בתשובה לTheFinalCut, 18/09/01 19:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצטער, אני עדיין מבולבל. ראשית, הבה נצמצם את הדיון לחברות תרופות, ולא לקוסמטיקה ("חלבין", אם אני מבין נכון, שייכת לסוג השני). בקוסמטיקה הנזקים האפשריים לבני אדם קטנים יותר, הצורך שהמוצר בא לענות עליו בוער פחות (טיפול בכוויות, אתה אומר? המממ...) ובעיקר - התחרות העזה בין החברות מתמקדת ביצירת *תדמית* ומכירתה לציבור הרחב, בניגוד לתחרות בין חברות תרופות שמתמקדת ביצירת תרופות יעילות ומכירתן לציבור הרופאים. הדבר העיקרי שהצלחתי לבודד מתגובתך הוא, שבין בעלי חברות התרופות יש גם ספקים של בעלי חיים. זה יכול, אכן, לצמצם את ההפסדים, אבל (עד כמה שהבנתי הבסיסית בכלכלה מגיעה) לא יכול להעביר אותן מהפסד לרווח. כי ההכנסות של ספקי החיות מגיעות הישר משורת ההוצאות של יצרני התרופות, וליצרני התרופות יש עוד הוצאות (לטפל בחיות לאחר קנייתן, לייצר את התרופות, לשלם לחוקרים...). נדמה לי (לא, אין לי נתונים) שגודלו של שוק החיות לניסויים הוא שבריר מגודלו של שוק התרופות, ומטענתי הקודמת ברור למה. אמנם יש כאן סיבוך מסויים, כי ספקיות החיות מקבלות הכנסה לא רק מחברות תרופות, אלא גם מחוקרים באקדמיה. אבל זה לא יכול ממש לשנות: עדיין, הייתי מצפה שחברות התרופות יהיו המתנגדות החריפות ביותר לניסויים בבעלי חיים *כחלק מתהליך רישוי תרופה*, ולכל היותר יתמכו במקביל בניסויים כאלו באקדמיה (כדי לפרנס את העסק הצדדי של אספקת חיות). באשר לשאר הגורמים שהבאת: עדיין, יש תרופות שבהן ידוע מראש שיידרשו ניסויים קליניים בבני אדם. אם נתאר מצב אלטרנטיבי למצב היום, שבו התקן לא מחייב (או אוסר) ניסויים בחיות לפני הניסויים בבני אדם, הרי שמבחינת חברות התרופות מדובר בחיסכון נטו. גם אי אפשר יהיה לתבוע אותן על רשלנות, שהרי זה התקן! למה החברות לא לוחצות לכך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון קל לפני הכל, לפעמים אנשים שמנהלים חברות תרופות הם גם בעלים או שותפים בחברות שסוחרות בחיות למעבדות, אבל עדיין אין קישור ישיר כמו שעשית בין רווחיות חברה מסוג אחד לשנייה. מה שכן לאותם שותפים כפולים יש אינטרס שבכל החברות שהם נוטלים חלק בניהולם תהיה רווחיות. אתה צודק, גודלו של שוק החיות הוא אכן שבריר משוק התרופות, אבל שוב - למרות שבאיזשהו מישור הגיוני אתה צודק וחברות התרופות (אם אתה מניח שמטרתן היא לייצר תרופות יעילות כמה שיותר). אבל מאחר והיום תרופה היא מוצר רווחי ככל מוצר אחר (למרות שזה לא אמור להיות כך), נוצר מצב שיעילות התרופה, וכמו מניעת תופעות הלוואי שלה הוא מטרה משנית של תכנון המוצר כשהראשית היא רווחיות. מצב שבוא יהיה איסור על קיום ניסויים על בעלי חיים בלי שיאושרו חלופות הוא תסריט שסביר שלא יתרחש אי פעם. מה שכן יכול להיות זה שהתקנים החדשים יחייבו בדיקה על תרבית רקמה או שיטה אחרת לפני הבדיקות הקליניות. ובמקרה שכזה, אין חיסכון לחברה, אלא רק עלייה של העלויות. החברות יודעות שעם ביטול הניסויים בבעלי חיים יגיע תור החלופות, וכרגע (עד שלא יתחיל שימוש המוני וחקר המוני בתחום החלופות) חלופות יותר מסורבלות ויקרות, אבל שלא תהיה לך טעות, כבר עכשיו הם יותר מדוייקות מניסויים בבעלי חיים. ובזה אפילו גל, התומך בניסויים, מודה. בנוגע לתביעה, היום אם חברה מוכיחה שהיא ערכה ניסויים בבעלי חיים לפני שחרור המוצר, סביר להניח שתזוכה מאשמה על רשלנות. זו הבעיה העיקרית בתחום המשפטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נראה אם אני מבין: נסתכל על שלוש חלופות: 1. ניסויים בחיות, ואחר-כך ניסויים קליניים בבני אדם (למען הסכמטיות, נקרא לזה "המצב הנוכחי"). 2. ניסויים "אלטרנטיביים" (רקמות, סימולציות, וכו') ואחר כך ניסויים בבני אדם. 3. ניסויים בבני אדם "ישר" (בערך באותו היקף כמו הניסויים בבני אדם במצב הנוכחי). עד כמה שאני מצליח להבין, חלופה 2 יקרה יותר מהמצב הנוכחי, וחלופה 3 זולה יותר (חוסכים שלבים). הצלחת לשכנע שהחברות לא עוברות מספיק לחלופה 2, ומסיבות לא לגיטימיות. אני עדיין לא מבין למה לא עוברים לחלופה 3 (לא בהכרח בצורה טוטלית - מספיק להתקדם בכיוון זה). נדמה לי שבכלל לא התייחסת לאפשרות הזו - כביכול היא לא עולה על הדעת. אבל אם מה שאתה אומר על ניסויים בחיות הוא נכון, האפשרות הזו צריכה לעלות על הדעת. לפחות על הדעת של מנהלי חברות התרופות. החברות הללו נאבקות מאבק לא קל על רווחיות, ומן הסתם המנהלים גונחים ונאנקים על כל הוצאה בדרך. ואם אתה צודק, יש להן כאן הוצאה ענקית שהתועלת שלה מפוקפקת. כרגע, מבחינת חברות התרופות, זו הוצאה הכרחית כי התקן מחייב. אבל תקן אפשר לשנות; אם התקן שגוי מבחינה עניינית, יש גם סיכוי מעשי לשנות אותו (במיוחד אם יש לך כסף ללובי). אתה מדבר על ניסויים בחיות כהגנה מתביעות רשלנות. שוב, אם אתה צודק בחוסר התועלת של ניסויים בחיות, מדובר כאן על עיוורון וחוסר-צדק מצד מערכת המשפט. המפתח הוא שינוי התקן, כך שיוותר על השלב הלא-מועיל, לכאורה, של ניסויים בחיות - ואז ממילא לא תהיה כאן הגנה מתביעות רשלנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, מבחינת החברות הניסויים אינם בעלי תועלת מפוקפקת. הם מספקות להם גם כיסוי משפטי, גם מאפשרות להם למכור בשווקים שמחייבים ניסויים וגם שומרים על הסטטוס קוו שמגן על אקדמאים שקודמו בזכות ניסויים בבעלי חיים וחברות שעושות הון ממכירת בעלי חיים לניסויים. רק רציתי להבהיר לך שוב שלחברות עצמם יש אינטרסים לשמור על המצב כמות שהוא היום. והוצאות זה עניין יחסי. ולכן כאשר אנו פועלים לשינוי התקן, אנחנו נתקלים בחומות במקום לקבל לובי. בקשר לניסויים קליניים בתור השלב היחיד בבדיקת מוצר רפואי או קוסמטי: זה אפשרי, אבל רק בבדיקות מסוימות. למשל, במקרה "חלבין" שסיפרתי לך עליו קודם לכן, חלבין דרשה ממשרד הבריאות שהניסוי שלה לבדיקת כוויות ייעשה באנשים ישירות במקום על חזירים ואז על אנשים (אגב, משרד הבריאות מסיבות עלומות ביטל וסירב להשיב לאחר שכבר אישר את העתירה, ולכן העניין מתעכב). בניוסי כזה יוצרים כוויה קלה מאוד בגודל קטן (אינץ' מרובע) על האדם, מורחים את החומר ועוקבים במשך 3 ימים אחר ההשפעה. ניסויים מסוג, כשאין סיכון ממשי לבריאותו של האדם הנבדק, גם במקרה של החומר שבודקים, אין סיבה שלא לבדוק ישר על אנשים, אבל יש המון מצבים שנטילת חומר מסויים עשויה בהחלט לסכן את חייו של האדם שנוטל אותה, ולכן עושים בדיקות מקדימות כדי לברר בערך באיזה מינון החומר יביא לאפקט מסויים בלי לסכן את חייו של הנוטל. סעיף מס' 2 שלך מתאים בהחלט לבדיקות מסוג כזה, אך הם אינם הבדיקות היחידות שיש. למען האמת, הבדיקות שבהן בעיקר תומכים חברינו יובל וגל (בעיקר) ביסודם אינם בדיקות של תרופה X על עכברים, בדיקה של איך להתגבר על מצב בריאותי X בעזרת שיטות שונות. דוגמא טובה היא הדוגמא שנתן יובל באחת ההודעות שלו אלי - הזרקת הורמון גדילה לבעל חיים שאחד כלי הדם שלו נפגם כדי ליצור צמיחה של כלי דם חדשים שיעקפו את האזור הפגום ויחדשו את זרימת הדם. בבדיקות בסגנון הזה דיי קשה להשתמש בחלופות (אם כי לדעתי פשוט לא מנסים מספיק), ולא סביר שישתמשו באנשים עם פגיעות בכלי הדם לפני שיבדקו את ההשפעה על בצורה שעשויה ללמד על התוצאות האפשריות. אני רוצה לסכם את זה בצורה כזו: היום יש תעשיית ניסויים בבעלי חיים, וב-90% מהמקרים יש חלופות יעילות יותר לניסויים אלו - עכשיו, כבר בהישג יד. מבדקי רעילות ויעילות בנושא חקר תרופות לפני שחרור לשוק על בעלי חיים הוכחו כבלתי אמינים, אך מסיבות שפירטתי כבר בעבר ממשיכים להעזר בהם. בדיקות אחרות שאינם למטרות אלו יכולות חלקן לעבור המרה לחלופות יעילות יותר, וחלק אחר פשוט אינו מצדיק את ההרג של בעלי החיים (כמו עינוי כלבים לצורך בדיקת הזיכרון שלהם אחרי ולפני שהם מעונים, וזה רק על קצה המזלג). גם אם יש ניסויים שאפשר למצוא להם הצדקה מאחר ואין להם חלופות וחייהם של אנשים רבים תלויים במחקר שהם חלק ממנו, עדיין הרוב הכולל של הניסויים בלתי מוצדקים בעליל, בעיקר בנתחשב בנזק שהם גרמו בעבר וממשיכים לגרום בהווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלופה 3 נאסרה בחוק. מדהים לגלות כמה קצרים ימיהן של התובנות שאוסרות ניסויים בבני אדם. אנחנו מחונכים על מסורת של אוטונומיה וכבוד לאדם באשר הוא אדם. בעבר הלא-רחוק (עדיין במאה ה-20) לא נהגו לבקש רשות מאנשים לערוך עליהם ניסויים. גישת אמנת הלסינקי היא חדשה מאוד. ארצות הברית עדיין מתנצלת בפני אנשים שהיו קורבנות לניסויים בלי רשותם.... אולי זה מאיר מזווית אחרת את הדיון – אם רק לאחרונה (במונחים הסטוריים) הבנו מה זה זכויות האדם בטיפול רפואי ובניסוי רפואי, עד שנגיע לחיות ייקח עוד קצת זמן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |