בתשובה להקשה המקשה, 06/02/06 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, אני מתכוונת לדילמה כפי שהוצגה בסרט ''אמדאוס'' - הבנתי שהוא לא שיקף את המציאות במלואה, אבל אני לא מתמצאת בפרטי האמת ההיסטורית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכל פשוט עניין יחסי. סליירי היה בינוני יחסית למוצרט. יחסית לבני תמותה רגילים הוא היה מלחין דגול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. כרצונך. סאליירי שבסרט. עומד לו האיש מול פרטיטורה שאת ביצועה מעולם לא זכה לשמוע. אין לו את הריספקט המובנה שיש לנו כלפי השם "מוצארט". נהפוך הוא: האגו שלו מבקש בכל מאודו להשתכנע כי מדובר בחרטא, ושכל הכתרים הנקשרים ליצירתו של מוצארט מקורם בבערות המונית שנוהה אחר פופוליזם זול וטועה לראות בו איכות. אבל האינטלקט שלו מזהה מיד שמדובר בתענוג משובח, אולי אפילו היצירה המופלאה ביותר שנתקל בה עד לאותו הרגע. באוזני רוחו הוא שומע את הקומפוזיציה מתנגנת בסינכרון מלא, ולימים אף מיטיב לתאר בפני איש שיחו מה היה בה שכל כך כבש את לבו. וכה מרשים הוא התאור, שאפילו החרשים מבין קהל הצופים מוצאים עצמם נדבקים בהתלהבותו 1. הוא אשר כתבתי: הלואי עלי כזו בינוניות. 1 וזו, כנראה, כבר הגאונות של פורמן. או שמא סתם מניפולציה זולה? האם בהכרח יש סתירה בין השניים? מישהו מבין הקוראים מבין במקרה(!) בקולנוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מתאר הוא בעצם גדלות רוח שהפגין סאליירי ביכולתו לדחוק את האגו הקטנוני שלו מפני כישרון גדול (יכולת שלא עמדה לו לאורך זמן). גאונות קולנועית היא מטבעה מניפולציה, אבל יש הבדל גדול בין מניפולציה לבין מניפולציה זולה :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על כשרון, לא על אופי. היכולת להבדיל בין גאונות לבין אוּמנות ברמה גבוהה (או לבין כמעט-גאונות), אינה עניין של מה בכך, ומי שנחן בה אינו לגמרי בינוני (במובן של "הוא פשוט שיריונר"). ושאלה למתמצאים בתחום: עד כמה שכיחה היכולת להציץ בפרטיטורה בלתי מוכרת ולקלוט איך העסק ישמע כשכל הכלים ינגנו ביחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגן טוב ומנוסה (ודאי שנגן ברמה של הפילהרמונית) יכול ''לקרוא תווים'' ו''לשמוע'' את התפקיד שלו גם בלי כלי נגינה. מנצח ברמה כזו יכול לעשות זאת גם עבור התזמורת כולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כמה אנשים כאלה, להערכתך, יש בארץ? עשרות? מאות? אלפים? (והודות לתגובתך, עלתה בי תמיהה חדשה. אני חושב שאקרא לה "דילמת החבר של החלילנית".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מהמר (ללא כל ביסוס) על מאות ספורות שמסוגלים לקרוא פרטיטורה. ומהי התמיהה שהעליתי בך? אתמהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם קצת אימון (בהנחה שיודעים לקרוא תוים במפתחות השונים ולבצע טרנספוזיציה) זה לא קשה ואפשר די מהר להגיע לרמה שניתן לקרוא פרטיטורה ולדעת איך היצירה תשמע. למי שרוצה להתאמן, כדאי להתחיל ביצירות לכלי מלודי יחיד (חליל, כינור), לעבור לפסנתר, לרביעיות מיתרים, לרביעיות וחמישיות פסנתר, ליצירות סימפוניות מהתקופה הקלאסית, ליצירות סימפוניות מאוחרות יותר ולאופרות, אם ממש משעמם לכם. כמובן, שצריך גם שמיעה מוזיקלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בכיוון ההפוך: כתיבת התווים מתוך שמיעה של יצירה לא מוכרת. בשתי המיומנויות אפשר להתמחות בלי הרבה בעיה, עם תלות כמובן ברמת הקושי (באקדמיה למוזיקה בתל אביב זה אחד המקצועות היחידים שנמשכים לאורך כל שנות הלימוד, אם אני זוכרת נכון). יש לי די הרבה קישורים ותוכנות ל"אימון" (אפילו אחת שעשיתי לעצמי), אם מישהו מעוניין לנסות את כוחו... (לימון לימון, עבר את מבחני הכניסה לאקדמיה וברח משם אחרי שבוע) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |