|
||||
|
||||
עד כמה שאני זוכר, הדיבורים על המיאוס מרצועת עזה התחזקו בעיקר בשל אסונות צבאיים שנחלה ישראל ברצועה. התפוצצות של נגמ''שים יום אחר יום שעלו בחייהם של כעשרה חיילים, זחילה על הקרקע בחיפוש אחר חלקי גופות, וכדומה. אם בכלל יש לפלשתינים חלק בהכרעה הישראלית לסגת מרצועת עזה (ספק רב אם זה המצב), הרי שהכבוד נופל בחלקה של ''ההתנגדות''. מה שהפלשתיני הממוצע יכול היה ללמוד הוא את אותו השיעור שמלמדת אותם ישראל זה כבר שנים רבות - אחרי כל הדיבורים והוועידות וההסכמים, מה שגורם לישראל לסגת זו ההתנגדות האלימה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
זו תגובה לרעיון המוזר שההתנתקות אמורה לחזק את "הטובים", כאשר אתה מן הסתם מתכוון למנהיגות והאדמיניסטרציה של הרשות הפלשתינית. מילא אם היה חוזר אבו-מאזן עתור ניצחון מוושינגטון או מירושלים עם בשורת ההתנתקות, אפשר עוד היה להבין את התהיות המוזרות שלך. אבל כאשר די ברור לכל בר דעת ברצועת עזה שלולא התפוצצו לה לישראל יותר מדי נגמ"שים לא היתה באה ההתנתקות הזו לאוויר העולם? לא הרשות הפלשתינית עם מפות הדרכים וחוסר האונים שלה הביאה לנסיגה הישראלית מעזה, אלא החמאס עם הטילים והרובים שלו (לדעתי גם תרומתו היתה שולית, אבל מילא). למה שהקרדיט ייפול בחלקם של חסרי האונים ולא אצל ה"מנצחים" האמיתיים? איזה שמאלני בעל שני תאי מוח בראשו ינסה להסביר לך שבוז מוחלט והתעלמות מכל אפשרות של משא ומתן תוך כדי גרירת רגליים מאוסה ודווקאית כל הדרך עד לנסיגה הבלתי נמנעת תחת מהומות, אבנים, בקבוקי תבערה, מחבלים מתאבדים או טילים אמורה לחזק את הדוגלים במשא ומתן ולהחליש את תומכי ההתנגדות האלימה בקרב האוכלוסיה הכבושה? מה ההגיון? |
|
||||
|
||||
אם פיצוץ של שני נגמ''שים מספיק כדי להוריד את ישראל על ברכיה ולגרש אותה, מה הפלא שערביי יש''ע בחרו בחמאס. |
|
||||
|
||||
מספר ההרוגים הגבוה ביותר ביחס ברצועת עזה היה בחודשים מאז שהוכרז על תכנית ההתנתקות, וזה כולל השקט היחסי בתקופת ביצועה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |