|
||||
|
||||
מכיוון שלא רק ''במדעי הטבע לא תמיד קל להבחין בין התבן לקש'' אלא אפילו במילון ההבדל ביניהם לא ברור, אולי כדאי לשאול את הבודד כאבן, יש לו הרבה נסיון בתחום. |
|
||||
|
||||
כבר כשכתבתי את זה, היתה לי הרגשה עמומה שאולי תבן וקש זה בעצם אותו דבר. מישהו אולי יודע מהו מטבע הלשון הנכון? |
|
||||
|
||||
''להוציא את המוץ מן התבן'', כמדומתני. |
|
||||
|
||||
''לבור את הבר מן התבן'' (ואכן, בר קשור לשורש ב.ר.ר., נדמה לי שעוד מימי האכדים). |
|
||||
|
||||
תודה. זה נשמע לי כמו ברירת מחדל. |
|
||||
|
||||
לגבי השאלה הדואלית, המקור הוא בגמרא במסכת ערובין: "ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת". |
|
||||
|
||||
מוץ ותבן. אבל בכל מקרה תבן וקש לא הינו הך, בתור כבשה ואיש סוסים: קש הוא עשב יבש חסר ערך תזונתי כמעט, שרק ממלא את ביטניהם של הבהמות בעוד שחציר=תבן מכיל שעורה או תלתן (וכ'ו וג'ו) שהם החלבונים. |
|
||||
|
||||
קש הינו גבעולי החיטה (בד''כ) הנשארים בשדה לאחר הקציר לגרעינים. חציר הוא השיבולת השלמה שנקצרת, נשארת בשדה ליבוש ואחר כך מגובבת ונכבשת לחבילות. כך שהחציר הוא שיבולת שלמה והקש הוא הגבעול. חציר וקש יכולים להיות מחיטה שעורה אפונה תירס בקיה אספסת ועוד. בקשר לערכים התזונתים. עבור בהמות מעלות גירה שיודעות לפרק את דופן התאים ולעכל תאית, הקש לא חסר ערך תזונתי כלל וכלל. זה נכון שבחציר יש גרעינים המכילים שיעור גבוה של חלבון ושומן אבל הוא נחשב עדין מזון גס ולא מזון מרוכז בגלל שיעור התאית הגבוה. |
|
||||
|
||||
המוץ זה החלק שעוטף את הגרעין. ההרכב די דומה לזה של קש. |
|
||||
|
||||
קליפת הגרגרים. ובהשאלה - פירורי מתכת שמפזרים מטוסי קרב (בקרוב גם אזרחיים) לבלבול טילים. |
|
||||
|
||||
גם הוא 1, אאז"נ, קיבל רק *מוץ* ותבן. 1 טקסט יסוד לסוציאליסט המתחיל. ----------- לפי אבן-שושן (המרוכז), תבן הוא קש ממועך (נדוש?) או מקוצץ. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |