בתשובה לד.ק., 02/12/05 14:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב שלקיתי כאן בכשל "איש קש," אך אם נראה לך כי כך, אני מתנצל. טיעונך כאן בעייתי ביותר, עדיין. אתה טוען כי אפשר שמעמד הר סיני התרחש ושאלוהים נגלה בו מעבר לכל ספק (טיעון א') ושעם שלם נכח בו (טיעון ב'), כששני הטיעונים נסמכים על מקור אחד, שהדעות ביחס אליו חלוקות עד מאוד, ורוב המומחים לעניין סבורים כי נכתב מאות שנים אחר המאורעות. אתה כמובן יכול לדחות את התפישה המקובלת על רוב החוקרים, אלא שאז נעזוב שוב את החקר המדעי ונכנס לתחום האמונה – ולהאמין במה שאתה רוצה הרי היית רשאי מלכתחילה. על אלו אתה מוסיף את הטיעון שהתורה נמסרה מאב לבן (טיעון ג'), הנסמך על מקורות אחרים, שמועד כתיבתם גם הוא מאות שנים רבות אחר תאריך המאורע. עדות כזו, ביחס לאמינות מקור, אינה יכולה להיות קבילה בשום אופן, אלא אם כן אתה מבקש שוב לנטוש את החקר המדעי ולשוב לאמונה. נותר, לפיכך, רק הטיעון הלוגי בנוסח: א. דור א' מאמין כולו באמונה שלמה שתורה נתנה למשה בסיני. ב. דור א' קיבל את המידע הזה מדור ב', שאף הוא האמין בו באמונה שלמה ובוודאי נטול מניע לשקר. ג. וכן הלאה עד דור n שבו ניתנה תורה למשה בסיני. הטיעון הזה דורש שנקבל, בניגוד לכל הנסיון הפשוט בחיים, ששיטת הטלפון השבור עובדת באופן מושלם, וכי אנשים בעלי אינטרס לרצות לראות דברים בצורה מסוימת לא עשו כן לאורך אלפי שנים. קשה מאוד לקבל טיעון כזה. לסיכום חייבים להעיר אין צורך ב"הוכחה משכנעת לשקריותו של הסיפור הזה" – די בכך שאין הוכחה משכנעת לאמיתותו כדי לדחותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להבהיר, מכיוון שאני רואה ששוב אנחנו סוטים מהנקודה. אני לא מעוניין לנהל דיון על אמיתות מציאותו של אלוהים או התרחשותו של מעמד הר סיני. אני יוצא נגד טענה אחת שלך מלפני כמה תגובות, שלפיה אתה גורס שנכון יותר להניח את אי-קיומו של האל עד שתהיה הוכחה חד-משמעית לקיומו. את הטענה הזאת אתה מגבה בחוק כללי שאומר שעדיף להניח את אי-אמיתותו של דבר עד שאין סיבה מכרעת להאמין באמיתותו. הביקורת שלי היא כפולה. גם כלפי החוק הכללי וגם כלפי היישום שלך אותו על שאלת האלוהים. א. לגבי החוק הכללי, אני אומר שאתה לא עקבי ביישומו, ושאתה בעצמך מניח את אמיתותן של הנחות שלא הוכחו (למשל בתרות האבולוציה). בנוסף, לא נתת הצדקה לחוק הזה. למה לי להניח את אי-קיומו? הלא יהיה מדעי יותר לא להניח את קיומו וגם לא את אי-קיומו. ב. לגבי המקרה הפרטי, אני אומר שמאחר שיש עדות לקיומו של אלוהים, ושההנחה הזאת היא כ"ך מרכזית בתרבות שלנו ובאנושות כולה, יותר סביר להניח אותה עד שלא תבוא הוכחה שתראה ההיפך. כלומר, אם כבר אתה מתעקש להניח הנחות מוקדמות, אז הסכמה כללית והיסטורית עשויה לשמש הצדקה להנחה מסוימת (מה שאין היא ראויה לשמש הוכחה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון לא הולך לשום מקום, לדעתי, ולכן אסיים אותו כאן במספר הבהרות: א. התפישה שדבר ייחשב כלא נכון או לא קיים עד שתינתנה עדויות משכנעות דיין לכך שהוא נכון או קיים אינה שלי אלא גישתו של חקר מדעי ושאינו מדעי מאז ומעולם. אין לי דיעה מקדמית ביחס לקיומו של האל – זהו אינושא (non issue) ממש כמו שאלת קיום גבינה ירוקה על פני השמש. אין ולא יכולה להיות עמדה מקדמית ביחס לנושא: הנחת המוצא היא שאין, ומכאן הדרך פתוחה לכל מי שמבקש לטעון שיש. ב. הטיעון שהבאת (כמדומני, אותו טיעון עצמו בכל הפעמים) כעדות לקיומו של האל אינו למעשה טיעון המנסה להוכיח את קיומו של האל אלא טיעון שעלינו להתייחס ברצינות לטיעוניהם של אנשים מכובדים שאלוהים קיים, אך גם הם אינם מציגים כל עדות ממשית לכך. זהו איטיעון (non argument). הנחת האפס נותרת בעינה, לפיכך. ג. במקום אחר (או שאולי כאן?) נמנו כמה מהטיעונים שניסו להוכיח את קיומו של האל. טיעונים אלו, כפי שציינתי, הם לפי שעה חלשים מאוד. למעשה, לו נקטתי בדרכך, הייתי אומר שהעובדה שהוגים מאמינים הצליחו להעלות במשך אלפי שנים רק קומץ טיעונים מטאפיזיים חלשים כל כך מחזקת את התחושה שבטיעון שיש אלוהים אין ממש. אני חושב שאין סיבה ממשית להעלות טיעונים ברוח זו, אבל אין ספק שביחס למרכזיות קיום האל בהווייתם של אנשים כה רבים, העדויות לקיומו של מרכז זה הן פתלתלות, חמקניות ודלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. למה אתה מדבר כאלה שטויות? אין גבינה ירוקה על פני השמש, ולו היתה - היא היתה נמסה מזמן, הרי זוהי מסקנה בעזרת הגיון פשוט. ההנחה המקובלת מדברת על ה*ירח* והגבינה הירוקה - וליתר דיוק, לא שיש גבינה ירוקה על הירח אלא שהירח *עשוי* מגבינה ירוקה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והירח באמת היה עשוי ממנה עד שבאו כל מיני אסטרונאוטים אוויליים עם הרעיונות הרומנטיים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לי נראה שגישתו של חקר מדעי היא לא להניח את מה שאין צורך להניח. ולא ענית לי למה אתה מסכים להניח הנחות חיוביות לא מוכחות כגון אלו שעומדות בבסיס תורת האבולוציה. אני חושב שבתור אדם שמכריז על עצמו כרציונליסט, אתה יכול להיות טיפה יותר קונסיסטנטי. "הטיעון שהבאת כעדות לקיומו של האל אינו למעשה טיעון..." ב. אני באמת מנסה להגיד את דבריי בצורה הבהירה ביותר, ובכל זאת נראה כאילו אתה לא יורד לסופם. אני לא הבאתי טיעון כעדות לקיומו של האל. אני הבאתי את העדות לקיומו של האל כטיעון להנחת קיומו של האל, או לפחות לאי-הנחת אי-קיומו. אלה הם שני דברים שונים. אתה טענת שהעדות לא משכנעת כי ייתכן שהיא מפוברקת, ואז הבאתי טיעון שמראה שאמינותה גדולה. ג. אני מעולם לא טענתי שיש אלוהים, ולכן לא מפריעה לי התחושה שלך שבטיעון שיש אלוהים אין ממש. אני חושש שאתה ממשיך לנקוט באסטרטגיית "איש הקש". לא בכוונה, חלילה, אלא אולי יש איזושהי דקוּת במה שאני אומר שנעלמת מעיניך. הדיון שלנו אינו נוגע לקיום האל ישירות. הוא עוסק באסטרטגיה של הנחת הנחות. אתה קובע שיש להניח אי-קיום או אי-נכונות של כל דבר מראש, ושזו הדרך המדעית. אתה לא מביא סימוכין לקביעה הזו ואפילו מתנהג בניגוד לה לפעמים. אתה מוזמן לסיים את הדיון. לי זה יהיה חבל, מפני שעדיין לא קיבלתי ממך תשובות לטענות שטענתי נגדך. ואני בטוח שאתה יכול לחשוב על כמה. בכל מקרה, שבוע טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. התאוריה האבולוציונית משערת שבעולם פועל מנגנון מסוים: התרחשות של שינויים גנטיים אקראיים, שבנסיבות מסוימות עשויים להעניק יתרון לבעליהם על פני בעלי חיים אחרים. זהו הסבר סביר להתרחשויות מסוימות בעולם החי, והוא מתקבל על דעתי בעיקרו משום שהוא מסביר בצורה טובה תופעות רבות, ואינו נסתר באופן משמעותי בשום נקודה המוכרת לי. לא קיבלתי אותו מקדמית או בצורה עיוורת רק מפני שהוא "מקובל". אגב, התאוריה האבולוציונית אינה מנוגדת לקיום האל, היא רק מציעה הסברים להתרחשויות שונות שמייתרים את הצורך בהנחת קיומו. ב. באמת לא הבנת שהעלית טיעון לא לגיטימי? הדבר דומה לנסיון שלי להוכיח לך שדרווין צדק כי בכירי משרד החינוך אומרים שהוא צדק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האבולוציה לא עונה על שתי השאלות הגדולות שהנחת קיום האל כן עונה עליהם. והן הפיכת דומם לחי וחי לתבוני. בעיניי אלה הן שאלות הרבה יותר מעניינות מאשר הגיוון בין המינים (שהוא מעניין בפני עצמו, והאבולוציה היא אמנם תורה מבריקה בהסברתה אותו). כדי להחזיק בעמדה מטריאליסטית או פיזיקליסטית או נטורליסטית, אתה חייב להניח כמה הנחות די חזקות, והנחתן עומדת בסתירה לחוק שלך של אי-הנחת הלא-מוכח (כאילו שניתן להניח את המוכח). ב. אתה שוב מראה שלא הבנת את הטיעון שלי. בוא נחזור עליו , ואני אדגיש את הנקודות שאותן אתה מפספס שוב ושוב. אם אתה לא רוצה להמשיך, זה בסדר. אבל בוא נוציא מכאן את איש הקש. מסקנתו של הטיעון שלי אינה טענה על אודות המציאות כגון ''יש אלוהים'' או ''דארווין צדק''. אילו זו הייתה טענתי, היית צודק שהטיעון אינו לגיטימי. אבל היא לא. אני לא מתווכח איתך בנוגע למציאות האל, או לאמיתות מעמד הר-סיני, או לנכונות המסורת היהודית. אם תרצה, נתווכח על אלה בזמן אחר. אבל לא זה הדיון שלפנינו. אנחנו מתווכחים על אילו הנחות ראוי להניח. אם נכון החוק שלך (שראוי להניח את שקריותה של כל טענה עד שבאה הוכחה לאמיתותה) אז באמת אין מקום לטיעון שלי. אבל בינתיים אתה אפילו לא ניסית להצדיק את החוק הזה, ולכן הבעיה נותרת פתוחה. עכשיו השאלה היא איזה סוג טיעון יכול לתמוך בהנחה מסויימת כראויה להילקח. יש כל מיני טיעונים כאלה, לדעתי. החזקים בעיניי הם הפרגמטיים, אבל באלה לא דנו עדיין. טיעון אחר הוא קיומה של עדות מסויימת, שאמנם אינה מהווה הוכחה אבל היא בסיס טוב להנחה. טיעון כזה לא יכול להכריע באופן חד-משמעי, אלא הוא, כאמור, בסיס טוב. לא הכל בחיים ניתן להכרעה לוגית חד-משמעית (הרוב לא, לדעתי). תיתכנה שתי עמדות מנוגדות שתהיינה שתיהן עקביות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |