כל עוד יוצאים מנקודת המבט הפיסיקליסטית אתה צודק. ההבדל הוא לא באיך מתנהל היקום הפיזי. ברגע שאני מוסיף את הנחת בורא עולם - כלומר שהיקום הפיסי הוא לא כל היש - אני גם מניח ממד מטאפיסי לקיום שלי (נפש) ויכול לבנות מוסר ותכלית לפעולותי. אדם סמית' וניטשה יכולים,לעומת זאת, ליצר לכל היותר את המוסר האמריקאי (בנפול אויבך השתן על קברו). אני חושב שבקפנדריה הגענו כאן לנושא המאמר - כיצד הצליחו כל כך הדתות לקנות אחיזה בלבבות המין האנושי למרות חוסר הרציונליות המובהק הטמון בהן. התשובה לדעתי היא בהקנית התכלית לאדם. הידיעה שבאיזה אופן פעולותינו ולעתים כוונותינו נשפטות על פי סטנדרטים אלהיים -מוסריים, בין אם נזכה בכך במשהו (גלגול נשמות, עולם הבא, ימות המשיח) ובין אם לאו (ליבוביץ'). אתה מוכן להעביר את הלויתן בבקשה ?
ודבר נוסף - כנראה יש בנו משהו שמחפש את מה שמעבר. שלא מסתפק בכאן ועכשיו אלא מחפש תמונה גדולה יותר
Morpheus: I know *exactly* what you mean. Let me tell you why you're here. You're here because you know something. What you know you can't explain, but you feel it. You've felt it your entire life, that there's something wrong with the world. You don't know what it is, but it's there, like a splinter in your mind, driving you mad. It is this feeling that has brought you to me
|