בתשובה ליהונתן אורן, 25/02/06 20:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שאלתי על דדוקציה כי נראה לי שברוב המקרים ההנחות שלה בנויות על סוג מסוים של אינדוקציה, גם אם איננו מודע. למשל, אם אתה מסיק שמישהו מידידיך הוא בן תמותה, משום שכל בני האדם הם כאלה - אזי על מה בנויה ההנחה שכל בני האדם הם כאלה? לא על אינדוקציה? אינדוקציה מתמטית, למיטב הבנתי, היא תקפה בהחלט. לכן תהיתי אם פופר לא התייחס אליה בנפרד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפי פופר - לא. טענה כמו "כל בני האדם הם בני תמותה" לא בנויה על אינדוקציה, אלא זאת השערה שאנחנו מעלים ואז מנסים להפריך. המקור להשערה הוא מורכב: כדי שתהיה השערה, אנחנו צריכים שתתעורר "בעיה" שההשערה מנסה לענות עליה. בעיה נוצרת רק על סמך נקודת ראות קודמת וביחס אליה, רק כשקיים פער מסוים בין הציפיות לבין המתממש בפועל. לכן, הבסיס לכל ניסיון הוא ציפייה מסוימת. הגישה כלפי המציאות היא תמיד אקטיבית – תמיד מחפשים דבר מה במציאות. הציפיות הראשוניות הן מולדות, ומעבר לזה אנחנו מקבלים ציפיות מהתרבות. מה שכל אחד עושה כדי להבין את העולם מסביבו הוא פעילות מתמדת של יצירת היפותזות, הפרכתן וחוזר חלילה. זאת לא פעילות של התבוננות בעולם והיסק לוגי של כללים באמצעות אינדוקציה, אלא של ניסיון להתאים השערות שמקורן מולד או תרבותי למה שאנחנו קולטים מהעולם. בהחלט יכול להיות שפופר התייחס לאינדוקציה מתמטית. הוא עסק בהמון נושאים. לצערי, אני מכיר רק כמה מאמרים שלו, כך שאני כנראה לא האדם המתאים לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הפסקה הראשונה. אפשר דוגמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניקח את "כל בני האדם הם בני תמותה". איך אנחנו מגיעים לזה? תומכי האינדוקציה יגידו שאנחנו רואים מסביבנו שאדם מת, ואח"כ עוד אדם מת ואח"כ עוד אחד. מכאן, אנחנו מסיקים באמצעות אינדוקציה שכל בני האדם הם בני תמותה. להסבר הזה יש שתי בעיות מרכזיות. ראשית, זהו היסק לא תקף. מכך שראינו X בני-אדם מתים אנחנו לא יכולים להגיע למסקנה שכל בני האדם הם בני-תמותה. יכול להיות שזאת "הכללה מקרית", ורק האנשים שידוע לנו שמתו עד היום הם בני תמותה. שנית, כמו שכתבתי בתגובה 370616 לא ברור על איזה בסיס אנחנו מבצעים הכללות. אם צורת ההסקה היא מהמציאות אל ההיפותזה באמצעות הלוגיקה או ההרגל בלבד, איך אנחנו מגיעים להיפותזה הזאת מלכתחילה. פופר מציע לנו דרך אחרת. ההיפותזה לא נוצרת מהתבוננות ישירה במציאות והכללות. קודם כל צריכה להיות "ציפייה". במקרה הזה, אנחנו מצפים - כתוצאה מתכונות מולדות - שעצם יתמיד בקיומו כפי שהוא. כשאדם מסביבנו מת, נוצרת "בעיה": הציפיות שלנו לא מתאימות למציאות. כשהציפיות לא מתאימות למציאות, אנחנו מחפשים באופן אקטיבי פתרון. אנחנו מעלים השערה שמקורה במבנה האנושי שלנו ובתרבות: "כל בני האדם הם בני תמותה". ברגע שנמצא מקרה אחד שלא תואם את ההשערה (למשל, אדם שלא מת לעולם), הטענה תופרך. כל זמן שלא מצאנו מקרה כזה, אנחנו ממשיכים להחזיק בטענה הזאת, כי זאת הפעילות הרציונאלית ביותר מצדנו. הרעיון המרכזי כאן הוא שההשערה לא באה מהתבוננות במציאות והכללה על-סמך המקרים שראינו, אלא מגורמים מולדים ותרבותיים. ברגע שהעלנו השערה יצרנו "ציפייה" חדשה, שיכולה בתורה להיות מופרכת וליצור "בעיה" שתחייב אותנו לחפש השערה אחרת. כך פופר מנסה לפתור הן את בעיית הצדקת האמונות שלנו בלי אינדוקציה שהיא לא תקפה, והן את הבעיה של מקור ההכללות שלנו: מה מקור ההשערות שלנו אם המקור לא יכול להיות לוגיקה ולא יכול להיות הרגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא פספסתי כאן משהו, ה"פתרון" הזה של פופאר לא פותר שום דבר. מדוע ההשערה האולי-מולדת הזאת אמורה להיות תקפה יותר מאינדוקציה? ומדוע, למשל, שנצפה שעצם ימשיך בקיומו? ואם אנו מצפים לכך - איך זה שברגע שמצאנו "הפרכה לציפייה" - מיד אנחנו מכלילים על ההיפך ממנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. אני פשוט לא מסביר טוב. הפתרון של פופר לא נובע ממושג ה''תקפות'', אלא ממושג ה''רציונאליות''. לפופר יש שתי קבוצות התייחסות מרכזיות בכתיבה שלו. מצד אחד, תיאוריות שלדעתו אינן מדעיות ומנסות לנכס לעצמן מדעיות כמו המרקסיזם או הפסיכואנליזה. מצד שני, ויטגנשטיין והפוזיטיביסטים הלוגיים. ההתקפה שלו על מושג התקפות היא התקפה עליהם. הפוזיטיביסטים ניסו ליצור תמונת-עולם שמבוססת על צירוף של רשמי-חושים שמשוקפים באמצעות טענות בשפה ועל הלוגיקה בלבד, כך שיהיה אפשר להצדיק את תמונת העולם הזאת באמצעים לוגיים, ולדבר על ''תקפות''. פופר טוען שזה ניסיון נואל. הסיבה לקבל את טענות המדע אינה תקפותן, אלא הרציונאליות שטמונה בתהליך החקירה כפי שהוא מתאר אותו. לפיו, האמנה שהיא תוצאה של תהליך רציונאלי היא רציונאלית. השאלה מדוע שנצפה שעצם ימשיך בקיומו היא שאלה שפופר לא ממש עסק בה (למרות שהוא התחיל כל מיני כיוונים בעניין). הוגים מאוחרים יותר כמו קוויין או גודמן מציעים לנו את התורה האבולוציונית כדי להסביר את הציפיות הבסיסיות שלנו. וכמובן - יש את המיתוסים החברתיים ואת הכשרתו של המדען שרלוונטיות להעלאת היפותזות. פופר (אולי עם פירס) גם פתח את המחקר על מקומה של ההיסטוריה במדע ושל הקונטקסט החברתי של המדען. ברגע שמצאנו ''הפרכה לציפייה'' אנחנו לא מכלילים על ההיפך ממנה, אלא מסיקים שההשערה שהחזקנו בה אינה נכונה ומחפשים השערה חדשה. נכון שחייב להיות יחס של סתירה בניבויים של שתי ההשערות (אחרת לא נוכל להסביר את ההפרכה לציפייה שקיבלנו), אבל הן לא חייבות להיות ''הפוכות''. במקרה, במקרה שעסקנו בו (''כל בני האדם הם בני תמותה'') ההשערות הן מנוגדות, אבל זה לא חייב להיות ככה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מובן אינדוקציה מתמטית היא "תקפה בהחלט"? למיטב הבנתי, היא תקפה (עבורך) אם אתה אומר שהיא תקפה. אתה לא חייב לקבל את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא תקפה במסגרת כללי המשחק שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא-היא כללי המשחק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |