 |
הרעיון הוא כזה: יש בעלי חיים שאכילתם מותרת מבחינה הלכתית, אבל מאד לא נפוצה. כל עוד מתקיים רצף של מסורת לגבי העובדה שאותם בעלי חיים נאכלו בפועל על ידי יהודים שומרי מצוות, לא מתעורר ספק לגבי כשרותם (כמו הארבה אצל יהודי תימן, נניח). אם הרצף הזה מתנתק, עלולים לעלות ספקות לגבי הזיהוי הנכון של אותו בעל חיים (למשל: מקובל לזהות את הג'ירף עם בעל החיים התנ"כי "זמר" המותר באכילה, אך הזיהוי אינו ודאי). במצב כזה יאסרו אותו לאכילה, מכוח גישת "יש ספק - אין ספק" שהומצאה בעולם הרבני הרבה לפני שמישהו חלם להקים את צה"ל. הבעיה חמורה במיוחד לגבי עופות, כיון שבניגוד לבהמות (שיכולות להאכל על פי סימנים פיסיולוגיים) אכילת עופות מחייבת מסורת. בקיצור: מר סגל וחבריו שואפים לשמר את רצף המסורת באמצעות קיום סעודה בה יֵאָכל מגוון גדול ככל האפשר של מינים נדירים כאלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש