בתשובה להיא, 20/02/06 19:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם העולם היה מורכב רק משחור ולבן היה לנו נורא משעמם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל לפעמים אנחנו מארגנים אותו לנוחותנו לפי דימויי שחור לבן. דימוי אחד שכזה יהיה ''האירופאים יותר יעילים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח למשל את הכייסים האירופים. בישראל, כאשר הארנק שלי היה נעלם, הייתי יכולה להיות בטוחה שכרטיס האשראי שלי מנוצל עד תומו לפני החסימה (מה שהיה מגיע לידי ביטוי בפירוט שהיה מגיע לאחר מכן). לא היה סיכוי שאי פעם אראה שוב את הארנק ותכנו. אני בטוחה ששלל המסמכים האישיים והפריטים הסנטימנטליים בארנק נוצלו כראוי, והארנק עצמו נמכר בודאי כחלקי חילוף. ובעיר הבירה הגרמנית? כשבוע לאחר הכיוס, נמצא הארנק על תכנו. כרטיסי אשראי מפהקים משעמום. רוב הכסף המזומן אמנם נעלם, אבל הם השאירו עודף (!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך את מסבירה את זה? מישהו מיהר למכולת והשאיר את הארנק בבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארנק נעלם ברכבת תחתית אחת, ונמצא שוב ברכבת תחתית אחרת. יכול להיות שהכייס מכור לחיי הריגוש של נסיעה ברכבות תחתיות, ועוצר רק על מנת לקנות משקאות קלים בחנויות המכולת שנמצאות על הרציפים, אשר אינן מקבלות כרטיסי אשראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתכן שבגרמניה נוהגים הספקים לבחון את חתימת הלקוח ולהשוות אותה למה שמופיע על הכרטיס? נשמע לי מתאים לסטריאוטיפ הייקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאתה צודק. (אוף, למה סטראוטיפים צריכים לקלוע לפעמים?) מה שנפלא מבינתי הוא העובדה שהקופאים וקופאיות מוצאים את הקשר בין החתימה על הכרטיס שלי, והחתימה על הקבלה. אני לא רואה את הדימיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגליה, למשל, הלקוח צריך ליצור קשר עם הבנק, ולאשר איזה מהתשלומים/חיובים המופיעים בפירוט האשראי יש לבצע1. 1 מידע על בסיס הספר הזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר נשמע כמו אנטישמיות לשמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להגיד משהו כזה: יעילות ארופאית = מוסר עבודה פרוטסטנטי יעילות שמית = ניצול מחפיר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יעילות שמית" - את מתכוונת "יעילות בעניין *שמות*"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן יוסף ואיבן יוסוף הם שמות, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע איך זה עובד בגרמניה אבל בארה"ב, בניגוד לישראל, כרטיס האשראי איננו כרטיס חיוב. הלקוח מבוטח כנגד גניבה (מקסימום ישלם 50$ הישתתפות עצמית, אם בכלל), וחברות האשראי מנטרות באופן שוטף את השימוש ועוצרות מייד כל שימוש שחורג מהדפוס הרגיל של בעל הכרטיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי נסיוני בארץ, לקוח שמודיע על העלמו של הכרטיס אינו מחוייב בהוצאות החריגות שמופיעות בתאריך ההעלמות, גם כאשר הודיע על כך יומיים לאחר מכן. את הדיווח על אותן הוצאות חריגות הוא מקבל בכל מקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "ועוצרות מייד כל שימוש שחורג מהדפוס הרגיל של בעל הכרטיס"? מה יכול להיחשב "דפוס רגיל"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופיל השימוש האישי של בעל הכרטיס לפי חתכים גאוגרפיים, רמת ההוצאה, סוג הקנייה, פיזור השימוש וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די מדהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצחיק אותי שבן אדם יושב מול מחשב(!), והשורה ההיא עוד יכולה להדהים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר חדשים התקשרו מחברת האשראי לנייד של היפנית ושאלו אותה למקום המצאותה. מסתבר שמישהו ניסה לחייב את כרטיס האשראי בחנות באי הוקאידו, 1500 ק"מ מצפון לנו. אף כי החיוב היה בסדר גודל בינוני זה הקפיץ להם משהו במערכת והם ביצעו את הבדיקה בזמן אמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע מרשים. האם הכרטיס אבד/נגנב לה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, היתה פריצה לבנק הנתונים של לקוחות YAHOO יפן וחלק מכרטיסי האשראי שוכפלו. אני לא מבין במחשבים אבל זה לא נראה פשוט לייצר חתיכת לוגריתם שיכול לתת התראות ביעילות מקסימלית כזו, אולי אני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלגוריתם. לוגריתם זה משהו אחר. אתה מוקף כל היום בפלאים גדולים הרבה יותר. אם חתיכת הקוד ההיא בונה עליהן הרבה חדש, זה לא השתמע מהתיאור. לזהות ששתי קניות עם אותו כרטיס האשראי, פיסית, התבצעו במרחק של מעל אלף ק''מ במרווח זמן של עשר דקות, זה לא בדיוק מסובך, ביחס לכל שאר הדברים שנעשים בדרך לפרסום ההודעה הזאת. יכול להיות שהאלגוריתם שלהם הרבה יותר מורכב, אבל עדיין לא נשמע לי שיש שם משהו חדש במיוחד. כמובן שיכול להיות שאני טועה, אבל נראה לי שכדי להתלהב מזה אתה חייב להיות די בלתי-מודע לכל מה שמחשבים עושים סביבך כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאם שתי הקניות התבצעו בתוך 10 דקות במרחק מרשים, זה דבר מעורר חשד. אבל אם הקנייה האחרונה של היפאנית הייתה יומיים קודם, אז ייתכן שעלה בדעתה לנסוע לאותו אי, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. ואני סקרן לדעת מה הם עושים במקרים האלו. אבל אני לא מצפה להיות מופתע מהתחכום1. ----- 1 זה לא אומר שאני מצפה שזה יהיה פחות מתוחכם מהדבר הטוב ביותר שאני יכול לחשוב עליו. אבל אני כל היום במגע עם דברים מתוחכמים הרבה יותר מכל מה שאי-פעם חשבתי עליו בעצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה שכחתי, אני גם לא מבין גדול במתמטיקה. אבל זהו, שלא בוצע שימוש בכרטיס האשראי בסמוך לנסיון ההונאה ואני מדבר על פרק זמן של ימים. בכפר היפני הולכים עם כל המשכורת החדשית בארנק. מצד שני בטיולים בחו''ל אף פעם לא נערכו בירורים וזה לא שעדכנו מראש את חברת האשראי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הפריצה ההיא שדיברת עליה שינתה כמה פרוצדורות, וייתכן שהכרטיס המדובר היה ברשימת החשודים (ע"י מה שהיה ב YAHOO). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ''י, לא ע''י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה גם מה שאני חשבתי לטומטומי אבל הסתבר לי שזה נוהל די נפוץ שחוו גם בעלי כרטיס שאינם לקוחות יהוווו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברת האשראי בטח נדלקה שבאותה חנות באותו כפר הופיעו בבאת אחת הרבה כסף של הרבה כרטיסי אשראי שונים. הרבה יותר קל לנטר ולגלות חריגות ברמת החנות מאשר ברמת הקונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משלם על כרטיסי הטיסה במזומן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלל, גם על דברים יקרים יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכת "המוציא שקל מן הארנק"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יין, שקל' דולר, מה זה משנה? אני הרגשתי כמו מיסטר סופרנו כשקניתי את מערכת הסאונד המרשימה בבוחטה של שטרות מרשרשים. מאז התחלתי להסתובב בבית בחלוק מרופט ולמלמל "I'm losing my fucking mind" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כן היית עושה זאת בעירום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדבר הצעירים עימם אני נמנה, מה קשור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים הידיים, לפעמים הרגליים, לפעמים גם וגם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באזיקים או בגרביונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקימונו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה של כייסים בארץ כמו בערים אירופאיות מסויימות? כל פעם שאני באירופה אני מפחד כל הזמן על הארנק. כולל פעם אחת שראינו מישהו מכוייס מול העיניים שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כייסות היא אמנות עדינה ומורכבת. בארץ אין לאנשים סבלנות לזה - הם סתם דוקרים, יורים, חוטפים ובורחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. זה בעיקר משום שהצברים ידועים בגילוי לב שלהם. פעולות נסתרות אינן הולמות את אופיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכירה את הסטטיסטיקות. אבל גם בישראל יש מצבי צפיפות שבהם צריך להשגיח על הארנק קצת יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה זמן הייתי במועדון באזור המרכז, ובדרכי החוצה נתקלתי בבחורה זועמת ובוכיה באזור הכניסה שטענה ש"5 פעמים כבר גנבו לי פה את הפלאפון", למרבה השעשוע היא גם עצרה אנשים "חשודים"(לא בלונדינים) וביקשה מהם להראות לה את הפלאפון שלהם. כמובן שהדבר לא התקבל בברכה, וסיפק לי דקות של הנאה1. לתשומת לב המתדיינים על "שנאת סיכון". 1 עם כל הצער על הבחורה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיא לא חשבה להתקשר לפלאפון? אולי הגנב יתרצה להחזיר את הפלאפון תמורת סכום סמלי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |