|
||||
|
||||
למה זה לא שוויוני? אם באמת שהצורך שלכם זהה, ואתם משקיעים אותו מאמץ, אז זה שיוויוני מבחינת החוויה האישית של כל אחד מכם. |
|
||||
|
||||
ראשית, הצורך שלנו לא זהה (אין שני בני אדם שיש להם בדיוק אותם צרכים), וגם לא ברור איך לכמת אותו. שנית, גם איך לכמת את המאמץ שאנחנו משקיעים אי אפשר. לכן אולי בתיאוריה הפסוק הזה יכול להתקיים, אבל לא בפועל. שנית, גם אם זה מתקיים ואנחנו אכן ''שוויוניים'', לא ברור מה השגנו בזה פרט לכך שאנו יכולים להתפאר בהיותנו ''שוויוניים''. אושר לבני אדם זה לא ייסב, ומוטיבציה לעבוד בטח שזה לא ייסב. אם אני רואה שלמישהו שעובד פחות טוב ממני באים פחות בדרישות והוא זוכה לאותה תמורה כמוני, גם אני ארצה להיות כמוהו, ולכן אפגע באיכות העבודה של עצמי. הדרך היחידה למנוע את זה ממני היא באמצעות איזה משטר טוטליטרי שעוקב אחרי ו''מכמת'' בצורה כלשהי את היכולות שלי, ואז מעניש אותי אם אני לא מממש את מלוא הפוטנציאל שלי. |
|
||||
|
||||
בסדר, אם צורך שלכם לא זהה אז אתם לא תקבלו אותה משכורת. פשוט בדוגמא שלך, כתבת שתקבלו אותה משכורת כי הצורך שלכם זהה. איך לכמת זאת שאלה קשה. סביר להניח שמישהו שיש לו ילדים צריך יותר ממך, וכן מישהו בעל נכות וכו'. כמו שכתבתי, מדובר למעשה ברצונות, וקשה מאד לדעת מי רוצה.צריך מאה שקל יותר ממי (ברור שלשאול אחד מהשניים זה לא פתרון). נכון שכל חלוקה תפספס פה ושם, אבל סביר להניח שתהיה הוגנת הרבה יותר ממשטר קפיטלסי. מה השגנו? בקשר לאושר, אני לא יודע. אם הייתי אומר לך שלא חשוב מה יקרה לך, כל עוד תעבוד לפי יכולתך, לעולם לא יחסרו לך הדברים הבסיסיים הנחוצים לחיים ברמה סבירה, כי *אין ולא יכול להיות בישראל אדם אחד שהם חסרים לו* האם זה לא היה תורם לאושר שלך? האם זה לא שווה את הויתור על המיליארד השני שלך או של מישהו אחר בבנק? למעשה הנחת המוצא שלי היא שכסף חשוב יותר ותורם יותר להנאה של זה שאין לו (בד"כ). למשל, אלף שקל חשובים יותר למי שרעב ללחם מאשר למיליארדר. לגבי מוטיבציה, אתה צודק. וכמו שכתבתי, זאת בין השאר הסיבה שאני לא סוציאליסט. |
|
||||
|
||||
לא כתבתי שהצורך שלנו זהה, אלא שה"צורך" (כלומר, הקירוב הלא מדויק של משהו שבוחרים לכנות בשם "הצורך") שלנו זהה - כבר בהודעה הזו לעגתי לנסיון לכמת את הצורך. אם היית אומר לי שכל עוד אעבוד כפי יכולתי לא יחסרו לי הדברים הבסיסיים הייתי שמח. הייתי עוד יותר שמח אם היית אומר לי שאני לא חייב לעבוד כל כך הרבה בשביל להשיג רק את הדברים הבסיסיים (לא בא לי לעבוד כמיטב יכולתי, אני רוצה גם לנוח קצת) והכי הייתי שמח אם היית אומר לי שבשביל הדברים הבסיסיים אני לא צריך לעבוד כל כך הרבה, ואם אני כבר משקיע את מלוא היכולת שלי, אני אקבל צ'ופרים רציניים בעבור זה, כמו איזה מיליארד שני בבנק. זה שיש תפוקה שולית פוחתת זה ידוע. אבל אני לא חושב שהיא פוחתת כל כך מהר: אני מוכן לוותר על האלף האלף שלי בשביל לתת אלף למישהו שאין לו כלום. אני קצת פחות מוכן לוותר על האלף העשירי שלי כדי לתת למישהו שיש לו רק ארבע. |
|
||||
|
||||
בביקורו של הקומיסר המחוזי בכפר נידח בקזחסטן, עם סיום הרצאתו המאלפת על עקרונות הסוציאליזם, פנה אל איבן האיכר ושאלו: - קומראד איבן, אם היו לך שתי פרות ולחבר סרגיי לא היתה אף פרה, מה היית עושה? - הייתי נותן פרה אחת לטאבאריש סרגיי. - ואם היו לך שני סוסים בעוד לחבר סטאס אין אפילו חמור? - הייתי תורם לו אחד מסוסי, כמובן. - מצויין. ואילו היו לך שתי תרנגולות? - נו, אז הייתי שומר את שתיהן אצלי. - הכיצד? - כי שתי תרנגולות באמת יש לי. _________________ תרגום: ייתכן מאד שתשנה את דעתך ביום בו יהיה לך האלף האלף. |
|
||||
|
||||
אוקיי, תוסיף ''אולי'' במקום המתאים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |