|
||||
|
||||
כיון ששאלת - העלמה היא סטודנטית למשפטים ומכאן (נדמה לי) הגיחות הערות (יחסית, הכל יחסי. לא שלא היינו מוכנים לשמוע אותה יותר, דווקא היינו מוכנים אבל היא צריכה להקדיש זמן ללימודים) שלה בפתילים הקשורים בנושאי חוק/משפט/משטרה וכו'. היה זה שירות מידע לציבור של האייל. תודה. |
|
||||
|
||||
(והגיחות הערות נובעות בעיקר מהעובדה שכבר חודש אני לא באמת זזה מהמטר המרובע שמול החלון והמחשב,* ומתחזקת כושר ריכוז שהולך ומתדלדל ככל שהזמן עובר והמבחנים לא נגמרים) הייתה זו התמרמרות שלא מעניינת את הציבור של האייל. תודה. *למעט גיחות ערות לכיוון המקרר.** **לא שיש שם אוכל, אבל אני אופטימית כל פעם מחדש*** ***בלי סיבה. |
|
||||
|
||||
סוד, אל תגלי: אם תלכי לסופרמרקט ותדאגי לצייד את המקרר כדבעי - תהיה לך סיבה מוצקה לאופטימיות הנ"ל. (או אם תדאגי שמישהו אחר יעשה את זה. אל תבחלי בסחטנות רגשית. למשל כשאת בסביבת חברה טובה, ידיד, אמא, דודה - פרצי בבכי תמרורים ובין יבבה ליבבה דאגי להפטיר, אבל עם דיקציה ברורה מספיק! - : "אחחח, אני גוועת ברעב, אין לי אפילו פירור במקרר, בסוף אני ימות, ימווווות! - ואף אחד אפילו לא ישמע!...") (נו, בוודאי ש"ימות" ולא - "אמות", שהרי אי אפשר גם למרר בבכי באופן מוצלח ומשכנע וגם לומר - "אני *א*מוווות..") |
|
||||
|
||||
אבל הלכתי לפני שלושה מבחנים לסופר! וחוצמזה שכשאני עושה קניות במקרר יש מזון, בשעה שכל ילד יודע שבמקרר אצל ההורים יש אוכל. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
במקום להביא לה מיד אוכל אתה מספר אגדות, אה? תתבייש! |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |