. יש הומוסקסואלים המנסים להילחם בנטייתם, ומגיעים לקונפליקטים קשים. הם חולים, וכלל אין זה משנה לי שהפסיכיאטרים חושבים אחרת. גם אם החינוך והגדרות החברה הם אלו שגרמו לקונפליקטים, הימצאותו של אדם במצב של אי נוחות נפשית בשל נטיותיו מעידה על מחלה. ולשאלה הקשה מכל - האם פסיכופתיה היא מחלה? הפסיכופת הוא אדם חסר מוסר וחסר מעצורים. הוא יכול לרצוח בשיויון נפש מוחלט, אם הדבר תואם את מטרותיו, והוא חושב כי לא ייתפס. אני מניח שיתכן שילוב בין פסיכופתיה לבין פדופיליה, למשל, ובמקרה כזה האדם לא יחוש כל תיעוב עצמי בכך שמימש את מטרותיו המיידיות. התחושה שלי היא שפסיכופתיה היא מחלה חשוכת מרפא, אך אני חייב להודות שהיא אינה מתיישבת עם הגדרת אירגון הבריאות העולמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש הומוסקסואלים המנסים להילחם בנטייתם, ומגיעים לקונפליקטים קשים. הם חולים, וכלל אין זה משנה לי שהפסיכיאטרים חושבים אחרת." 1. נניח שהם אכן חולים; האם ההומוסקסואליות היא המחלה? אולי המחלה היא דווקא אי קבלתם את נטייתם? 2. אנשים יכולים להיות לא מרוצים מהמון סיבות. יש שלא מרוצים מנטייתם המינית, יש שלא מרוצים מבן הזוג שהם תקועים איתו בקשרי נישואין, ויש שלא מרוצים מכך שהשמש זורחת בבוקר. מן הסתם זה יכול להיות ברמות ובדרגות רבות, לגרום לחוסר אושר כללי, ועד קונפליקטים קיומיים. מתי תחשיב זאת כמחלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחלה היא מצב שבו נפגעת השלמות הנפשית או הגופנית של היחיד. אם אדם מנסה להילחם בנטיה המינית שלו - הוא חולה. אני מסכים איתך שהמחלה היא אי קבלת הנטיה. הטיפול הוא לגרום לאדם לקבל את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי על מונח ברור לכאורה (מחלה), שנראה לי דווקא בעייתי; ובתשובתך החלפת אותו במונח עוד יותר מעורפל - השלמות הנפשית (או הגופנית). "אתה מסכים איתי" על משהו שבכלל לא טענתי - ש"מחלתו של ההומוסקסואל הקרוע בנפשו היא אי קבלת הנטייה". נכון שאם יבוא אלי מישהו במצב כזה ויבקש את עצתי, אגיד לו שלי נראה טוב יותר שיקבל את נטייתו (ויתגאה בה) - אבל זה לא נובע מהגדרות קליניות כאלה או אחרות (מהי המחלה שלו, האם הוא חולה, מה זה בכלל מחלה) - מעורבים כאן עניינים ערכיים שונים. למי שמבקש לענות לי: קחו את הזמן, אני יוצא לשאוף קצת רוח ואחזור עוד שלושה שבועות. אם כי אני לא נודר לא לכתוב עוד משהו עד מחר בערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסיכופטיה, או בשמה הרפואי - הפרעת אישיות אנטי סוציאלית,מוגדרת ע"י ה- DSM מכאן שהיא מוכרת כהפרעה חברתית (או אנטי חברתית למעשה). הואיל וככזו היא אינה ניתנת לריפוי. פרט לכך, ניתן לצרף אליה הפרעות רבות ובכלל זה גם פדופיליה. ברם הפדופיליה יכולה להתקיים גם ללא התבנית הפסיכופטית. האדם פועל מתוך תחושה הדוניסטית קיצונית ומתוך עקרונות תענוג בלבד. הוא אינו מסוגל ללמוד מנסיונו והאפשרות שיתפס ויענש כלל אינה רלבנטית בשבילו. עם זאת, ישנו גם חלק נלמד בפסיכופטיה ולא הכל מולד. אותו חלק נלמד תלוי בחינוך שקיבל האדם, כך שאפשרי שיחוש תיעוב מסוים ממעשיו (בשלב מסוים) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |