בתשובה לדב אנשלוביץ, 25/09/01 19:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא שללתי על הסף כל הריגה של מטרה ממוקדת ללא משפט, שללתי מדיניות של רצח ממוסד, והבעתי העדפה של המערכת המשפטית על המערכת הביטחונית. ההבדלים הם: 1. דיברת במפורש על "הנחה שלא ניתן לתפשו ולהביאו למשפט", ובמקרה הישראלי, מערכת הביטחון לא רוצה לנסות להביא למשפט. חלק גדול מהדיונים בזמנו היו על הבחירה בחיסולים במקום משפטים ע"י לא מעט מהמגיבים. 2. דיברת על "הנחה שבן לאדן הוא אכן זה שגרם לאלפי ההרוגים האזרחים", ובמקרה הישראלי, מערכת הביטחון לא דואגת להוכיח מי גרם לרצח באופן ישיר, ומי היה פעיל פוליטי. וגם תחת התנאים שציינת, אני אתנגד להריגתו של בן-לאדן אלא אם כן יתמלאו עוד תנאים, יוכח (שוב מעל כל ספק סביר) שבן לאדן עומד להרוג עוד אזרחים, ויוכח שבן-לאדן היה האחראי הישיר (ולא ראש חוליית סאן-פרנסיסקו) לאותם מקרי רצח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תקן אותי אם אני טועה: אתה שולל עונש מוות, אבל מכיר בזכות ההגנה העצמית. במקרים של הגנה עצמית, יוצא בד"כ שביהמ"ש נדרש לדברים רק לאחר מעשה, ואז בעצם לא נדרשת הוכחה מעבר לספק סביר של טענת ההגנה העצמית, אלא שטענה זו, אם הוכחה במידה כזו שהיא יוצרת ספק סביר לגבי האשמה ברצח, מהווה הגנה מספקת. המצב הזה שונה, כמובן, מכיוון שניתן לדון בטענת ההגנה העצמית מבעוד מועד. לפיכך, האם לדעתך יש לקיים דיון משפטי שכזה בטרם ננקטת איזושהי פעולה נגד בן-לאדן (אני מזכיר: לא מדובר כאן בדיון באישום נגדו, אלא בטענה שפעולה עתידית נגדו היא פעולת הגנה עצמית)? האם ניתן להסתפק בדיון שלא בפניו? האם ניתן להסתפק בדיון בבית-משפט אמריקאי, או שיש להידרש למסגרת בינלאומית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא טועה בשתי ההנחות שלך, אבל לצערי לא הבנתי את המשפט השני (סביר מאד שזה בגלל מוגבלות שלי, ולא בגלל הניסוח שלך) ולכן אשמח אם תנסח אותו מחדש או שתסביר לי אותו, למה לא נדרשת הוכחה מעל לספק סביר של טענת ההגנה העצמית? אני לא הבן אדם הנכון לשאול אותו את השאלות המשפטיות האלה, אני לא בטוח שבית משפט הוא המקום לקיים דיון כזה (כי משפט צודק לא יכול להיות שלא בפניו של האדם) אבל לאותם אנשים שעומדים לחסל את מר בן-לאדן צריכות להיות הוכחות שיוכלו להציג בפני הציבור (במשפט שלהם, דיון ציבורי, ועדת חקירה או פורום פומבי אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלאלאלא... זה הניסוח שלי, אני מודה. אני אנסה שוב: למיטב הבנתי, כדי שהגנת ההגנה העצמית תעמוד לו לנאשם, עליו לבסס אותה על משהו. כלומר, הוא צריך להוכיח ולשכנע שהפעולה שפעל היתה הכרחית - או לפחות סבירה - כדי להגן על עצמו. אולם הוא לא חייב לשכנע את ביהמ"ש שכנוע מוחלט בטענתו זו: די שהטענה תתקבל על הדעת באופן שיספיק כדי ליצור ספק סביר באשמתו המקורית של הנאשם, כדי שההגנה תתקבל. רוצה לומר: עוצמת הטיעון שעל הנאשם לבנות כדי להציל את עצמו היא, במתכוון, חלשה יותר מעוצמת הטיעון שנדרשת כדי להרשיע מישהו (במקרה זה: את זה שתקף את הנאשם). המצב הזה מבטא את העובדה שבמודע ובמתכוון, המערכת בנויה כדי לעשות את החיים קלים לנאשם וקשים לתביעה. הנאשם צריך רק לעורר ספקות סבירים. התהייה המקורית שלי היתה, אם כן, האם מכיוון ששוללים את הצידוק "פעולת-ענישה" ביחס לפעולה כנגד בן-לאדן, ומדובר בפעולת-מניעה או הגנה עצמית - האם משום כך מספיקה הוכחה "חלשה", או שיש להקשות על ארה"ב כפי שמקשים על תובע, ולדרוש הוכחה "מעבר לכל ספק סביר" (שזהו, למיטב זכרוני, הנוסח בו השתמשת במקור). אני מבין שקשה לך לענות על שאלת האופן בו הקייס נגד בן-לאדן צריך להתברר. עושה רושם שכעת ארה"ב מעוניינת לעשות זאת בזירה המדינית רוויית-האינטרסים ("הוכחות" תסופקנה, כך הם אומרים, למדינות הערביות שדרשו אותן) ובזירה התקשורתית, ולא בזירה משפטית, שהיא קפדנית וקשוחה בהרבה (ואולי היחידה שבאמת מאפשרת ייצוג לצד שכנגד, גם אם אינו נוכח, והכרעה לגבי טיב הראיות וסבירות הספקות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעכשיו הבנתי (וכנראה באמת מדובר בבעיה שלי...). אני לא חושב שהמערכת בנויה כדי לעשות את החיים קשים לתביעה או קלים להגנה, אני חושב שהמערכת נועדה להעלות את ההסתברות שבמידה ותהיה טעות היא תהיה לטובת ההגנה, בגלל שההגנה היא בדרך כלל של האזרח הקטן ואילו התביעה היא של הממסד. נכון שבמקרה של נאשם שבוחר בטיעון של הגנה עצמית, צריכה דווקא התביעה להוכיח מעבר לספק סביר שהנאשם לא פעל מתוך הגנה עצמית, אבל במקרה של פעולות ממוסדות, אני חושב שהצדדים צריכים להתהפך (זאת אומרת שצריך לדאוג שרב הסיכויים שהטעות לא תקרה לטובת הממסד). אני לא חושב שארה''ב הולכת לעשות פעולות ממוקדות נגד בן-לאדן, אלא פעולות נגד הארגון שלו (ואירגונים דומים) והמדינות שנותנות לו חסות. עד כמה שאני מבין, גם אם האמריקאים ינסו להגיע לבן-לאדן אישית זה יהיה על מנת להביאו למשפט (ואולי כאן זה המקום להזכיר שבארה''ב יש עונש מוות, דבר שאני לא מסכים לו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל מפרסמת ישראל רשימה של מבוקשים, שהיא מבקשת מהרשות להסגיר לידיה. ברור שאם יוסגרו האנשים ייערך להם משפט. הרשות מסרבת בקביעות להסגיר את האנשים וגם לא מנסה לערוך להם משפט בעצמה. החיסול, עד כמה שהבנתי, נעשה רק אחרי הפורמליות הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו עלי מוצטפא, כמדומני, לא היה ברשימה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני, בזמנו הבעתי ונמקתי אי תמיכה בחיסול הספציפי הזה, אם כי בגלל סיבה אחרת, אבל אפשר, אולי, לצרף גם את הנימוק הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין קשר של אחד לאחד בין רשימת המבוקשים לרשימת המחוסלים. 2. ואם הרשות רוצה לחסל חבר באופוזיציה שלה, כל מה שהיא צריכה לעשות זה לא להסגיר אותו... 3. אין הצדקה לאי ההסגרה ואי ההעמדה למשפט ע"י הרשות. 4. מדובר בפורמליות מינימלית (אפילו לא משפט) לפני ביצוע עונש מוות (שהוא כזכור לא חוקי במדינת ישראל). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |