בתשובה לאיציק ש., 13/02/06 19:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1 לא חטפתי אף פעם אבן לקסדה, כך שאני מאמין לך. אבל שים לב למה שרק עכשיו פורסם בתקשורת בפרשת אשת השגריר של הרפו' הדומיניקנית ושוטרי משטרת ההגירה: א. בשום שלב הם לא הכחישו שהם תקפו אותה ואת העובדת שלה. ב. הטיעון הראשוני שלהם היה- לא ידענו שהיא אשת שגריר, לא היו סביב לבית כל שלטים או סימנים. אדם הגיוני יסיק שהם התכוונו בעצם לומר, שאלמלא היא הייתה אשת שגריר, הרי התקיפה מוצדקת. ג. התגובה הרשמית של משטרת ההגירה הייתה שצריך היה לנטרל אותה, משום שהיא הייתה נסערת. ד. לבסוף הופיעו בביתה נציגים בכירים של אותה משטרת הגירה והדריכו אותה כיצד להגיש תלונה כנגד השוטרים המסויימים. ה. ממשטרת ההגירה נמסר עוד שהקצין בשטח יועבר מתפקידו. 2. אשת השגריר הצהירה שאסור לישראל להיראות ככה, אבל גם היא יודעת כנראה שכך אנחנו נראים בעצם.דו"ח פרידום האוס למדד החופש הפוליטי וחירויות האזרח ברחבי העולם, מדרג אותנו מבחינת ההגנה על חירויות האזרח באותה רמה יחד עם מדינות מתפתחות. הסעיפים העיקריים לרעתנו מבחינה זו הם השחיתות השלטונית, וההפרה של זכויות אדם של הפלסטינים. אבל לא רק. התנהגות בלתי חוקית של שומרי החוק היא מציאות יומיומית בישראל. לאזנינו מגיעים רק המקרים שיש בהם עניין תקשורתי, וזה מה שמדאיג. שאם כך היא המציאות היכן שהתקשורת נמצאת, הרי אפשר לדמיין רק שהמצב חמור יותר במקומות שאליהם היא לא מגיעה. 3. זו תעודת עניות עבורנו כאשר ברפובליקה הדומיניקנית, מדינה שבה התל"ג לנפש הוא בערך רבע מבישראל, מדינה שעד לפני שני עשורים הייתה נתונה תחת משטר אוטוריטרי, ועדיין לא השלימה את כל השינויים המוסדיים והחוקתיים בכיוון של דמוקרטיה ליברלית, ההגנה על זכויות האזרח גבוהה יותר מבישראל, מדינה אשר נוסדה מראשיתה ונכנסת בקרוב לעשור השביעי שלה בתור מדינה נאורה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל כדאי לדייק (סתם ניטפוק): הפרידום-האוז נתן לישראל בדו"ח האחרון ציון 1 בזכויות פוליטיות וציון 2 בזכויות אזרחיות בעוד שלרפובליקה הדומיניקנית הוא נתן 2,2 בהתאמה. אז זה לא שהם ממש יותר טובים. http://www.freedomhouse.org/uploads/pdf/Charts2006.p... אבל יותר חשוב, לדעתי, שנבדיל בין תגובת המשטרה כלפי מפרי חוק (עובדים זרים, עברייני תנועה, משתמשים בסמים, גנבים ושודדי בנקים) ובין תגובתה כלפי פורעי חוק שלא מקבלים את מרותה של המדינה וסמכותה של המשטרה. לראשונים - הגם שהם מפרי חוק - מגיעות זכויות האזרח וכבוד האדם. לאחרונים, לדעתי, לא מגיעות כל הזכויות כי הם לא מכירים אפילו בסמכות הרשויות להעניק זכויות כאלו. תפקידה (בין היתר) של המשטרה הוא לשלול זכויות אזרח של יחידים כדי להבטיח את זכויות האזרח של אחרים. למשל, עליה להפעיל את כל הכוח הדרוש לעצירת גנב, ושלילת חירותו, כדי להבטיח לאחרים את זכות הקניין. אם המשטרה לא תפעיל כוח לעצירת גנבים, תכובד זכותם (של הגנבים) לחירות אבל תישלל זכותם של האחרים לקניין. מאידך, אסור למשטרה לשלול מהגנב יותר זכויות מאשר נחוץ לשמירה על זכויות האחרים. לכן אם המשטרה תעצור גנב זה בסדר.אם היא תכה אותו, אחרי שהוא נעצר - זו הפרה בלתי מוצדקת של זכויותיו. אבל אם הגנב מתנגד בכוח למעצר, מותר למשטרה להכות אותו עד שיפסיק להתנגד, וזו לא תהיה הפרה של זכויותיו. (אני לא חושב שיש למשטרה מדיניות של הפעלת כוח מוגזם. יש בכוחותיה כמה שוטרים שנוטים לעשות כך ואותם צריך לרסן. מכל מקום, זו לא הסיבה שהפרידום האוז נתן לנו 2). המצב שונה כשהעבירה היא שלילה מאורגנת של סמכויות המדינה. תאר לך שיתארגנו 1000 גנבים ויחלו לבזוז את רכושם של של האזרחים לאור היום תוך התרסה נגד השוטרים ונגד חוקי הקניין של המדינה. הם יכריזו שלפי הכרתם *מותר לגנוב* והם פועלים לפי צו מצפונם. לדעתי, במקרה כזה ראוי שהמשטרה תפעיל כוח גדול יותר מאשר במקרה של עצירת גנב בודד באישון לילה. למעשה, עצם ההתארגנות של 1000 גנבים נגד חוקי המדינה, כמוהם כהכרזת מלחמה של גורם חיצוני. במקרה כזה ראוי, אם יש צורך, להפעיל את השב"כ וגם את הצבא כי יש כאן איום על אושיות המדינה ולא רק על זכויות אזרח של מישהו שנגנב ממנו ארנק. לכן אין להשוות בין האלימות של המשטרה נגד עובדים זרים (או מי שבטעות נחשבה לכזו) ובין האלימות שהופעלה נגד פורעי אם-אל-פאחם ועמונה שבעצם התקיפו את המדינה. גם זו לא הסיבה לציון 2 שנתן לנו הפרידום-האוז, כי למעט הצלב האדום, מי אמור להעניק זכויות לאלו שלוקחים חלק במלחמה נגד המדינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.אכן שיפור בדירוג פרידום האוס, בחודשיים הראשונים של 2006, לראשונה מאז 93. הדירוג הבינוני- 3, נובע בין היתר מפרשיות השחיתות של חברי הכנסת וראשי ממשלות, מקיומה של צנזורה על התקשורת בענייני ביטחון, מעדיפות של המשפט הדתי בענייני משפחה, סחר בנשים, מתנאי כליאה נמוכים, אפליית האוכלוסייה הערבית, (לרבות מהתנהגות המשטרה במהומות אוקטובר- ראה דוח 2005) וגם מן האיסור על פי חוק להתבטא בעד חורבנה של המדינה. למשל. 2. כלומר לו הייתי כותב כאן שאני בעד חורבנה של המדינה, משהו כמו, הלוואי שהבריטים יבואו חזרה ויכוננו כאן מנד"ט כי המדינה הזו לא שווה כלום, הרי שהייתי נחשב לעבריין. האם במקרה כזה אני מהווה איום על אושיות המדינה, וצריך לשלול ממני את זכויות האזרח וכבוד האדם? שהרי אני לכאורה לא מכיר בסמכותה להעניק לי את הזכויות הללו. ואם למשל אני נוהג בלי שאחגור חגורת בטיחות, אני נחשב עבריין, ואם כאשר עוצר אותי שוטר ונותן לי קנס ובמהלך דין הדברים שמתנהל בינינו, אני אומר לו- מי אתה שתעניש אותי בגלל שאני עצמי לא שומר על החיים שלי בכך שאני לא חוגר חגורת בטיחות, אני נחשב לפורע חוק? בעצם לפי ההגדרה בהצהירי את הדברים האלה, אני מפסיק להיות נחשב- אזרח, וגם - אדם. 3. לתפישתי זכויות האדם והאזרח שלי נובעות מעצם היותי אדם ואזרח, ולא מהשתתפותי או אי השתתפותי באמנה החברתית. ראה נא את רוצח ראש הממשלה, אדם שהצהיר שכל כוונתו הייתה פוליטית, מכוונת כנגד הממשלה, כנגד המדינה, ובכל זא כיבד ביהמ"ש את זכותו להינשא, למרות שרשויות האכיפה מאד רצו למנוע זאת ממנו. ואם יקומו כעת אלף רוצחי ראש ממשלה, זכותם להינשא תישלל, בגלל שהם אלף? 3. אני מניח שיש חוקי חירום למצבים שבהם המדינה מרגישה מאויימת. אם כי אני לא מכיר אותם. אבל נניח שאלף גנבים נעצרו בגלל שהם פעלו במאוגד באופן עברייני, מה שלדעתך מהווה איום על סמכות המדינה, וכולם נעצרים. מי שופט אותם? הם מושמים במחנה מעצר? הם מובאים לבית משפט? ואם הם מובאים לבית משפט הם נשפטים ביחד? הם נענשים במידה שווה? כי אתה יודע שלפעמים ביהמ"ש מחמיר עם המנהיג, ומקל עם זה שנגרר אחריו, למשל. 4. ואם פועלים אלף עבריינים, לא לגמרי במאוגד, אבל כולם חולקים את אותה תפישה שצו מצפונם מרשה להם לגנוב בניגוד לחוקי המדינה. מה שנקרא פשע מאורגן. מי בדיוק צריך להחמיר איתם ומתי? ביהמ"ש או המשטרה? לפני ואחרי המעצר או רק באחד משלבי המעצר? ומה קורה כשהמשטרה לא מצליחה לשים יד על כולם? זה אומר שהמדינה נמצאת תמיד תחת איום על הסמכות שלה? 5. לפי איזה עיקרון אתה מבחין בין עבירה שאינה מהווה איום על סמכות המדינה לבין עבירה שכן? למה ההתפרעויות בעמונה נחשבות לאיום על סמכות המדינה, ועבירת התנועה שלי לא. בשני המקרים הרי הופר החוק, ואם המדינה היא מקור החוק, הרי שהלכתי נגד המדינה. ואם למשל ביצעתי את אותה עבירת תנועה פעם אחר פעם, למרות שכבר נענשתי והוזהרתי בעבר, האם אז אני כן נחשב לאיום על סמכות המדינה? לפי איזה עיקרון אתה מבחין? לפי כמות של אנשים לא שוללים בישראל זכויות אזרח.גם לפי כמות של עבירות לא שוללים בישראל זכויות אזרח. לכל היותר מחמירים בענישה. וגם לפי חומרת העבירה לא שוללים בישראל זכויות אדם ואזרח. גם מחבלים מתאבדים, למשל זוכים למשפט ולזכויות ערעור, ובכלא הם זכאים למזון, לכך וכך שעות ביקור וכו'. אני חושב, אם המדינה, בתור מדינת חוק, היא מקור הסמכות, לה עצמה אסור להפר את החוקים שלה. אסור לה להרשות לעצמה את מה שהיא אוסרת על האזרח, שאם לא כן היא מאבדת את הלגיטימיות שלה. לדעתי- האזרח יכול להפר את החוק ולהענש על זה. המדינה אפילו את זה לא יכולה. אסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב גם משטרת ההגירה עוד תיכנס לדוחו''ת של פרידום האוס. תן להם צ'אנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לו היית כותב שהלוואי והמנדט הבריטי יחזור- אף אחד לא היה מסתכל לכיוון שלך, ודאי לא המישטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שאף אחד מהנירשמים באתר לא נאסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האתר הזה מזכיר לי מעין מיצג-הפגנה שקיימה בירושלים קבוצת אמנים פוליטיים בשם רפרם. זה היה בתחילת האינתיפאדה, מרכז העיר היה שקוע בדיכאון עמוק, כשרוב העסקים על סף פשיטת רגל ורוב העם מדיר רגליו מהמקום. החבר'ה האלה התחילו את ההפגנה בנאומים אנגליים ידועים שנשאו על רחבת הבנק בכיכר ציון, כולל תפאורה ותלבושות בהתאם, וחילקו לקהל תה ועוגיות, ואח''כ יצאו בתהלוכה לאורך רחוב בן יהודה, כשהם קוראים ססמאות מחורזות משעשעות להפליא בנושא המנדט. המיצג היה מאורגן באופן כה מוצלח, שהוא התסיס את האיזור המאוד נפול הזה והוסיף לו חיים במידה לא מצויה. רבים מן הרוכלים החלו לצעוק פראפרזות על החרוזים כדי לפרסם את מרכולתם, אנשים פתאום החלו לחייך חיוכים רחבים, ולשעה קלה הצליחו לשכוח את אימת הפיגועים... קבצה מקסימה, חבל שהיא התפרקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף. אני מסכים בכל לשון של הסכמה עם פסקת הסיכום שלך: מדינת חוק איננה רשאית להפר את חוקיה! ואני מבקש להוסיף ולהבהיר: אחת הדרכים שבהם מדינה עלולה להפר את חוקיה, היא בהחלטה שלא לכפות את חוקיה. למשל, אסור למדינה להחליט שמותר לגנבים ממוצא פורטוגזי (לדוגמה) להפר את חוקי הקניין. 1. טוב, אז אנחנו משתפרים. אני בהחלט מסכים שיש עוד מקום רב לשיפור בנושאים שפרטת. רק לא זכור/ידוע לי חוק שאוסר התבטאות בעד חורבן המדינה. על כל פנים, לדעתי יש להתיר לאנשים להתבטא כרצונם ובלבד שלא יעסקו בהסתה והמרדה – שהם לא הבעת דעה (כמו הלוואי...) גרידא, אלא קריאה למעשה שמטרתו חורבנה של המדינה. 2. כאמור מותר לך להביע משאלות לב – גם לגבי חורבן המדינה ואפילו בפני שוטר - ואם תעשה זאת לא תחשב לעבריין. אבל אם תסרב לפעול בהתאם להוראות השוטר, אז תחשב לעבריין ולמפר חוק – פעמיים: פעם אחת כי לא חגרת חגורת בטיחות. ופעם שנייה כי לא צייתה להוראות השוטר. על הפרות החוק הללו אתה תיענש בהתאם לחומרתן היחסית. אגב, אם השוטר יניח לך ללכת בלי עונש (או משפט) – הוא עצמו יעבור על החוק. וזה כמובן אסור. 3.1. זכויות האדם והאזרח שלך אכן נובעות מעצם היותך אדם ואזרח. אבל הן יחסיות – לא מוחלטות. אם אתה גנב, אתה עדיין אדם ואזרח אבל יש לך פחות זכויות מאשר לאדם/אזרח שאיננו גנב – למשל זכותך לחירות נפגעת. לתפישתי, גם אם יקומו 1000 גנבים (או רוצחים וכו'), זכותם של כל אחד מהם, אחרי שיהפכו לאסירים, תיפגע במידה יחסית לפגיעתו של כל אחד מהם בחוקי המדינה. הנקודה שאני מנסה להדגיש היא שלמשטרה מותר (אפילו חובה) להפעיל יותר כוח כשהיא ניצבת מול 1000 גנבים מאורגנים המסרבים להישמע להוראותיה, מאשר סכום הכוחות שהיא מפעילה על 1000 גנבים בודדים. כי ההתארגנות לדבר עבירה, היא עצמה עבירה מסוכנת נוספת על הגנבה. 3.2 המדינה מרגישה מאויימת כשציבור של אנשים מפר את החוק בכוח ובצורה מאורגנת. כשהדבר נעשה למען רווח (כסף) הוא נקרא פשע מאורגן, כשהוא נעשה במטרה לפגוע באושיות המדינה ("אנחנו נחליף את הרמטכל ואת בית המשפט"), נדמה לי שקוראים לזה מרד. לפי החוק, המדינה מצווה למנוע פשע מאורגן ו/או מרד ואסור לה להימנע מכל פעולה הדרושה כדי לקיים את החוק הזה – כולל הפעלת כוח (בכל עוצמה שתידרש). 4. לא ברורה לי הנקודה הזו. להבנתי, המשטרה לא מענישה אלא מפעילה כוח כדי לקיים את החוק. עליה להגביר את הכוח (להחמיר?) ככל הדרוש לקיום החוק. אם המשטרה נתקלת בעבירה בשעת ביצועה ("על חם"), עליה לגרום להפסקתה בכל מחיר (כי אסור לה לעבור על החוק). אם היא נתקלת בסירוב לציית, נגיד למעצר אחרי העבירה, אז היא חייבת להפעיל כוח חמור דיו להפסיק את עבירת אי-הציות. ביה"מ הוא זה שצריך להחמיר או להקל בעונש. 5. לדעתי כל עבריין פוגע בסמכות המדינה. השאלה היא מידת הפגיעה. לתפישתי יש להבדיל בין עבריין שפועל למען רווח או הנאה אישית ובין עבריין שפועל במטרה ברורה לפגוע באושיות המדינה. אפילו אם הנזק בשני המקרים זהה, הסיכון לשלום הציבור הטמון בעבריין השני ("האידיאולוגי"), הוא גדול יותר ומחייב משנה תוקף. כמות העבריינים, כשהם מאורגנים, מוסיפה לחומרת העבירה ומצדיקה חומרה רבה יותר של ענישה. ארגון של פשיעה למטרות רווח מסוכן ומזיק יותר מעבריין בודד למטרות רווח. ארגון של עבריינות אידיאולוגית מסוכן ומזיק יותר מעבריין אידיאולוגי יחיד. אם תרצה, אני יכול להציע מדרג חומרה עולה: 1) עבריין רווח בודד (=גנב). 2) עבריין אידיאולוגי. 3) ארגון של עברייני רווח (=מאפיה). 4) ארגון של עבריינות אידיאולוגית (=מחתרת). שים לב, עבריינים, מכל דרג, אינם מאבדים את *כל* זכויות האדם שלהם. הם מאבדים יותר מזכויותיהם ככל שעולה דרגת החומרה של מעשיהם. אני חושב שגם במדינות שקיבלו 1-1 מהפרידום-האוז, התארגנות נגד המדינה היא עברה חמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין תוך כדי דיון.. 1. לדבריך, שוטר חייב לאכוף את החוק במידה שהוא עד לביצוע עבירה. שאם לא כן הוא עצמו ייחשב לעבריין. כן? ואם לא כן? יש לנו שני עבריינים. מי יאכוף את החוק כלפיהם? אם תנסה למשל להגיש במשטרה תלונה כנגד עצמך, אתה תגלה שזה מצב שהחוק לא מכיר בו. אם ביצעת עבירה פלילית, המשטרה לבדה יכולה להגיש נגדך תלונה. אם ביצעת עבירה אזרחית, עדיין אתה עצמך לא יכול להגיש תלונה כנגד עצמך. אתה לא תיעצר, וממילא לא תגיע לבית המשפט. 2.השוטר במצב הזה יוצא עבריין, אבל לך עצמך בתור אזרח, אין סמכות לאכוף את החוק על השוטר. לא תוכל להכריח אותו לעצור אותך בגין מה שעשית. תוכל להגיש נגדו תלונה במשטרה, תוכל לקרוא למשטרה שהיא תאכוף את החוק על השוטר. ואם המשטרה היא שיוצאת עבריין, מבחינת האכיפה אתה בתור אזרח יכול לקרוא למשטרה כדי לאכוף את החוק על המשטרה. האם זה אומר שהמשטרה נמצאת מעל לחוק? 3. הסכמנו קודם לכן, שלמשטרה יש סדרי עדיפויות. כלומר היא מחלקת את המשאבים המוגבלים שלה לצורך אכיפה, באופן שפוגע ביעדים שהיא מנסה להשיג. מתחת לכך, אין לה משאבים. כלומר מה שנמצא מתחת למשאבים של המשטרה לא נאכף? גם אם יש חוק האוסר על אותם דברים. כלומר ייתכן שהמשטרה מתעלמת באופן סיסטמטי מהפרה של חוקים מסויימים. למשל ישנו חוק האוסר על ביזוי דגל ישראל, אסור שהוא ייגע בקרקע. רוב השוטרים לדעתי לא מכירים את החוק הזה. אבל לו תניף את דגל פלסטין מעל חצר ביתך, ייתכן שתיעצר. יותר מכך, ייתכן שהמשטרה מתעלמת מהפרה של אותו חוק בצורה מסויימת, ותאכוף אותו לו הוא מופר בצורה אחרת. למשל, לו קראת לכונן כאן מנדט בריטי - לא נאסרת. לו קראת לכונן כאן מדינת הלכה אסלאמית, ייתכן שכן. האם זה אומר שהמשטרה מחליטה למעשה מי נמצא מעל לחוק ומי מתחת לו. 4. בכל מקרה זו תהיה פראזה לומר שהחוק נמצא מעל לכולם. החוק לעולם לא נמצא מעל כולם. נסיבות פוליטיות קובעות מי נמצא מתחת לחוק, מתי ובאיזו מידה. יש מקומות שאליהם החוק בכלל לא מגיע. 5. (בסוגריים- זה גורם לי לחשוב האם החוק - כשלעצמו, מייצגי אכיפתו, הם דבר וגופים שראוי להעריץ אותם, או להצדיק אותם. בעיניי יש דבר יקר יותר מן החוק הציבורי, והוא החוק הפרטי. האישי. אני לא מתכוון לחטא ועונשו, אלא דווקא לעלובי החיים. לפעמים במקום המשפט- שם הרשע, מקום הצדק- שם הפשע. לפעמים.) 5. נשאלת השאלה מה מותר ומה אינו מותר למשטרה אגב פעולת האכיפה שלה. לטענתך בית המשפט הוא אשר ראשי לשלול מאדם חלק מזכויותיו. בתור עונש. בתור מצב. בתור התייחסות של המדינה לאזרח שלה. המשטרה אמונה אך ורק על האכיפה. היא אינה רשאית לשלול מאדם זכויות, אלא כפי שמתיר לה החוק, או צו של בית משפט לעשות. כמה כוח מותר לה להפעיל? כמה זכויות של העבריין מותר לה להפר, כדי לאכוף את החוק? 6. אתה ציינת מידרג מסויים שהולך ומחמיר ככל שכוח ההתנגדות עולה. או האיום. כלומר אתה בעצם טוען שלמשטרה מותר להפעיל את המינימום ההכרחי. לא יותר מכך. כי הרי לה אסור לשלול זכויות מאזרח, שלא לפי מה שמתחייב מן האכיפה, ולפי מה שמתחייב מן האיום שנשקף בכל רגע ורגע. כלומר לו תקפתי שוטר לפני רגע, וכעת אני רגוע, אסור לשוטר להכות אותי לצורך המעצר. למרות שבסיטואציה המסויימת הוא גם קרבן של עבירה, וגם מצוי בכוח האכיפה. 7. וכאשר מדובר בחבורה של אלף גנבים, או לצורך העניין בארגון של עבריינות אידיאולוגית, ולא בעבריין של רווח בודד, עדיין המשטרה רשאית להפעיל את מינימום הכוח ההכרחי לצורך מעצר או הפסקת דבר עבירה. על חומרת הענישה בית המשפט יחליט. למשטרה אסור להתייחס לטיב העבירה, אלא רק עד כמה שהדבר נובע לאכיפה. האם אני עבריין בודד או חבר מחתרת, זה לא לעניינה. 8. עכשיו אני נהג שנוהג במהירות מופרזת. לעמונה. בדרכי בכביש, אני לפי תפישת החוק מסכן את חייהם של אחרים. מכיוון שאני מסכן את חייהם של אחרים, וגם מכיוון שמצלמה של משטרת התנועה תפשה אותי על חם, בשעת ביצוע העבירה, אני אקבל לביתי בדואר לפי רמת המיחשוב של המשטרה, אחרי כמה חודשים טובים, הודעת קנס של 750 ש"ח, עם הזכות לערער ולבוא לפני שופט. לעומת זאת בעמונה עמדתי בין אנשים שהשליכו אבנים, צעקתי במלוא גרוני, וחטפתי אלה בראש על המקום. איך אתה מסביר את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם תגיע למשטרה ותודה שביצעת עבירה כלשהי, אין שום סיבה בעולם שהמשטרה לא תחקור ושהפרקליטות לא תגיש נגדך כתב אישום. אם ביצעת עוולה אזרחית, אתה לא אמור בכלל להגיש תלונה. מי שנפגע ממך הוא זה שאמור לתבוע אותך. 2. יכול להיות שאתה מתכוון למח"ש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את מח"ש ולא את הפרוצדורות שלה. אם את עורכת דין, אנא פרטי אותן את, אבל בכוח ההגיון.. 1. אני מבין שמדובר במחלקה משפטית בתוך המשטרה. כלומר בגוף שופט בתוך ארגון אוכף. אנו עוסקים בשאלה האם ניתן לאכוף על המשטרה לאכוף את החוק. נדמה לי שתפקידה של מח"ש לפי שמה - מחלקה לחקירות שוטרים, הוא להעמיד לדין שוטרים שעברו על החוק, ולא לאכוף על המשטרה לאכוף את החוק. השאלה היא האם בכך ששוטר אינו אוכף את החוק, מעלים עין, או אוכף אותו בצורה חלקית, הוא נחשב לעבריין. אני עצמי לא יודע. המסביר לצרכן טוען שכן. משמעות הדבר היא שעל השוטר מוטלת חובה גדולה יותר מאשר על כל אזרח אחר, חובת עשה, כאשר על האזרח מוטלות בעיקר חובות אל תעשה. שוב יוצא שהחוק אינו אחיד כלפי כולם, בצורה אחרת. 2. אבל גם אם נעמידו לדין, עדיין לא אכפנו עליו לאכוף את החוק, את זה המשטרה לבדה עושה. כלומר עצם קיומו ומציאותו של החוק, אינו מהווה ערובה לאכיפתו, וגם עצם מציאותו של גוף משפטי בתוך הגוף האוכף, אינו מהווה ערובה לאכיפת החוק. ואם נעביר את הדיון מן השוטר הפרטי למשטרה בכללותה... 3. אם הסכמנו שמשאבי האכיפה של המשטרה מוגבלים, והיא כמו גם השוטר הפרטי, אינם מסוגלים לאכוף את החוק במלואו תמיד, יוצא לפי הנוסחא שהמשטרה כמו גם השוטר הפרטי, הם תמיד עבריינים. זה לא הגיוני אבל גם לא אפשרי, כי בעוד שאת השוטר הפרטי ניתן להעמיד לדין על מחדליו, הרי שאת המשטרה כמו גם את המדינה לא ניתן. לא ניתן ליטול ממנה חירויות, ולא להעניש אותה, כי משמעות הדבר תהיה לפרק אותה. 4. אבל גם אם פנייתנו לבג"ץ, שר המשטרה או מח"ש נשאה פרי, ואנו מאלצים את המשטרה לאכוף מקרה ספציפי, עדיין לא שינינו את העובדה שהיא תיאלץ לחלק את משאביה מחדש. כלומר אם בעבר א' בא על חשבון ב', עתה ב' יבוא על חשבון. מה שעשינו בעצם הוא להשתתף במשחק הפוליטי של האכיפה. אם כן שוב הפוליטיקה קובעת את האכיפה ולא החוק כשלעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מח''ש איננה מחלקה מישפטית בתוך המישטרה. היא מחלקה מישפטית במשרד המישפטים. הבעיה היא שהחוקרים מושאלים מהמישטרה וחוזרים אליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכירה את מח"ש ולא את הפרוצדורות שלה, וגם לא עורכת דין.1 אני מניחה שתפקידה של מח"ש לחקור שוטרים שסרחו. השאלה היא למה השוטר לא אכף את החוק. אם זה בגלל סדר עדיפויות שקבעה המשטרה כמדיניות, אין בכך כל רע. כל גוף צריך לחלק את המשאבים שלו בהתאם למציאות הקיימת (כלומר, הבעיות הדורשות פתרון, כוח האדם והתקציבים). לעומת זאת, אם שוטר בוחר לאכוף את החוק בצורה סלקטיבית (למשל, לתת דו"ח רק להורים של הילדים שרבו עם הבן שלו, או להוריד רק שלטי בחירות שנתלו שלא כחוק, אבל רק אם הם נגד מועמד מסויים) זה לא תקין. כן, על שוטר מוטלת חובה גדולה יותר. בדיוק כמו שבתחומים אחרים על רופא בזמן תפקידו חלה חובה גדולה יותר. זו לא אפלייה, כי הם בחרו לקחת על עצמם את התפקיד הזה. להבדיל, למשל, ממקרה שבו נטיל חובה יותר על אדם עשיר או חזק במיוחד. החוק מטיל חובת "עשה" על השוטר *כשוטר* ולא על שמוליק כהן שבמקרה משרת במשטרה. 1מה שכן, אני כן נוהגת לכתוב לרוחב כל החלון שלי כך שהתגובות שלי לא נראות כמו שירה. אני תוהה למה אתה לא. ____________ העלמה עפרונית וקדחת פלורסנטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון למקרה שבו שוטר לא אוכף את החוק בגלל סדר עדיפויות שקבעה המשטרה. כלומר האם כאשר שוטר עד לביצוע שוד, ואינו פועל לעצירתו מכיוון שמשימתו באותה שעה היא אחרת, הוא נחשב לעבריין, ובהשאלה האם בכך שהמשטרה כגוף אוכפת את החוק באופן חלקי, היא עוברת על החוק. השאלה היא לא אם זה בסדר או לא בסדר, אלא האם זו עבירה על החוק, ומה בעצם אפשר לעשות לגבי זה, לא שעל מנת להעניש אותו, אלא על מנת להבטיח שהחוק יהיה שריר מעל לאכיפה. אני מבין שאחרי הסעיף הראשון הפסקת לקרוא.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי הסעיף הראשון הפסקתי להבין מה בדיוק הנקודה שלך, או שלא היה לי משהו רלוונטי, מחדש, מעניין או נכון להוסיף לדיון. יש באייל מספיק מילים משלי כדי שאני לא ארגיש צורך להוסיף איפה שהן לא רלוונטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיון ששאלת - העלמה היא סטודנטית למשפטים ומכאן (נדמה לי) הגיחות הערות (יחסית, הכל יחסי. לא שלא היינו מוכנים לשמוע אותה יותר, דווקא היינו מוכנים אבל היא צריכה להקדיש זמן ללימודים) שלה בפתילים הקשורים בנושאי חוק/משפט/משטרה וכו'. היה זה שירות מידע לציבור של האייל. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(והגיחות הערות נובעות בעיקר מהעובדה שכבר חודש אני לא באמת זזה מהמטר המרובע שמול החלון והמחשב,* ומתחזקת כושר ריכוז שהולך ומתדלדל ככל שהזמן עובר והמבחנים לא נגמרים) הייתה זו התמרמרות שלא מעניינת את הציבור של האייל. תודה. *למעט גיחות ערות לכיוון המקרר.** **לא שיש שם אוכל, אבל אני אופטימית כל פעם מחדש*** ***בלי סיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוד, אל תגלי: אם תלכי לסופרמרקט ותדאגי לצייד את המקרר כדבעי - תהיה לך סיבה מוצקה לאופטימיות הנ"ל. (או אם תדאגי שמישהו אחר יעשה את זה. אל תבחלי בסחטנות רגשית. למשל כשאת בסביבת חברה טובה, ידיד, אמא, דודה - פרצי בבכי תמרורים ובין יבבה ליבבה דאגי להפטיר, אבל עם דיקציה ברורה מספיק! - : "אחחח, אני גוועת ברעב, אין לי אפילו פירור במקרר, בסוף אני ימות, ימווווות! - ואף אחד אפילו לא ישמע!...") (נו, בוודאי ש"ימות" ולא - "אמות", שהרי אי אפשר גם למרר בבכי באופן מוצלח ומשכנע וגם לומר - "אני *א*מוווות..") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הלכתי לפני שלושה מבחנים לסופר! וחוצמזה שכשאני עושה קניות במקרר יש מזון, בשעה שכל ילד יודע שבמקרר אצל ההורים יש אוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום להביא לה מיד אוכל אתה מספר אגדות, אה? תתבייש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מתבלבל בין עברה על החוק ובין מחדל או כישלון. החוק הוא הגיוני ו"סביר". הוא לא דורש מאיש לעשות דבר שאיננו יכול לעשות. אם, למשל, שוטר יחיד נתקל בשני גנבים, שאחד בורח צפונה ואחד בורח דרומה, הוא רודף אחרי אחד מהם וכביכול "איננו אוכף את החוק על השני". אפשר לומר שהשוטר נכשל במילוי תפקידו - כי הוא לא הצליח לרוץ לשני הכיוונים - אבל אי אפשר להאשים אותו שאיננו אוכף את החוק. מאידך, אם הוא לא ירדוף אחרי איש מהגנבים וימשיך, נגיד, ללרשום דוחות חנייה, אז יהיה אפשר להאשים - למרות שגם דוחות חנייה הם אכיפה, עליו להפעיל שיקול דעת ולהבין שלתפיסת גנב יש עדיפות גבוהה יותר. אם יוכח שהוא שקל את הדברים והגיע למסקנה שדוחות חניה חשובים יותר, הוא אולי יצא זכאי על סעיף טימטום, ויאמרו שהוא נכשל במילוי תפקידו עקב חוסר במשאבים (במקרה הזה המשאב החסר הוא שכל). בכל מקרה, השוטרים/המשטרה מצופים לעשות *ככל יכולתם* לאכוף את החוק. אבל הם לא עבריינים כשהם נכשלים מחוסר משאבים. למעשה, אין חוק שמצווה על שוטרים לאכוף את החוק. אם שוטר *בוחר* במודע לא לאכוף את החוק, כשהוא יכול לעשות זאת, אז הוא אשם ב"הפרת אמונים". אני לא ידוע איזה חוק זה אבל, להבנתי, מעילה (של עובד ציבור) באמון הציבור, היא עבירה פלילית. אין וויכוח שהמשטרה לא יכולה (מחוסר משאבים) לאכוף את כל החוקים כל הזמן. ולכן הפוליטיקאים - נציגי האזרחים - קובעים לה סידרי עדיפויות. כמובן שזה פוליטי. גם החוק עצמו פוליטי. הוא נקבע על ידי הפוליטיקאים - נציגי האזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שכדאי להתאמץ כל כך רק כדי להבין את *השקפתי*. אבל אני אוהב לתת לה ביטוי. 1. דומה שהמושגים מטעים. אין דבר כזה "עבירה אזרחית" כן, שוטר שאיינו עושה כמיטב יכולתו לעצור עבירה בשעת מעשה – עובר על החוק. אין משמעות ל"תלונה נגד עצמי". אם אדווח לשוטר שכרגע שדדתי בנק – אני חושב שהוא יעצור אותי לחקירה. אז אני לא מבין את הפואנטה. אם השוטר לא יעצור עבריין יהיו לנו שני עבריינים. אולי יתפסו אותם אחר כך ואולי לא. אם יתפסו אותם – הם יענשו. אם לא – זו לא תהיה הפעם הראשונה שעבריין הצליח להימלט מהחוק. 2. אני כאזרח יכול לקרוא למשטרה כדי לאכוף את החוק על שוטר/ים שסרח/ו. אם המשטרה כגוף תסרב לפעול, אני יכול לעתור לבג"ץ כדי שיכפה על שר המשטרה להפעיל את המשטרה כחוק. אם בג"ץ דוחה את בקשתי, – זה החוק. גם אם הוא (נראה לי) לא צודק, עלי לקבל אותו. אם בג"ץ מקבל את עתירתי ומצווה על שר המשטרה כנ"ל, אבל בכל זאת המשטרה מסרבת לבצע – המדינה הדמוקרטית התמוטטה! 3. המשטרה אף פעם לא מחליטה בעצמה מי נמצא מעל לחוק או מאיזה עבירות להתעלם. כמובן שמשאביה מוגבלים והיא עוד לא תפסה את כל הגנבים. זה לא אומר שהיא וויתרה להם, רק שהיא עסקה בעניינים אחרים. כמו כל ארגון המשטרה מנהלת את משאביה ועדיפויותיה על פי חישובי עלות/תועלת (כשהתועלת היא מניעת נזק ציבורי). לכן נדמה לי שהיא תקצה שוטר לעצירת גנב לפני שהיא תקצה שוטר שיוריד לי את דגל פלסטין מהבית). אבל גם אתה (אזרח) וגם נציגך בממשלה ובכנסת יכולים להשפיע על הערכת הנזק הציבורי בחישובי המשטרה. ואם נגיד להם שדגל פלסטין יותר מזיק לנו משוד בנק, הם ישנו את עדיפויותיהם בהתאם – אסור לשכוח שהם עובדים אצלנו ואנחנו (באמצעות שלטון החוק) הבוסים. מצד שני, אם שוטר עובר במקום שמונף בו דגל אסור והוא יכול לטפל בעבירה בלי להשקיע משאבים שהוקצו למשימה אחרת – הוא חייב לעשות זאת. 4. אני נאלץ לחלוק עליך. אני חושב שהחוק נמצא מעל כווולם. נכון שהחוק לא מגיע לכל מקום, אבל זה מחדל שאסור לתת לו לתפוח. ואם החוק לא היה מגיע לעמונה - ומושלט שם – המחדל הזה היה תופח מאוד. 5. אין שום סיבה להעריץ את החוק ובטח שאין זה ראוי להעריץ את גופי האכיפה. החוק ונציגיו הם כלי – כמו פטיש. שמעת פעם על מישהו שמעריץ פטישים? אני גם לא שמעתי על איש שזורק את כל הפטישים לפח. "צדק" ו"חוק פרטי" מאוד מפחידים אותי. מה אם לפי החוק הפרטי שלי יש להשמיד אותך (כי אתה סומלן) ולפי החוק הפרטי שלך יש להשמיד אותי (כי אני ימני)? איך נוכל לחיות בחברה אחת? "חוק פרטי" פירושו שאני יורה בך ואתה יורה בי. מי שנשאר - צודק. 6. מסכים. אסור למשטרה להפעיל כוח מעבר למינימום ההכרחי לאכיפה (ולהגנה סבירה על חיי השוטרים). לא משנה אם דקה קודם רצחת מאה תינוקות ואלף שוטרים. 7. גם כאן אני מסכים עקרונית. אבל כשמדובר באלף גנבים שפועלים ככוח מאורגן (למשל אם כולם יחד פורצים לבנק כדי לשדוד אותו – אז הכוח המינימאלי שהמשטרה תאלץ להפעיל, גדול מזה שהכרחי להפעיל כנגד כל גנב לחוד). בעמונה, כשאלף אנשים עמדו בין השוטרים לבין הבית שעליהם להרוס, היה על השוטרים להפעיל כוח רב כדי לפרוץ את המחסום האנושי. 8. קודם כל אני מציע שתאט. שנית, אם אתה טוען שהחוקים מקלים עם עברייני תנועה – אני מסכים. לדעתי מי שנוסע במהירות מופרזת (נגיד – 130 קמ"ש) צריך לשבת 30 יום בכלא. ואם אבחר לכנסת אפעל לשינוי החוק. שלישית, אין לזה שום קשר למקרה הקודם. אם השוטרים ביקשו ממך להתפנות ולא התפנית – הצדקת הפעלת כוח נגדך. אם עמדת בין 100 אנשים אחרים שלא התפנו, לא הייתה לשוטרים כל ברירה אלא להפעיל כוח רב. לדעתי זה לא מעניין אם הראש שלך היא אמור לספוג את המכה או הראש של זה שלידך. אתה אחראי אישית לפינוי הראש שלך, ואם הייתה עושה זאת הוא לא היה נפגע. רביעית, אם יוכח שהשוטרים יכלו לפנות את הפורעים בסוכריות אבל העדיפו להשתמש באלות, אז יצטרכו לטפל בשוטרים שעברו על העיקרון האמור של "כוח מינימאלי הכרחי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוחה שיכלו לפנות אותם עם סוכריות, אבל שר המשטרה פנה להמון מדינות שישלחו לנו משלוח חרום של סוכריות, ולא מצא בשום מקום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי ששלחו מטורקיה סוכריות על מקל. אבל הסוכריות נמסו בדרך אז השוטרים השתמשו במה שנשאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כל הזמן חוזר ומבהיר: משטרת ישראל אלימה מאד. במדינת ישראל עלינו פאזה בקלות של השימוש באלימות. השוטרים האלימים לא נולדו שוטרים אלימים. אם נעביר את שטח המבחן לשטחים, לא תמיד היה כל כך קל לנערים בני 18-21 להפעיל אלימות על אנשים מבוגרים. בשלהי 1967 שמרנו על עוצר והופיע איזה איש כבן חמישים. אחד החברה ניגש והוריד לו סטירה. לקח לנו הרבה זמן להרגע מהאירוע. היום,סליחה, לפני עשרים שנה זה כבר היה חזיון נפרץ. אותם צעירים כשהתגייסו למישטרה היו כבר ללא עכבות. אינני מנסה לנתח ניתוח מעמיק; זהו רק אספט אחד של הפיכת החברה שלנו לחברה אלימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אחד החברה ניגש והוריד לו סטירה. לקח לנו הרבה זמן להרגע מהאירוע''. היום זה באמת נשמע כמו פרה היסטוריה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |