|
||||
|
||||
אנו חלוקים באופן עמוק. מאחר ואת מתייחסת למדעי החברה, אסתפק בשלב זה בכמה ציטוטים מנאומו של עמוס עוז, בקבלו את פרס גתה בשנה שעברה, בתרגום דפנה אלעזר-הלוי ובתוספת טעויות הקלדה שלי: "...בזמן כלשהו במאה התשע-עשרה, זמן לא רב לאחר מותו של גתה, חדרה אל תרבות המערב מחשבה חדשה שטאטאה את הרע הצידה, ולמעשה ביטלה את עצם קיומו. החידוש האינטלקטואלי הזה כונה בשם "מדעי החברה". לדידם של המומחים החדשים, הבטוחים בעצמם, הרציונליים להפליא, האופטימיים והמדעיים-לעילא שעסקו בפסיכולוגיה, באנתרופולוגיה ובכלכלה – הרע לא היה נושא לדיון. במחשבה שנייה, גם הטוב לא. עד עצם היום הזה ישנם חוקרים מתחום מדעי החברה שממאנים לדבר על טוב ועל רע. בעיניהם, כל המוטיבציות והפעולות האנושיות מקורן בנסיבות, שלעיתים קרובות אינן בשליטתו של איש. .... אנו נשלטים בידי הרקע החברתי שלנו. במשך כמאה השנים האחרונות נאמר לנו שאנו מונעים אך ורק בידי אינטרסים עצמיים כלכליים, שאין אנו אלא יציר התרבות האתנית שלנו, שאנו מריונטות התלויות על חוטי התת מודע שלנו ותו לא. במילים אחרות, מדעי החברה המודרניים היו הניסיון המרכזי הראשון לסלק הן את הטוב והן את הרע מעל במת האנושות. בפעם הראשונה בהיסטוריה הארוכה שלהם, הטוב והרע נדחקו שניהם מפני התפיסה כי הנסיבות הן שעומדות תמיד בבסיס החלטותיו של האדם, פעולותיו של האדם ובייחוד סבלותיו של האדם. את החברה יש להאשים. את הילדוּת הכאובה יש להאשים. את האקלים הפוליטי יש להאשים. את הקולוניאליזם. את האימפריאליזם. את הציונות. את הגלובליזציה. כך החלו התחרויות הגדולות של אליפות העולם בקורבנוּת. בפעם הראשונה מאז ספר איוב, השטן מצא את עצמו מחוסר עבודה .... אך הוא לא נותר מובטל. המאה העשרים היתה הזירה הנוראה ביותר של רוע אכזר בהיסטוריה האנושית. מדעי החברה לא הצליחו לנבא את הרוע המודרני המשוכלל הזה ולהתעמת איתו, ואף לא לתפוס את מהותו. פעמים רבות, הרוע הזה של המאה ועשים עטה על עצמו מסווה של תיקון סדרי עולם, של אידאליזם, של חינוך ההמונים או של "פקיחת עיניהם". הטוטליטריות הוצגה כגאולתם החילונית של אחדים, על חשבון חייהם של מיליונים. היום, משנחלצנו בחלק מהעולם מהרוע שבמשטרים טוטליטריים, אנו רוחשים מידה עצומה של כבוד לתרבויות. לרבגוניות. לפלורליזם. אני מכיר כמה אנשים שמוכנים להרוג כל אחד שאינו פלורליסט. השטן נשכר שוב לעבודה בידי הפוסט-מודרניזם; אך הפעם תפקידו היה על סף הקיטש: קומץ קטן וסודי של "כוחות אפלים" הוא האשם תמיד בכל, מעוני ואפליה ומלחמה והתחממות כד"א ועד ל-11 בספט' ולצונאמי. האנשים הפשוטים הם לעולם תמימים. המיעוטים הם לעולם חפים מכל פשע. קורבנות הם, מעצם טיבם, טהורים מוסרית. האם שמתם לב שבימינו השטן אינו נכנס עוד בגופו של שום אדם יחיד? אין לנו עוד פאוסטים משום סוג. על פי השיח האופנתי של ימינו, הרוע הוא קונגלומרט. מערכות הן רעות. ממשלות הן מרושעות. מוסדות חסרי פנים מנהלים את עולם לתועלתם הזדונית. השטן אינו נמצא עוד בפרטים. גברים, נשים וילדים יחידים אינם יכולים להיות "רעים" במובן העתיק של ספר איוב, או של מקבת, או של יאגו, או של פאוסט. אתם ואני – כולנו תמיד נחמדים מאוד. השטן הוא תמיד הממסד. וזה, לדעתי, אינו אלא קיטש מוסרי. ... יש בעולם אנשים טובים. יש בעולם אנשים רעים. את הרוע לא תמיד אפשר להדוף בעזרת לחשים, בעזרת הפגנות, בעזרת ניתוחים חברתיים או פסיכואנליזה. לפעמים, כמוצא אחרון, יש להתעמת איתו בכוח. לדעתי, הרוע המוחלט בעולם אינו המלחמות עצמן, אלא התוקפנות. התוקפנות היא "אם כל המלחמות". ולפעמים יש להדוף אות התוקפנות בכוח הנשק לפני שיוכל לשכון שלום......." |
|
||||
|
||||
לא הצלחתי לראות מה הקשר בין הציטוט הנאה מדבריו של עוז לבין התגובה שאליה התייחסת. אם אתה לוקח כאן בחשבון דברים שאמרתי מוקדם יותר באותו דיון - צר, לי, זה היה מזמן, אינני זוכרת ולא הצלחתי לעקוב כרגע. אשמח אם תגיד על איזה מטענותיי אתה חולק ובאיזה אופן. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שאפופידס רוצה לומר, שיש חיה כזו, ''אמת מוחלטת'' (לפחות בקווים גסים), וזאת בניגוד לעמדה שלך, שהדגישה את היחסי. |
|
||||
|
||||
א. עיקר כוונתי בתגובה 352918 לא היה להציג עמדה רלטיביסטית, אלא להצביע על כך שגם "קונצנזוס" וגם "הגמוניה" מייצגים עמדה מסוימת. העובדה שזו עמדת "הרוב" לא הופכת אותה *בהכרח* לחוסר עמדה. ב. דבריו של עוז יפים ומעניינים בעיקר משום שהוא אשף הניסוח (ובמקרה זה, צילה אלעזר גם היא עשתה עבודה מצוינת, עד כמה שניתן לשפוט). מאידך גיסא, התוכן אצלו מבולבל משהו. הקישור שהוא עושה בין זוועות המאה ה-20 לבין מדעי החברה מופרך מעיקרו, ודאי ביחס למחצית הראשונה שלה. האדם שהכניס יותר מכל לשיח "ילדות כאובה" ושאר בעיות אישיות היה פרויד, עם הפסיכולוגיה שלו, ולא ממש סביר שמשהו מדבריו עורר את הנאציזם לפעולה1. ואילו הפוסט מודרניזם עם האשמותיו הפוליטיות הכוללניות נולד אחרי כל האירועים הללו. יותר מזה, לפניה, במדעי החברה *חוץ* מפסיכולוגיה (שבאוניברסיטאות שונות נמנית בכלל על המדעי הרוח), לא פסלו מונחים של טוב ורע: פשוט לא עסקו בהם. ומה יש להלין עליהם? במדעי הטבע, למשל, עוסקים במונחים אלה? ג. עוז גם בונה כאן "איש קש" מדופלם בתכלית. דברים כמו "השטן נשכר שוב לעבודה בידי הפוסט-מודרניזם; אך הפעם תפקידו היה על סף הקיטש: קומץ קטן וסודי של "כוחות אפלים" הוא האשם תמיד בכל, מעוני ואפליה ומלחמה והתחממות כד"א ועד ל-11 בספט' ולצונאמי. האנשים הפשוטים הם לעולם תמימים. המיעוטים הם לעולם חפים מכל פשע. קורבנות הם, מעצם טיבם, טהורים מוסרית"... באמת אינם מייצגים שום הוגה רציני, פוסגט מודרניסט או אחר. לו ייצגו אותם - הייתי מתנערת מהם באופן מוחלט.2 1. אני נוטה לחשוב שפרויד אכן השחית את העולם מהרבה בחינות, אבל זה כבר סיפור אחר. 2. כלומר, יותר משאני מנוערת מהם היום: אינני מזהה את עצמי עם הזרם הזה כלל ועיקר. |
|
||||
|
||||
2. גם אני לא. אבל גם לא יכולה לומר שאני מודרניסטית. תהיתי פעם (באיזה פוסט שאין לי כוח לקשר אליו כרגע) מה צפוי לנו אחרי גוויעת הפ"מ. התשובה היתה משהו שקשור באחריות, אבל אני לא רואה שזה קורה. |
|
||||
|
||||
נו, טוב, אז יש לי כוח לקשר אליו כרגע: http://www.notes.co.il/aviva/995.asp . אבל זה הכל, ועכשיו לצחצח שיניים ולישון. |
|
||||
|
||||
וכי חובה עלינו להשתייך לאחד הזרמים הללו? מבחינתי, לפחות, אחת הזכויות הנשמרות לי מתוקף העובדה ש*אינני* מקובעי התרבות היא שאינני מחויבת להגדרות נוקשות של עצמי. בסופו של דבר, גם במודרניזם וגם בפוסטיותו יש הרבה דברים טובים והרבה רעים. אני לוקחת מכל אחד מהם את הכלים הטובים שיצר, ומשתמשת בהם על פי רצוני. וממילא, כמו שאמרת (במאמר מקסים, אגב) שניהם גוועו כבר, ומה שמתהווה עכשיו עוד לא זכה לשום מניפסט ברור. יש למה לחכות.:) |
|
||||
|
||||
תודה. נחמד לצוף חופשי, הבעיה מתחילה כאשר יש צורך לנקוט עמדה, וכל עמדה כלשהי תהיה פוליטית או מחייבת (ואני לא מדברת על בחירות לכנסת אלא על החלטות יומיומיות כמעט). |
|
||||
|
||||
הא? איבדתי אותך. את יגולה לתת דוגמא? |
|
||||
|
||||
כן - מה דעתך על המעשה הנראה כאן: http://www.notes.co.il/rinat/15311.asp |
|
||||
|
||||
לא הבנתי איך עניין זה מחייב אותך להכרעה כללית בין מודרניזם לפוסט? |
|
||||
|
||||
לא הכרעה כללית. פשוט הכרעה. |
|
||||
|
||||
אז בעניין הזה, למשל, טובים בעיניי גם הפסל וגם שרפתו - שניהם נראים משכנע. מה זה אומר על מצבי הזורם? |
|
||||
|
||||
שתיכף יקרוס לך הגל :-))) |
|
||||
|
||||
חשבתי שהקריסה מתבצעת רק אם אני מכריעה דווקא... |
|
||||
|
||||
זהו, שאני טוענת שלפעמים חייבים להכריע, ושיש מקרים שהכרעה תמקם אותך באחד משני הקטבים האמורים. זה מה שקורה כאן - לא חייבים להכריע, כמובן, אבל אין דרך להכריע מבלי לקחת צד אחד מהשניים. אני אחשוב על דוגמה יותר טובה.. |
|
||||
|
||||
זה יהיה מאוד משמח, אולי סוף סוף אבין.:) |
|
||||
|
||||
או.קיי, נאמר שהיית מרגלית הר-שפי של הצתת השור. כלומר, היית שומעת מן המצית (שהוא לא חבר שלך, רק מכר) שבכוונתו לשרוף את הפסל באותו ערב. האם היית מדווחת על כך? אם כן, נקטת עמדה. אם לא, גם כן נקטת עמדה. ואולי עדיין זו לא הדוגמה האידיאלית (מבחינת האבחנה בין מ' לפ"מ), אבל דיווח או אי-דיווח לרשויות/משטרה במקרה כזה בהחלט מציב אותך כבעלת עמדה מוסרית כלשהי. |
|
||||
|
||||
על שרפת הפסל ודאי לא הייתי מדווחת: בעיקר משום שלא הייתי חושבת על זה. על רצח רבין, לו הייתי מעלה בדעתי שיש לדברים פן מעשי, יש להניח שהייתי מדווחת. גם כך וגם כך לא הייתי גוזרת את אופן פעולתי ממודרניזם או פוסט, ובכל מקרה לא הייתי מרגישה מחויבות להיות עקבית בבחירה ביניהם. אני עדיין מתקשה להבין את הצורך בעקביות כזאת. |
|
||||
|
||||
לרגע לא טענתי שיש צורך בעקביות. אמרתי שיש מצבים לא נדירים שבהם הפרט, גם זה שפוסח על שני הסעיפים כפי שתיארת, מוצא עצמו בהכרח תומך אקטיבי של מ' או פ''מ. |
|
||||
|
||||
טוב. עכשיו הבנתי.:) |
|
||||
|
||||
1. נראה לי שה"חולניות" של פרויד וחבריו הייתה עבור הנאצים עוד דוגמה לפרוורסיה שביהודים. |
|
||||
|
||||
זה ייתכן מאוד, אבל קשה להאמין שזה היה גורם מרכזי בשאיפה לחיסולם. וזה ודאי לא הקישור המשתמע מדבריו של עוז. |
|
||||
|
||||
כמובן. אבל אני רק בניטפוקים. |
|
||||
|
||||
אני מציעה מכרז על המצאת מלה עברית לניטפוקים. |
|
||||
|
||||
אני מציע :"ניטפוקים" |
|
||||
|
||||
הנוקדן מנטפק, ניטפוק הוא נוקדנות, ואי לכן ניטפוקים הם נוקדנויות. |
|
||||
|
||||
לא נעים לי לנטפק אבל נוקדן זה לא פדנט? |
|
||||
|
||||
רב מלים: נוֹקְדָן שֵם (מיושן) דייקן, מי שמקפיד ומדקדק בפרטי פרטים ומקדיש תשומת לב מופרזת לפרטים השוליים. |
|
||||
|
||||
פדנט זה קפדן או דקדקן, לא? (ובעצם, דקדקן - מי שעוסק בדקויות - זה יופי של תשובה עברית לניטפיקר האנגלי). |
|
||||
|
||||
זה לא חוכמה. הרעיון הוא מלה חדשה! |
|
||||
|
||||
לנטפק זה להוציא ביצי כינים. מכיוון שבאייל הקורא עסקינו, אפשר להציע ''פליית ביצי כינים מקרני אייל'' או פבכמא''י. הוא פבכמאי, היא פבמכאית, הם מפבמכאים. לחליפין- גרומינג. |
|
||||
|
||||
מיחלושץ |
|
||||
|
||||
לא עמדתי על שורשיה של נוקדפיקות זו. |
|
||||
|
||||
שורשי אוויר המא |
|
||||
|
||||
מעניין - הוא קושר בין החקר העצמי של האדם לבין חוסר אחריות. נקודה ראויה לעיון. בכל אופן, מוזר שעוז מתעלם מהעובדה שהרבה לפני צמוח מדעי החברה, היה מי שניסה להסביר את העולם ואת מניעי האדם - רק שפעם קראו לזה פילוסופיה, או דת. |
|
||||
|
||||
אלא שהמדע, בניגוד אליהם, אינו מצמיד (או לא אמור להצמיד) ערך מוסרי למניעי האדם. לכן הוא מסוכן. מה שיותר מוזר, הוא שעוז תוקף את אותו המדע גם כאשר הוא כן מביע עמדה מוסרית. והוא אפילו לא עושה את המעשה הראוי ומנסה להסביר את הקישור המיידי בין בחירה מוסרית ובין הפרט הבודד (''הסובייקט המכונן'' - שעל קיומו מערערת עמדה זו). |
|
||||
|
||||
עמוס עוז טועה כאשר הוא מאשים את מדעני החברה בכך שלאורך השנים הם החשיבו אך ורק את החברה ואת התרבות ולא גם את הסובייקט הפועל; את הנסיבות ולא גם את הגורמים האישיותיים. זה נלמד בקורסי המבואות של שנה א'. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |