בתשובה להאייל האלמוני, 26/02/06 23:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(והגיחות הערות נובעות בעיקר מהעובדה שכבר חודש אני לא באמת זזה מהמטר המרובע שמול החלון והמחשב,* ומתחזקת כושר ריכוז שהולך ומתדלדל ככל שהזמן עובר והמבחנים לא נגמרים) הייתה זו התמרמרות שלא מעניינת את הציבור של האייל. תודה. *למעט גיחות ערות לכיוון המקרר.** **לא שיש שם אוכל, אבל אני אופטימית כל פעם מחדש*** ***בלי סיבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סוד, אל תגלי: אם תלכי לסופרמרקט ותדאגי לצייד את המקרר כדבעי - תהיה לך סיבה מוצקה לאופטימיות הנ"ל. (או אם תדאגי שמישהו אחר יעשה את זה. אל תבחלי בסחטנות רגשית. למשל כשאת בסביבת חברה טובה, ידיד, אמא, דודה - פרצי בבכי תמרורים ובין יבבה ליבבה דאגי להפטיר, אבל עם דיקציה ברורה מספיק! - : "אחחח, אני גוועת ברעב, אין לי אפילו פירור במקרר, בסוף אני ימות, ימווווות! - ואף אחד אפילו לא ישמע!...") (נו, בוודאי ש"ימות" ולא - "אמות", שהרי אי אפשר גם למרר בבכי באופן מוצלח ומשכנע וגם לומר - "אני *א*מוווות..") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הלכתי לפני שלושה מבחנים לסופר! וחוצמזה שכשאני עושה קניות במקרר יש מזון, בשעה שכל ילד יודע שבמקרר אצל ההורים יש אוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להביא לה מיד אוכל אתה מספר אגדות, אה? תתבייש! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |